האם מותר/אסור לעשות סייאנס ?

[אלישמע]

להלן כמה מראה מקומות לעיון שראיתי בבינה.

הרמ"א יו"ד קע"ט
הר"ש קלוגר שו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ח"ב סימן מ"ח.
בא"ח (קונטרס ט"ל אורות שבסוף ספר "הוד יוסף", סי' לט, עדות של רבי יעקב בנו של רבי יוסף חיים, שאביו אסר את הדבר).
ט"ז שו"ת מים חיים ח"ב סימן מ"ט. עשה לך רב ח"ה סימן ס"ט.
הראי"ה קוק שו"ת דעת כהן סי' סט.

בקשתי שטוחה;
א. לא לדון כלל בשאלה האם זה עובד או לא.
ב. לא להוריד מאמרים וחוברות שעסקו בנושא, אף אחד לא ישב לקרא.
להתמקד בטענות בלבד.
ראית מאמר כזה או אחר, תמצת את הטענה וציין למקור.
ייש"כ.

 

[אלישמע]

בב"י (יו"ד קעט יד) הביא דברי הגה"מ שהתיר להשביע חולה לבוא אליו לאחר מיתה, מטעם שאינו דורש את המת אלא אל רוחו (שהרי רוחו בקרבו), ובכה"ג לא אסרה תורה, דלא אסרה אלא בדורש אל גופו. והראייה, מאותו חסיד שלן בבית הקברות ושמע שתי רוחות מספרות, וכן מההיא דשמואל. ע"כ.

ודחה הב"י, א' אותו חסיד לא הלך כדי להשביע אלא שהקניטתו אשתו, ובמקרה שמע מה שמספרות. ואע"ג דלשנה אחרת שוב לן בבית הקברות ולא כתב שהיה זה מפני שהקניטתו אשתו אלמא הלך ע"מ לשמוע. מ"מ איכא למימר שגם בפעם הזו הלך מפני שהקניטצתו אשתו, וסמיך ארישא.
ב' גם אם נאמר שהיה לן כדי לשמוע, מ"מ לא היה הוא שואל מהן, אלא מקשיב למה שמספרות זו עם זו.
ג' ועוד שהוא לא הרעיב עצמו ולא עשה שום מעשה כדי לדוש אל המתים, ומשו"ה הוה שרי ליה ללכת אפי' ע"מ לשמוע מה שיספרו.

עוד כתב הב"י, וז"ל: וההיא דשמואל נמי איכא למידחי, שהיה בהקיץ וע"י שמות, וכדאמרינן בפרק המקבל רב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד, ודורש אל המתים לא מיתסר אלא בהולך שם ובעושה מעשה, כגון שמרעיב עצמו או לובש מלבוש ידוע או מקטיר קטורת ידוע וישן לבדו, אבל כשאינו עושה מעשה, אלא ע"י הזכרת שמות בא המת ומדבר עמו בהקיץ אפשר דלא מיתסר משום דורש אל המתים, ואין חילוק בין דורש לגוף המת לדורש לרוחו כדמחלק רא"ם (והגה"מ). וגם שחילוק זה הוא מגומגם, דאי דורש לגוף המת ממש בלא רוחו, אטו גוף לחודיה מידי מששא אית ביה. עכ"ל.

א"ה, תירוצו הראשון של הב"י הוא דוחק, כי דחוק להעמיד שהקניטתו ג"פ בער"ה שנה אחר שנה.
(ולומר שהיה זה קורה כל כמה חדשים, אלא שרק באותן ג"פ שמע מה שהרוחות מספרות, ג"ז דוחק).

ותי' ב', הנה בסיאנס הוא הולך לדבר עם המת (א"נ מביאו אליו), ואסור.
ותי' ג', הנה הוא לא מרעיב עצמו ומותר, (והגם שעושה מעשה, ע"י שלוקח כוס וכו', מ"מ לא שנא מהולך לבית הקברות).
ועוד, וזה העיקר. ממעשה דאותו חסיד שודאי היה עושה מעשה, וא"כ לתי' ב' היה אסור. ועל כרחך כמו שכתב הב"י דכל שאינו עושה מעשה של מרעיב עצמו וכו', שרי. וא"כ סיאנס מותר. גם אם נגיד ש"דורש אל המתים" מיירי אפי' ברוחו של מת.

 

[אלישמע]

עוד כתב הב"י שם, וז"ל: ומ"מ לענין הדין במשביע את החולה לשוב אליו אחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל הוה מצי לאתויי ראייה מדגרסינן בסוף מו"ק רב שעורים הוה יתיב קמיה דרבא, חזייה דהוה קא מנמנם כלומר גוסס, אמר ליה ליתחזי לי מר, אתחזי ליה וכו', ותו איתא התם רבא הוה יתיב קמיה דרב נחמן חזייה דהוה קא מנמנם אמר ליה ליתחזי ליה מר, אתחזי ליה וכו', ואע"ג דבהני עובדי לא הוה השבעה איכא למימר דאם איתא דהוה בכלל דורש אל המתים, בלא השבעה נמי הוי מיתסר, ומדחזינן דלא מיתסר בלא השבעה הוא הדין דע"י השבעה שרי, דהשבעה זו לא משויא ליה דורש אל המתים. ע"כ.

ולפי מ"ש לעיל שאין לחלק בין דורש אל הגוף לדורש אל הרוח, נמצא שכמו שמותר להזמינו בחייו (ע"י השבעה או בקשה), ה"ה לאחר מותו דמותר.
וא"כ סיאנס שהוא מזמין את המת בלא שום דבר אחר (מרעיב עצמו או לובש מלבוש ידוע וכו') מותר.

 

[קרן שן ורגל]

זה בכלל עובד הדבר הזה?

 

[עשרה זהב]

זה בכלל עובד הדבר הזה?

בקשתי שטוחה;
א. לא לדון כלל בשאלה האם זה עובד או לא.

...

 

[אלישמע]

עוד כתב הב"י, וז"ל: שואל במת אפי' ע"י השבעה הוי בכלל דורש אל המתים עכ"ל. ונראה דכתב כן לומר שאע"פ שאינו מרעיב עצמו ואינו לן בבית הקברות הוי בכלל דורש אל המתים. ולאפוקי מהנך דימויי שרציתי לדמות על דברי רא"מ. ומ"מ במשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל נראה שמודה רבנו ירוחם דשרי, וכדמוכחי הנך עובדי דסוף מו"ק, וטעמא דכיון שכשמשביעו הוא חי לא הוי דורש אל המתים. ע"כ.

ולפ"ז יוצא, שסיאנס שנעשה לאחר מיתה יהיה אסור (בהנחה ואין לחלק בין משביע לאינו משביע, דאם יש חילוק אז סיאנס יהיה מותר).