האם יש ענין להשתכר בפורים?

[חיי עולם]

?

 

[משיב כהלכה]

בשו"ע (אורח חיים סימן תרצה סעיף ב) ציטט לשון רבא בגמ', "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ורבים נתלים בדבריו, אבל בשו"ע לא ביאר דבריו, רק בבית יוסף שם מצטט את דברי רבא בגמרא ומפרש אותם לפי דברי אורחות החיים:

"מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (ע"כ ציטוט לשון הטור). מימרא דרבא בפרק קמא דמגילה... וכתב הר"ן (שם) בשם רבינו אפרים דמההוא עובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחטיה לר' זירא כדאיתא בגמרא (שם) אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למיעבד הכי. כתוב בארחות חיים (הל' פורים אות לח), חייב אינש לבסומי בפוריא, לא שישתכר! שהשיכרות איסור גמור! ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט".

והוא ממש כדברי הרמ"א: "וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי" (ומהרמ"א נראה שלא הבין כך בשו"ע כי לא נחית לדבריו בבית יוסף, ולכן נקט לשון 'יש אומרים' אבל למעשה אין מחלוקת ביניהם).

ואם היה השו"ע רוצה לפסוק שצריך להשתכר, היה נוקט לשון הטור "וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אבל הוא נקט בדוקא את לשון הגמ'.

ויתכן שהשו"ע לא רצה להכריע לגמרי, ולכן הסתפק בדבריו בב"י שמשמע מהם שדעתו נוטה כארחות חיים (גם שם לא כתב במפורש שכן הלכה). אבל מלשונו מוכח כדברי הארחות חיים, לבסומי אבל לא להשתכר, ולכן השמיט לשון הטור.

ובתחילת דבריו בבית יוסף כתב "וכתבו התוספות (ד"ה דלא) דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים וכן כתב הר"ן (ג: ד"ה גמ') כלומר דאי בין ארור המן לברוך מרדכי לחוד אפילו שתה טובא לא טעי ביה" אבל לענ"ד אין לזה שום קשר לדיון האם להשתכר וכמה להשתכר אלא זהו פשט ב"לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ותו לא (ואפילו לא פשט, אלא נוסח הירושלמי בזה, והמעיין בתוס' יראה שכתב עוד יותר בקיצור, וזה לשונו: "[בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים").

והשו"ע בוודאי לא פסק כך, שהרי כתב "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ולא המשיך וכתב "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים". אלא רק ציטט לשון הגמ' ותו לא. ומסידור דבריו בבית יוסף משמע שדעתו היא שלא להשתכר, או מפני שזה הפשט בגמ' (כארחות חיים) או מפני שנדחו דברי הגמ' (כר"ן בשם רבינו אפרים).

וכן הגר"מ מאזוז דיבר על כך בדרשתו והביא שכך הבינו ממה שהביאה הגמ' מעשה דרבה ור' זירא, ללמוד שלא להשתכר. וגם הפר"ח שדחה הבנה זו, להלכה למעשה כתב "ומיהו עתה שהדורות מקולקלים, ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל, ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביו"ט, ובזה יוצא ידי חובתו, כיון שכוונתו לשמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רעה, וישא ברכה מאת ה'". וכדבריו כבר כ' במנורת המאור (סי' קל"ז).

וכן כתב מרן החיד"א (מורה באצבע או' ש"ז) "והשתיה כדת, לבסומי ולא להשתכר".

וכ"כ הגאון פלא יועץ (מע' פורים) "וצריך להרבות בשתיה מעט יותר ממה שהוא למוד, עד כדי שיהא מבוסם... לא שמחה של הוללות, כמנהג ההוללים ששותים יין רב עד שיוצאים מדעתם ועושים מעשים אשר לא ייעשו", ע"ש.

וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ד פרק ס' או' ג') שמי שאין "אהבת ה' ויראת ה' תקועה בלבו", "לא ישתכר, אלא ישתה יין יותר מהרגלו" (ע"ש שכ' זה גם בדעת הכה"ח סי' תרצ"ה ס"ק ט"ז).

וכן נהגו כל חכמי ורבני ישיבת "פורת יוסף" (כן הביא בספר נוהג כצאן יוסף).

וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע עמ' קע"ה בהערה) "שותה יין עד שישתכר מעט, וירדם בשכרותו". ובספר משיעורי מרן הראש"ל (ח"א עמ' רצ"ז) כ' "וכתב הרמב"ם ... ושותה יין יותר מהרגלו, כדי שיתבשם קצת וישן, כ"ז לאפוקי ממנהג ההולכים ברחובות שתויים ושכורים, ולובשים גלימת בן ישיבה ומשתכרים, ויש בזה גם חילול ה', וע"כ יש לנהוג כדעת הרמב"ם".

