א"ר אמי מ"ד (משלי כב, יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך אימתי ד"ת נעי' בזמן שתשמרם בבטנך ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך ר' זירא אמר מהכא (משלי טו, כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו ל"א אימתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעתו מה טוב ר' יצחק אמר מהכא (דברים ל, יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו רבא אמר מהכא (תהלים כא, ג) תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתתה לו בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה זכה תאות לבו נתתה לו לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה.
באותו עמוד של הגמ' שציטטת יש משפט נוסף "כי חיים הם למוצאיהם - אל תקרי למוצאיהם אלא למוצאיהם בפה"עירובין נד.
האם כוונת הגמרא שיש חובה ללמוד בקול דווקא, ואם לא לומדים בקול זה לא מצווה?
האם יש פסיקה הלכתית בנושא?
לעיל מינה נג סע"ב ונד רע"א מבואר שצריך ללמוד בקול ולא בלחש ע"ש הטעמיםהאם כוונת הגמרא שיש חובה ללמוד בקול דווקא
היכן בדיוק באור לציון?שהלומד בחברותא, יבקש מחבירו להוציאו יד"ח בשומע כעונה, עיי"ש ומשם בארה.
בל"נ אבדוק.היכן בדיוק באור לציון?
לבקש שיוציאנו? חידוש גדול, הרי כך היא צורת לימוד תורה בשמיעת האוזן, וזו עצם מצוות לימוד תורה.
לא לגמרי מדוייק. עיי"ש שברור שיש מצווה בהרהור, רק יש חיוב להוציא בפה, וע"כ כתב להדיא שכשמעיין בסברא, שבאותו זמן עדיין אינו יכול להוציאו בפה, אינו צריך. ויש לעיין היטב בפניםדעת שועה"ר שלימוד תורה זה רק בפה.