האם אחרי שאיראן תתרסק ייגמרו המלחמות?...

  • יוזם האשכול יוזם האשכול איש מאסף
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
נראה לעורר (את עצמי בעיקר) שצריך לזכור שהמקל זה לא התכלית.

מקל תמיד היה לכלל ישראל, מאז שעלינו ארצה.
תמיד היה מי שרצה להשמיד אותנו.

בכל פעם כשסיימנו עם אחד - השני התעורר.
כשבמקום אחד קרס הממשל - במקום אחר תהליכים יצרו לנו שונאים גדולים, או שפתאום החלו לשנוא אותנו באופן לא מוסבר.

לפני לא הרבה שנים חברת סולל בונה הייתה בונה פרויקטים באיראן, וישראל העניקה להם נשק.
לפני לא הרבה שנים צה"ל היה עושה תמרונים עם צבא טורקיה.

ופתאום דברים משתנים.
אם עיראק קורסת - החיזבאללה מתבסס ומתחזק בלבנון.
אם לבנון קורסת - החות'ים נכנסים לפעולה.
אם סוריה קורסת - איראן פתאום רצה לפצצה.
אם איראן תקרוס - טורקיה הופכת לאויבת ניצית.
אם טורקיה תקרוס - מצרים מחמשים את הצבא למלחמה לא נראית לעין.

הקב"ה מדבר איתנו, כל פעם מכיוון אחר.
ואנחנו שקועים עמוק עמוק בפרשנויות גאו-פוליטיות, לחשב מחשבות מה יקרה כשנסיים שם.

השאלה הגדולה זה מה יקרה ביום שאחרי.
לא ביום אחרי שאיראן תקרוס, אלא יום אחרי שנבין את המסר.
 
ראה

איכה א יז​

למען הציבור היגע שאין לו כוח ללחוץ על הכפתור:

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלַ͏ִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם:

רש"י
צוה ה' ליעקב סביביו צריו – צוה על יעקב שיהיו צריו סביביו. אף כשגלו לבבל ולאשור – הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב, והושיבם אצליהם, והם מקנתרים אותם, כמו שאמרו במסכת קדושין (עב.): הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי.
 
נראה לעורר (את עצמי בעיקר) שצריך לזכור שהמקל זה לא התכלית.

מקל תמיד היה לכלל ישראל, מאז שעלינו ארצה.
תמיד היה מי שרצה להשמיד אותנו.

בכל פעם כשסיימנו עם אחד - השני התעורר.
כשבמקום אחד קרס הממשל - במקום אחר תהליכים יצרו לנו שונאים גדולים, או שפתאום החלו לשנוא אותנו באופן לא מוסבר.

לפני לא הרבה שנים חברת סולל בונה הייתה בונה פרויקטים באיראן, וישראל העניקה להם נשק.
לפני לא הרבה שנים צה"ל היה עושה תמרונים עם צבא טורקיה.

ופתאום דברים משתנים.
אם עיראק קורסת - החיזבאללה מתבסס ומתחזק בלבנון.
אם לבנון קורסת - החות'ים נכנסים לפעולה.
אם סוריה קורסת - איראן פתאום רצה לפצצה.
אם איראן תקרוס - טורקיה הופכת לאויבת ניצית.
אם טורקיה תקרוס - מצרים מחמשים את הצבא למלחמה לא נראית לעין.

הקב"ה מדבר איתנו, כל פעם מכיוון אחר.
ואנחנו שקועים עמוק עמוק בפרשנויות גאו-פוליטיות, לחשב מחשבות מה יקרה כשנסיים שם.

השאלה הגדולה זה מה יקרה ביום שאחרי.
לא ביום אחרי שאיראן תקרוס, אלא יום אחרי שנבין את המסר.
למה זה רלוונטי?
 
ראשי תחתית