וכן כתבו בניו, הרב הראשי לשעבר ר' יצחק שליט"א (ילקו"י פורים עמ' תרס"ח, קיצור שו"ע סי' תרצ"ה סי"ד) ומרן הראשון לציון רבי דוד שליט"א (תורת המועדים סי' י"א ס"ג), ע"ש.

וכן פסק המשנה ברורה (ס"ק ה'), "וישן ומתוך שישן וכו'. וכן ראוי לעשות". וכן נהג החפץ חיים זצ"ל בעצמו, וכמו שהעיד הג"ר מרדכי שוואב זצ"ל (מאמר מרדכי מאמר ס"א).

וכן פסק הערוך השלחן (ס"ה) "ולמעשה יש להתרחק מן השכרות... ורק לשתות מעט יותר מלימודו ולישן קצת".

וכן דעת החזון איש זצ"ל, וכמו שסיפר הג"ר חיים קנייבסקי זצ"ל (ספר דרך שיחה ח"א עמ' ...), "אבא זצ"ל היה לפעמים משתכר בפורים, ואז היה מדבר בלימוד, עד שהחזו"א העיר לו שלא יעשה כן, אלא ישתה וילך לישון כדברי הרמ"א. אפשר שחשש מחילול השם".

עוד סיפר (ספר כל משאלותיך עמ' שכ"ה), "פעם אחת השתכרתי בפורים... והיו צריכים לנסוע איתי במונית הביתה, ואמר לי החזו"א, לא זה רוצה התורה". והוסיף הגר"ח קנייבסקי, "ובדרך כלל מנהגי לשתות מעט ומשפיע על הראש, ואני הולך לישון".

וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, וכמ"ש עליו בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה עמ' כ"ב) "ותמיד שתה מעט, וטען שרק עד שלא משתכרים יש חיוב לשתות". וכ"כ בשמו בספר שמחת המועדים (עמ' שכ"ו), "העיד לי אברך שהוא השתכר בבית של מרן הגר"מ פיינשטיין, ור' משה אמר להוציא אותו מהבית, כיון שלא זו הדרך".

וכן נהג הגרש"ז אוירבאך זצ"ל וכמ"ש נכדיו בספר הליכות שלמה (פי"ט ארחות הלכה ציון כ"ח).

וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכמ"ש בספר יבקשו מפיהו (הל' פורים ח"ב עמ' תרל"ט) "שאלו אם ראוי להשפיע על אנשים שלא ישתכרו... ומרן זצ"ל ענה שעדיף שלא ישתה, כי הרבה סוברים שלא צריך להשתכר".

וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"ז או' ב') "השיעור [דעד דלא ידע], יראה כל שמה ששתה עושה עליו רושם של התרוממות שמחה כדרך יין". ועי' ספר שבט הלוי (פורים פ"י הע' כ', מכתבי תלמידים) "וכן הכרתי הרבה גדולי ישראל מכל החוגים והמדינות, שהיו אותם אנשים בפורים כמו כל השנה, אלא שהיו בהתרוממות ושמחה".

וכ"כ הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני פורים עמ' ת"י) "כששואלים האם לשתות כמה שיוכל, יש להשיב בדברי הרמ"א שישתה יותר מכדי הרגלו וישן".

וכן כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א במועדים וזמנים (ח"ח הערות לח"ו סי' ק"י) "מרבה בשתייה עד שמתבלבל קצת... ונרדם, ומקיים מצות עד דלא ידע כהלכתה, וכן נהגו המדקדקין".

ובדרשתו אמר כי השותה לשכרה הוא "נבל ברשות התורה", ושתייתו הינה "חילול ה' וזלזול בדת".

וכן פסק הגר"ש קמנצקי שליט"א (קובץ הלכות פט"ז ס"ז ושם הע' ט') "הכרעת הפוסקים שיש לנהוג למעשה כפסק הרמ"א. ... ובזמנינו, בפרט שעינינו הרואות שעל פי הרוב המשתכרים באים לידי קלות ראש וזלזול במצוות [ועוד מקרים רעים], ליכא ענין להשתכר אפילו מעט, ולהשתכר הרבה [באופן שבא לידי קלות ראש] איסורא נמי איכא".

