הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 330
שיעור שראיתי עכשיו - מי שיש לו הערות והארות ענייניות שיכתוב.
הרב אברהם מימון - עופות ובשר (קפוא) של הרבנות מותר לכתחילה.
- יוזם האשכול הלכה ברורה
- תאריך התחלה
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,166
אין לי זמן לשמוע את כל השיעור, אבל מאז ומעולם ידוע שעוף של רבנות מהדרין הוא טוב, ובשר חלק בית יוסף של הרבנות הראשית הוא טוב.
רבה הראשי של עפולה, הרב שמואל דוד, פירסם קול קורא אודות כשרות הבשר והעופות:
"בסרט שהופץ לאחרונה הועלו טענות כשרות קשות שקיימות במשחטות העופות. חלק מהטענות הן אמת, אך לא כולן. להלן הסבר קצר על הנעשה בתחום כשרות העופות.
בדור האחרון צצו החמרות רבות בנושא כשרות עופות (כמו בהרבה נושאים אחרים). את החומרות שיש להן טעם נטלה הרבנות הראשית וחילקה בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין. החומרות חסרות הטעם (בדרך כלל) נשארו לבדצי"ם השונים, ולכשרות שלהם, שלרוב מקפידים על דברים מיותרים, קראו "חלק". מהן החומרות?
חיסונים: בתקופת הגידול של העופות הם מקבלים חיסון נגד מחלות שונות. החיסון ניתן בהזרקה. החדרת המחט יכולה לגרום לנקב באבר פנימי. ב"חלק" של הבדצי"ם יש פיקוח על ההזרקות (ופתי מאמין כי המשגיח יושב כל העת על יד המחסנים ומתבונן במעשיהם).
מדוע הרבנות, גם בכשרות מהודרת, אינה חוששת לכך? משום שלפני עשרות שנים היה כל לולן מזריק חיסונים, ויתכן כי הלולנים לא היו כל כך בקיאים. וגם אז אפשרות של פגיעה היתה זניחה משום שמזריקים בחזה או בשוק, במקום שיש הרבה שומן, החשש לפגיעה באבר הוא נדיר ובטל באלף (הלא אף לולן אינו רוצה לפגוע בעופות שלו...) בעשרות השנים האחרונות המחסנים הם מזריקים מחברות מקצועיות המתמחות בכך, אורך המחט קצר, ואין כל חשש שיגיעו לאברים פנימיים. האם נכון להעלות את מחיר העופות כדי לחשוש לחומרה מיותרת?
נפולה: בעל חיים שנפל מגובה של למעלה מעשרה טפחים (80 ס"מ) עלולים אבריו הפנימיים להתרסק, והוא יחשב טרפה. ולפעמים נופלים כלובים מהמשאית או מהמלגזה. כאשר יודעים מזה, פותחים את הכלוב, ועוף שהולך בצורה רגילה – כשר. אך לא תמיד יודעים הממונים על נפילת כלוב. כמו כן, בזמן איסוף העופות, התרנגולים בורחים, והפועלים לא פעם דורכים עליהם, ולפעמים אפילו בועטים בהם. אחר כך התרנגולים משתוללים ביד של הפועל עד שהוא זורק אותם לתוך הכלוב, ואז קיים חשש נפולה.
ברבנות סומכים על תקנות משרד הבריאות שמחמת צער בעלי חיים אוסרים לצער את העופות בזמן האיסוף וההובלה בהוראות מפורטות התואמות את כל הבעיות הנ"ל. עד כמה התקנות נאכפות, ועד כמה חוששים הפועלים מפני תפיסה? בבדצי"ם יש משגיח בזמן האיסוף והעמסה ובעת פריקת הכלובים במשחטה, ויישר כוחם! עם זאת מדובר במקרים בודדים ובאחוזים מאד נמוכים, והם בטלים ברוב העופות מסוגלים ללכת אחר הנפילה.
שחיטה: בשחיטה תעשייתית צריכים להיות בטוחים כי השוחט אינו עייף במוח או בידיו, שיש לו עדיין "הרגשה". ולכן נקבעו כללים:
שעות עבודה: 6 שעות עבודה ביממה כולל הפסקות (בכשרות הרבנות מותר פעמיים בשבוע לעבוד יותר).
אחר כל חצי שעה עבודה - חצי שעה מנוחה.
סכינים: כל שוחט עולה לעמדת השחיטה עם שלושה סכינים מוכנים ובדוקים.
לפני העליה לעמדה ולאחריה – השוחט מוסר את הסכינים לבדיקה לבודק הסכינים.
קצב שחיטה: 12 עופות לדקה, וב"חלק" 10. בפועל – בכל המשחטות שוחטים מהר יותר, ואין בכך בעיה הלכתית, ובלבד שהעוף יונח לאחר השחיטה במקומו (חרוט מיוחד) ולא ילקח מהשוחט טרם סיים את השחיטה.
החשיבות האמיתית היא: יראת השמים של השוחט. אם הוא חש שהוא חייב להפסיק, עליו לבקש הפסקה. האם אפשר לסמוך על השוחטים, שהם עושים זאת? שעות העבודה המעטות יחסית, וההפסקות הארוכות יוצרות מצב שהשוחטים אינם עייפים עד כדי כך, ולכן אפשר להיות שקטים.
