מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ונשיא בעמך לא תאור (כב כז)
כתיב בספר שמואל (א כו ח), ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו, ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה, ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, חלילה לי מה׳ משלוח ידי במשיח ה׳, ע״כ.
והקשה בספר תורת המצוה [בחידושים על הנביאים שם], איך היה מותר לדוד המלך לומר על שאול "חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו", הרי זהו קללה בשם, וכתיב "ונשיא בעמך לא תאור".
ויש לומר דהנה בסנהדרין פה. איתא, דמי שיוצא ליהרג המקללו פטור, משום דכתיב "ונשיא בעמך לא תאור", במקוים שבעמך. א״כ כיון דבאותו הזמן היה מותר לדוד להרוג את שאול משום ששאול היה רודף אותו, [ואע״ג דלא רצה להורגו, היינו משום שאין לשלוח יד במשיח ה׳, אבל מעיקר הדין היה רשאי להרגו], ממילא לא הוי מקוים שבעמך, ואין בו חיוב על קללה.
ואין לומר דרק מי שנגמר דינו למיתה בבי״ד לא חשיב מקוים שבעמך, ולא רודף שחייב מיתה רק בשעת רדיפתו.
דבתוספתא מכות פ״ב ה״ב שנינו, מצאו גואל הדם לרוצח בתוך תחום עיר מקלטו, הרי הוא ככל אדם וחייב על מכתו ועל קללתו וכו׳, הרי דאם מצאו מחוץ לתחום, כיון שמותר לגואל הדם להורגו, הרי הוא פטור על מכתו ועל קללתו, אע״ג דאינו חייב אלא בזמן שהוא מחוץ לעיר המקלט, ומ״מ לא מיקרי מקוים שבעמך, וכל שכן ברודף אחר חבירו להורגו.
אמנם באמת נראה דכל הקושיא מעיקרא ליתא, דאין כאן שום קללה, דהרי לא אמר שבהכרח יגפנו ה׳, אלא "כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת", ולא בא אלא לאפוקי שדוד לא יהרגנו בעצמו, ואין כאן שום לשון קללה, וק״ל.
ונשיא בעמך לא תאור (כב כז)
כתיב בספר שמואל (א כו ח), ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו, ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה, ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה, חלילה לי מה׳ משלוח ידי במשיח ה׳, ע״כ.
והקשה בספר תורת המצוה [בחידושים על הנביאים שם], איך היה מותר לדוד המלך לומר על שאול "חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו", הרי זהו קללה בשם, וכתיב "ונשיא בעמך לא תאור".
ויש לומר דהנה בסנהדרין פה. איתא, דמי שיוצא ליהרג המקללו פטור, משום דכתיב "ונשיא בעמך לא תאור", במקוים שבעמך. א״כ כיון דבאותו הזמן היה מותר לדוד להרוג את שאול משום ששאול היה רודף אותו, [ואע״ג דלא רצה להורגו, היינו משום שאין לשלוח יד במשיח ה׳, אבל מעיקר הדין היה רשאי להרגו], ממילא לא הוי מקוים שבעמך, ואין בו חיוב על קללה.
ואין לומר דרק מי שנגמר דינו למיתה בבי״ד לא חשיב מקוים שבעמך, ולא רודף שחייב מיתה רק בשעת רדיפתו.
דבתוספתא מכות פ״ב ה״ב שנינו, מצאו גואל הדם לרוצח בתוך תחום עיר מקלטו, הרי הוא ככל אדם וחייב על מכתו ועל קללתו וכו׳, הרי דאם מצאו מחוץ לתחום, כיון שמותר לגואל הדם להורגו, הרי הוא פטור על מכתו ועל קללתו, אע״ג דאינו חייב אלא בזמן שהוא מחוץ לעיר המקלט, ומ״מ לא מיקרי מקוים שבעמך, וכל שכן ברודף אחר חבירו להורגו.
אמנם באמת נראה דכל הקושיא מעיקרא ליתא, דאין כאן שום קללה, דהרי לא אמר שבהכרח יגפנו ה׳, אלא "כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת", ולא בא אלא לאפוקי שדוד לא יהרגנו בעצמו, ואין כאן שום לשון קללה, וק״ל.
•
ובהא דכתיב "או יומו יבוא", יש לפרש דהנה בחגיגה דף ה. כתיב דמי שמת קודם זמנו, לוקחים את שנותיו ומוסיפים אותם לצורבא מדרבנן דמעבר במיליה.
וזהו שאמר דוד דכיון דשאול רודף אחריו להרגו ואינו מעביר במיליה, ממילא אם יומו יבוא ימות, ולא יוסיפו על שנותיו.