והג"ר מרדכי שוואב זצ"ל כתב "מו"ר הג"ר ברוך בער היה רגיל לספר, שהבית הלוי שתה יין משום חיובא כדי לבלבל את דעתו והניח ראשו על השלחן ונרדם, ואחר זמן מה, עמד והכריז "כבר יצאתי" (מאמר מרדכי ח"ב עמ' קס"ו).

וכן נהג הגאון רבי ברוך בער זצ"ל בעצמו (הרב הדומה למלאך עמ' 248).

והרב ישראל אליהו וויינטרויב זצ"ל (עיני ישראל ח"ב עמ' קפ"ח) אמר: "יום הפורים הוא יום של רוממות בעדינות נוראה, ואין מקום לשום סיג וחוט השערה של הוללות וכיו"ב. סיפר לי הגר"י ליס זצ"ל, שאצל המשגיח ר' ירוחם ממיר בפורים נכנס שם בחור שתוי ושיכור, וגם דיבר כמו שיכור, ואמר המשגיח ז"ל לסלקו מיד משם!"

וכן הגרא"מ שך זצ"ל "היה שותה מעט יותר מהרגלו... ובדרך כלל היה הולך לישון כחצי שעה", ו"הזהיר מאד שלא להשתכר ולבוא חלילה לידי פגיעה והלבנת פנים" (קונט' ימי הפורים במשנתם של רבותינו עמ' ח').

וכן כתב הגר"ש וולבה בספרו עלי שור (ח"ב שער ג' סו"פ כ"ד עמ' תס"ח), "אדם גדול מאד הבטוח בעצמו יכול להשתכר בפורים. אנחנו, בנ"א קטנים, קטנים בתורתנו ובעבודתו, די לנו גם בפורים להתבסם יותר מלימודנו, וא"צ להשתכר כ"כ".

וכן אמר הגראי"ל שטיינמן: "בן אדם ששותה דברים משכרים ואינו שולט על הנהגתו ודיבורו הוא איננו אדם, כי כל המעלה של האדם הוא השכל שחנן לו האלוקים". כשנשאל הגראי"ל שטיינמן האם צריך להשתכר בפורים, שאל: "האם החזון איש השתכר? האם הבריסקר רב השתכר?"

וכן אמר הגר"ג אדלשטיין: "חייב איניש לבסומי וכו', מפורש בפוסקים שאין הכוונה להיות שיכור ממש, כזה שאינו יודע מה שנעשה עימו ופטור מכל המצוות, אלא צריך רק להיות "מבושם" ושמח... והרמ"א כתב להלכה וכו', והמשנ"ב שם הביא מ"ש ע"ז הפמ"ג שכן ראוי לעשות".

ועוד אמר, "ידוע מתיקוני הזוהר שיו"כ הוא כמו פורים, וכל מה שאפשר לזכות בפורים שייך גם ביו"כ, וביום פורים אפשר לקבל שלמות כזאת שביו"כ קשה יותר להשיג. יש החושבים שפורים הוא זמן פריקת עול, שיש בו ח"ו פטור מכל המצוות ושאפשר לפגוע בזולת בבן אדם לחברו, ידוע לי על מעשים שהיו ושפגעו בזולת בפורים ונענשו ר"ל. בפורים צריך ללמוד עד כמה שאפשר".

ועוד אמר בשיחה שידוע שהיו כאלה שבפורים למדו בהתמדה וזכו בישועות, בזכות לימוד התורה בפורים, כי פורים זה יום של קיימו וקיבלו וצריכים לעסוק בתורה ובמצוות היום. ואם עושים הפוך, זה חטא חמור. "חשוב מאד להתפלל בכוונה וביישוב הדעת, בלי קלות ראש ופריקת עול. וכיצד יקיימו זאת אנשים צעירים השותים שתיה לשוכרה ללא גבולות והמאבדים צלם אנוש?".

וכן כשהוצגו הדברים לפני הגר"י זילברשטיין, ותמהו מה בדבר "חייב איניש לבסומי בפוריא", הזדעק הרב: "איזה מצווה יש לו?! עוברים על איסורי תורה, עוברים על 'לא תרצח', 'לא תעמוד על דם רעך', עוברים על 'בל תשחית' של הגוף ושל הכסף".

וכן אמר הגר"י סילמן: "שתיה לשוכרה יש בה סכנה גופנית גדולה, לעיתים מגיע לפיקוח נפש, ולא פחות מזה לסכנה רוחנית, שהידרדרותה תישאר גם אחר פורים. ומידי שנה מתבשרים על אסונות הנובעים משתיית אלכוהול, ויש בזה איסור של 'לא תרצח'!".

והגרש"א שטרן הביא את המאירי: "מכל מקום אין אנו מצווים להשתכר".

