קרן שן ורגל
חבר
- הצטרף
- 26/12/24
- הודעות
- 47
יצוין כי איננו מדברים על ארגון מסויים, לא זו המטרה, ומבחינתנו הדיון הוא על עצם התופעה.
את עיקרי הדברים שמעתי מראש ישיבה חשוב שליט"א, המכהן בישיבה קטנה מעל שלושים שנה, ולא מליבי הדברים... אם כי
למעשה מדובר בסוג של תנועת נוער, דבר שלא היה קיים בהיסטוריה של עולם הישיבות בשום אופן,
ואדרבה גדולי ישראל התנגדו לכך בתוקף.
הארגונים הנ"ל מארגנים זיצים לבחורים, ערבי טשונ"ט, חבורות וחברובורת, טיולים ופארקים וכל מיני כאלה, והרעיון בבסיס כביכול לדאוג לבחורים שלא ירעו בשדות זרים בשעות הפנאי.
למעשה, אין כאן חידוש כי זה פחות או יותר הרעיון של בני עקיבא, הצופים וכדו'
לא ניכנס גם להיבט הפוליטי, שנציגים חושבים שלצורך כך הם נבחרו לעירייה, לארגן זיצים וערבי תרבות, במקום לדאוג לבעיות תעסוקה/ תחבורה/ קליטה בטלפון' וכו' וכו' בצרכים האמיתיים של החיים האמיתיים, נהיה אופנה חדשה להצטלם בימי כיף בכל מיני בריכות או לארגן אירועים גרנדיוזיים.
עכשיו, גם אם נניח שזה תורם לאברכים משועממים שמשמשים כנציגים, ומקבלים צומי ויחס מצעירי הצאן,
או אפילו שזה תורם איכשהו לבחורים חלשים שלא יפזלו החוצה,
השאלה לגבי בחור רציני עם שאיפות גדולות בישיבה קטנה, שבמקום לכתוב חבורה ל'וכתבתם' או להיבחן ב'ושננתם' הוא מוזמן לאירועים בבניני האומה עם 'ענקי הזמר' ואמן הרגש החוסיד הערס התורן שברור לכולנו שאיך נאמר, הוא לא בדיוק מתפלל שלוש תפילות במנין, ומה זה מוסיף לו ביראת שמים? מה זה מוסיף לו באהבת ה'? בשאיפות לגדלות?
להפוך את כל הציבור החרדי לישיבה קטנה אחת גדולה?
כמובן שמקשטים את האירוע בזקנים לבנים, זה ברור, אך תורף העניין הוא הזמר וכד', וכמו שניתן לראות תמונות מבנייני האומה שלמעלה מחצי לא יושבים עם כובעים וחליפות, ומגיעים לאירוע שכולו לא יראת שמים.
בסוף זמן חורף שעבר, בדיוק שכל הבחורים יוצאים מהישיבה מלאים ברגשי קודש, התקיים אירוע כזה באולם גדול מאוד, ובעיני ראיתי בחור אחד, שהגיע בתחילה עם תוכניות גדולות לגדול בבין הזמנים, והאירוע הנ"ל כיבה לו כל זיק של קדושה.
ומה נאמר על מעמד הסיומים?
תופעה של עשר השנים האחרונות שמרגילה לשטחיות נוראה, מה שלא היה מעולם, וליצנות מהמושג לסיים מסכת, בחורים בש"א ישיבה קטנה, משלימים פרקים כמו הזהב ואיזהו נשך גמרא רש"י בשלוש ימים, יש ליצנות גדולה מזו? הרגל לשטחיות ו'להריץ' דפים גדול מזה?
שוב נדגיש אין העניין בארגון מסויים, השאלה היא כללית על התופעה.
ודבר נוסף כל אותם אברכים מייעצים, שיש מהם שאינם מבינים דבר וחצי דבר בישיבות, ומייעצים עצות אחיתופל של ממש לבחורים, ומקררים כל זיק של קדושה,
כמו למשל, שיידוע לכל בר בי רב דחד יומא, שעצם המהות של ישיבה קטנה זה משטר וסדר, ובמסגרת זו צריך להעמיד בחורים במקומם כנו לדוגמא בנושאי האיחורים, ויתכן בחור שמגיע שלוש פעמים בשבוע בעשר וחצי, ומפסיד חצי משיעור העיון, והמשגיח מעמיד אותו במקום, ואז הוא בוכה לנציג התורן, שאינו רואה את התמונה המלאה, והוא במקום לגעור בו, "מבין אותו" ו"מכיל אותו" ומייעף לו לעזוב את הישיבה, ובעצם לא להישיר מבט אל הבעיה ולפתור אותה, וכך הוא דופק לאותו בחור את החיים. הוא וזרעו דע עולם, וחושב שהוא עוד איזה צדיק'ל ששמע אותו ומאמין בו ושאר ירקות שהוא שמע דקה לפני בהקלטה של יעקובזון על חינוך.
