הנוסע בליל י"ד לב"ב - האם ראוי להחמיר שיקרא שם את המגילה שנית?

[עשרה זהב]

הפוסקים דנו שכיון שהשנה בירושלים קריאת המגילה איננה בזמנה, ממילא הוה כדברי רבנן ולא כדברי קבלה.

ומשכך כאשר קרא כשהיה בירושלים קריאתו היא מדין דברי רבנן, אולם כאשר נוסע לב"ב ע"מ להישאר שם, חיובו הוא מדברי קבלה וחמור יותר.

האם לכאורה ראוי שיקרא שוב את המגילה?

או נימא שכיון שבעת קריאת המגילה בדעתו היה לנסוע לב"ב, והולכים אחר דעתו, וקריאתו היא כפרוז שהיום הוא זמנה?

 

[רק תורה]

הפוסקים דנו שכיון שהשנה בירושלים קריאת המגילה איננה בזמנה, ממילא הוה כדברי רבנן ולא כדברי קבלה.

ומשכך כאשר קרא כשהיה בירושלים קריאתו היא מדין דברי רבנן, אולם כאשר נוסע לב"ב ע"מ להישאר שם, חיובו הוא מדברי קבלה וחמור יותר.

האם לכאורה ראוי שיקרא שוב את המגילה?

או נימא שכיון שבעת קריאת המגילה בדעתו היה לנסוע לב"ב, והולכים אחר דעתו, וקריאתו היא כפרוז שהיום הוא זמנה?

ברור שהולכים אחרי דעתו ולא משנה היכן קורא. ניתן לשאול האם בן עיר מוציא כרך בן יומו או שלא - מחמת דרגות חיוב שונות. ואם יש הבדל בין דברי קבלה לדרבנן לגבי תוקף החיוב - עיין ברמב"ן ורשב"א וכו' ריש מגילה שכותבים כמדומני שאין הבדל.

 

[בר בי רב]

בפשטות הוא מתחייב מדין בן יד וא"כ חייב מדברי קבלה ואיננו יוצא מבן מוקף שקורא רק מדרבנן
אמנם נידון זה תלוי במח' שהוזכרה כבר באשכולות שונים
אולם אף הפוסקים שהכריעו להכא ולהתם כבו מפורש שלכתחילה אין לבן טו להוציא בן יד וא"כ כיון שסו"ס הוא מתחייב ביד כי ישהה שם בעלות השחר יש לו לקרא שוב את המגילה

 

[עת שערי רצון]

לענ''ד יש להחמיר לכתחילה

 

[ידיעת התורה]

הכרעת השער הציון בסי' תרצ"ב (איני זוכר איזה אות אולי כ"ז, ואולי גם במשנ"ב תר"צ) דבלילה הוי דרבנן וא"כ אין לחלק בין פרוז למוקף בקריאת הלילה.