וכן כתב האמרי אמת מגור זצ"ל (בהסכמתו לספר פסקי תשובה ח"א, ונד' ג"כ בספר מכתבי תורה סי' כ"ב) "סיפר אבי מורי [השפת אמת] ז"ל כי החידושי הרי"ם אמר דלא אמרו בגמ' חייב להשתכר רק חייב לבסומי".

וכן נהג המנחת אלעזר זצ"ל, וכמו שעולה מתיאור סדר יומו שבספר דרכי חיים ושלום (סי' תת"נ ותתנ"א) "רבינו שתה מקודם כוס א' יין משובח... שתה מעט יי"ש מטעם מצות חייב לבסומי בפוריא... ורבינו נכנס לחדרו לישן ולהנפש גופו מעבודת היום הנעלה, ולהכין לעבודת ליל שושן פורים הבא".

וכן נהג האדמו"ר מבעלז: "לא נהגו בחצר הקודש בעלזא להשתכר בפורים, ואילו את מאמר חז"ל, חייב איניש לבסומי בפוריא וכו', קיימו כדברי הרמ"א שאפשר לצאת יד"ח גם ע"י שינה. ועובדא הוה פ"א אצל כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע, שמאן דהוא מהחסידים השתכר לגמרי בפורים... אמר על כך [מהרי"ד], השי"ת הרי חונן לאדם דעת כדי שידע היאך לעבוד את השי"ת, וכאן הולך האדם ומקלקל את השכל בידים?! ע"כ ריחק אותו" (ביתו נאוה קודש, זכרונות והנהגות של הרה"ק מהר"א מבעלזא זצלה"ה, ח"ג עמ' רמ"ח).

וכן נהג האדמו"ר מוויזניץ': "מרגלא בפומיה דכ"ק מרן רבינו שליט"א בשם זקינו הק', "אני שונא שיכור אפילו בפורים" (ספר מאור החיים ל"ב עמ' מ"ב))". ובספר עדות ביהוסף (חשון- אדר עמ' ש"י הע' ז') כתב בשם האדמו"ר שליט"א שאביו לא השתכר ח"ו בפורים, רק היה שותה יותר מכדי הרגלו, לפי שהיה אומר: "איני רוצה לעזוב את הדעת ביום קדוש כזה".

ואכן רואים בחוש שהרבה מהמשתכרים מגיעים לידי הוללות ושגעון שאין קשר בין זה לבין יר"ש. וחלקם מסתכנים בנהיגה, וחלקם מדברים שטויות שאחר כך מבקשים סליחה (ופעם אחת הגיע אחד מידידי כשהוא שיכור לביתי וכו', ולמחרת התקשר לבקש סליחה על מה שדיבר כלפי כמה אנשים שנכחו שם. ולא היה שיכור לגמרי אלא שתה קצת יותר מהרגלו).

 

[עת שערי רצון]

חייב איניש לבסומי עד דלא ידע (גמ' בצגילה ושו''ע מפורש סימן תרצה)
וברמ''א: ויש אומרים דאי''צ לשתות כל כך
יש הכרח בלשון הרמ''א, שהוא בא לחלוק על דברי השו''ע שהביא המימרא כפשוטה, וכן מוכח מכמה אחרונים, עיין שע''ת סימן תרצ'ה ס''ב ובאר היטב שם
מ''מ מדברי הארחות חיים שהביא הב''י שם, מוכח להדיא דאין הכוונה על שכרות גמורה, אלא צ''ל דלהשו''ע בעינן לבסומי, עד דלא ידע, כלומר עד ולא עד בכלל, ומתי שהגיע לכלל זה הריהו פטור ממצוה זו (ואולי גם מכל מצוות התורה דהא שיכור דינו כשוטה, אך י''א דזה רק בשיכור כלוט) אך אם לא הגיע ל''עד לא ידע'' שפיר קיים המצוה, ודפפ'ח. כך שמעתי מחכם שלום כהן זצ''ל, וכך הביאו משמו בספר 'דברי שלום'

 

[משיב כהלכה]

יש הכרח בלשון הרמ''א, שהוא בא לחלוק על דברי השו''ע שהביא המימרא כפשוטה

התייחסתי לזה, מדוע לא קראת לפני שהגבת?

 

[עת שערי רצון]

התייחסתי לזה, מדוע לא קראת לפני שהגבת?

קראתי, אבל אני רציתי להביא את הוראט של החכם שלום בשלמות, מצטער

 

[מבקש אמת]

נו וכי חסר גדולי עולם שהשתכרו לגמרי ופי' את השו"ע כפשוטו