את עיקרי הדברים שמעתי מראש ישיבה חשוב שליט"א, המכהן בישיבה קטנה מעל שלושים שנה, ולא מליבי הדברים... אם כי
למעשה מדובר בסוג של תנועת נוער, דבר שלא היה קיים בהיסטוריה של עולם הישיבות בשום אופן,
ואדרבה גדולי ישראל התנגדו לכך בתוקף.
הארגונים הנ"ל מארגנים זיצים לבחורים, ערבי טשונ"ט, חבורות וחברובורת, טיולים ופארקים וכל מיני כאלה, והרעיון בבסיס כביכול לדאוג לבחורים שלא ירעו בשדות זרים בשעות הפנאי.
למעשה, אין כאן חידוש כי זה פחות או יותר הרעיון של בני עקיבא, הצופים וכדו'
לא ניכנס גם להיבט הפוליטי, שנציגים חושבים שלצורך כך הם נבחרו לעירייה, לארגן זיצים וערבי תרבות, במקום לדאוג לבעיות תעסוקה/ תחבורה/ קליטה בטלפון' וכו' וכו' בצרכים האמיתיים של החיים האמיתיים, נהיה אופנה חדשה להצטלם בימי כיף בכל מיני בריכות או לארגן אירועים גרנדיוזיים.
עכשיו, גם אם נניח שזה תורם לאברכים משועממים שמשמשים כנציגים, ומקבלים צומי ויחס מצעירי הצאן,
או אפילו שזה תורם איכשהו לבחורים חלשים שלא יפזלו החוצה,
השאלה לגבי בחור רציני עם שאיפות גדולות בישיבה קטנה, שבמקום לכתוב חבורה ל'וכתבתם' או להיבחן ב'ושננתם' הוא מוזמן לאירועים בבניני האומה עם 'ענקי הזמר' ואמן הרגש החוסיד הערס התורן שברור לכולנו שאיך נאמר, הוא לא בדיוק מתפלל שלוש תפילות במנין, ומה זה מוסיף לו ביראת שמים? מה זה מוסיף לו באהבת ה'? בשאיפות לגדלות?
להפוך את כל הציבור החרדי לישיבה קטנה אחת גדולה?
כמובן שמקשטים את האירוע בזקנים לבנים, זה ברור, אך תורף העניין הוא הזמר וכד', וכמו שניתן לראות תמונות מבנייני האומה שלמעלה מחצי לא יושבים עם כובעים וחליפות, ומגיעים לאירוע שכולו לא יראת שמים.
בסוף זמן חורף שעבר, בדיוק שכל הבחורים יוצאים מהישיבה מלאים ברגשי קודש, התקיים אירוע כזה באולם גדול מאוד, ובעיני ראיתי בחור אחד, שהגיע בתחילה עם תוכניות גדולות לגדול בבין הזמנים, והאירוע הנ"ל כיבה לו כל זיק של קדושה.
ומה נאמר על מעמד הסיומים?
תופעה של עשר השנים האחרונות שמרגילה לשטחיות נוראה, מה שלא היה מעולם, וליצנות מהמושג לסיים מסכת, בחורים בש"א ישיבה קטנה, משלימים פרקים כמו הזהב ואיזהו נשך גמרא רש"י בשלוש ימים, יש ליצנות גדולה מזו? הרגל לשטחיות ו'להריץ' דפים גדול מזה?
שוב נדגיש אין העניין בארגון מסויים, השאלה היא כללית על התופעה.
ודבר נוסף כל אותם אברכים מייעצים, שיש מהם שאינם מבינים דבר וחצי דבר בישיבות, ומייעצים עצות אחיתופל של ממש לבחורים, ומקררים כל זיק של קדושה,
כמו למשל, שיידוע לכל בר בי רב דחד יומא, שעצם המהות של ישיבה קטנה זה משטר וסדר, ובמסגרת זו צריך להעמיד בחורים במקומם כנו לדוגמא בנושאי האיחורים, ויתכן בחור שמגיע שלוש פעמים בשבוע בעשר וחצי, ומפסיד חצי משיעור העיון, והמשגיח מעמיד אותו במקום, ואז הוא בוכה לנציג התורן, שאינו רואה את התמונה המלאה, והוא במקום לגעור בו, "מבין אותו" ו"מכיל אותו" ומייעף לו לעזוב את הישיבה, ובעצם לא להישיר מבט אל הבעיה ולפתור אותה, וכך הוא דופק לאותו בחור את החיים. הוא וזרעו דע עולם, וחושב שהוא עוד איזה צדיק'ל ששמע אותו ומאמין בו ושאר ירקות שהוא שמע דקה לפני בהקלטה של יעקובזון על חינוך.
