הרהורים: בעקבות מצות מכירת עבד עברי

[אברך]

עבד שהוא בן מלך!
מיד אחרי מתן תורה, מצוה אותנו התורה במצות עבד עברי, יהודי שנמכר בגנבתו.
חז"ל הקדושים מתארים לנו במסכת קידושין (כ.) את חייו של העבד עיברי: ת"ר "כי טוב לו עמך" (דברים טו טז), עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר... אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.
פלא הדבר.
כיצד יתכן שהעבד יזכה לתנאים נוחים כל כך כמו האדון, הנמצא כדבר הזה?
אם יש כרית אחת, העבד יקבל, אם יש מזרן אחד העבד קודם. סליחה אבל אני כאן בעל הבית, אני קניתי אותו במיטב כספי, למה שאני יהיה בתנאים גרועים ממנו?
אכן מלמדת אותנו התורה, מהו בן ישראל.
"כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כה נה).
בן ישראל לעולם הוא בן ישראל, גם במצבים הנמוכים ביותר, יהודי שנתפס בקלקלתו, נתפס גונב, ואין לו איך לשלם, והוא נמכר לעבד.
וגם במצב זה הוא עדיין במעלת ישראל.
הוא עדיין עבד של הקב"ה בלבד.
כמה רוממות זה מעניק לנו, לחשוב אנו בני מלך, בכל מצב ובלי תנאי.
כשחיים ככה, זה מחייב!
מחייב אותנו להעניק לסביבתינו יחס דומה כראוי לעבדי המלך, להתייחס למעשים שלנו באופן הראוי והנכון, וגם הילד הקטן, הוא במעלת ישראל!
שנזכה להרגיש זאת, ולחיות כך, אמן.