צומת הגידים: אם נקרעו הגידים ברגל העוף – העוף טרף. האם צריך לבדוק זאת? חז"ל כתבו לגבי בהמות, כי אף שיש שבעים סוגי טרפות – אין בודקים את כולם, אלא רק את אלה שהם בבחינת מיעוט המצוי. לפי הגר"ע יוסף, הכוונה לשלושים אחוזים, לפי רוב הפוסקים מיעוט המצוי הוא עשרה אחוזים. בעשרות השנים האחרונות מאביסים את העופות, והם מגיעים למשקל רב בגיל נמוך. הגוף מכביד על הרגלים, הרגלים אינן מספיק חזקות, כי הן צעירות מדי, וקיים חשש גדול יותר של קריעת הגידים. כמו כן עשו הכלאות שונות עד שהגיעו לעופות שגדלים מהר, אולם יש לאותם עופות בעיות בריאות שבאות לידי ביטוי גם בקריעת הגידים. ועדיין במשלוחים עם הרבה בעיות יש פחות משני אחוזים של בעיות בגידים, שזה על גבול הביטול בששים, הרבה הרבה פחות ממיעוט המצוי (שכתבנו לעיל שזה לדעת המחמירים – עשרה אחוזים) וכלל אין צורך בבדיקה.
ב"חלק" פותחים בכל עוף את צומת הגידים כדי לוודא שכל חמשת הגידים שברגל שלמים, ואינם קרועים. העמדת משגיח כזה מייקרת את מחיר העופות, כמובן. וגם הבדיקה שם נעשית בחיפזון, וספק אם קיימת בדיקה אמיתית.
גם בעופות מהדרין של הרבנות בודקים, אך באופן אחר. מעמידים בודק על הליין של העופות שבו "נוסעים" העופות לאחר השחיטה, שרואה אם יש בצומת הגידים נפיחות, או צרירות דם (כחול או אדום). אם הוא רואה משהו חשוד, הוא מוריד את אותו עוף מהליין לבדיקה אצל בודק אחר שפותח את המקום ובודק שכל חמשת הגידים שלמים ואינם קרועים. ועוד, בבדצי"ם יש כמה שיטות של בדיקה, וכל בד"צ פוסל את הבדיקה של רעהו... אני מאמין לכולם. כל הבדיקות אינן טובות, ואינן מוסיפות כשרות. די בבדיקה של מהדרין הרבנות הראשית.
פריקת רגל, בוקא דאטמא: אם הרגל של העוף תצא ממקומה, העוף טרף. יש משגיח שבודק את העופות לאחר השחיטה, תוך כדי נסיעת העופות על הליין. גם בדיקה זו אינה חובה, כי אחוז הטרפות הוא נמוך מאד. בכשרות המהדרין של הרבנות הבודק של צומת הגידים, בודק גם את זה. ב"חלק "של הבדצי"ם יש בודק מיוחד רק לצורך זה. ויש לזה כמובן מחיר!
ריאות: אם יש נקב בריאה או בוושט או בקיבה - העוף טרף. האם צריך לבדוק זאת בעופות? לא ולא, כי אחוז הטרפות נמוך ביותר. אבל בדור האחרון מחמת התחרות בין הבדצי"ם בודקים גם את זה. מוציאים את כל חלקי הפנים מן העוף על ידי וואקום, תולים אותם על הליין בו נוסעים העופות לאחר השחיטה, כל חלק פנים מול העוף שממנו הוצא, ויש בודק שמסתכל ורואה אם יש משהו חשוד. בכשרות המהדרין של הרבנות יכול לעשות זאת אותו בודק שמסתכל על צומת הגידים, ב"חלק" צריך משגיח מיוחד על כך.
הוצאת הכליות: כל מי שאוכל את ירך העוף ("המשולש") רואה בשקע בשר רך בצבע שונה, קצת יותר כהה. זוהי הכליה. ב"חלק" מוציאים חלק זה לפני ההמלחה. האם זו חובה? לא ולא. אולם כמה פוסקים כתבו זאת, ולכן ב"חלק" מבצעים זאת.
מליחה: לאחר הוצאת חלקי הפנים, ובדיקת כל הנ"ל על הליין, מגיע העוף לעמדת ההמלחה. שם הפועלים שופכים אל תוכו המון מלח. העוף עצמו מתגלגל על המסוע של ההמלחה במשך יותר משעה, וכך הוא נמלח גם מבחוץ. ב"חלק" לא סומכים על ההמלחה בפנים, אלא פותחים כל עוף מהגב, כדי למלוח אותו. למה? ככה.
חיתוך קצה הכנף: בשולחן ערוך נפסק כי יש לחתוך את ראש הכנף לפני המליחה, משום שהרבה פעמים קצה הכנף מקבל מכה, נצרר שם דם, והוא אינו יוצא במליחה. הרמ"א חולק וכותב כי נהגו שלא לחתוך אותו. ב"חלק" מקפידים לחתוך את ראש הכנף, ויישר כוחם. בהכשר הרבנות סומכים על כך שעקרת הבית תראה את צרירות הדם בקצה הכנף, ואז תחתוך ותזרוק חלק זה.
כאמור, רוב החומרות של הבד"צ אין בהן ממש. אין סיבה לשלם כפול! האם כעת מובן מדוע איני מקפיד לאכול עוף "חלק"?! אני ממליץ על עוף מהדרין רבנות!
אגב, גם ההבדלים בבשר בקר בין "חלק ריאה" לחלק רגיל שנחשב מהדרין הם חסרי חשיבות. מהירות השחיטה, יותר בודקי סכינים, עוד משגיח שבודק חלקי פנים, כל אלה אינם כשרות, הכל תלוי ביראת השמים! נוסף לכך התברר כי חלק מהבדצי"ם מקלים מאד מאד בהגדרת חלק, גם כאשר יש סירכות היורדות במישוש, כל שאין משתמשים בכח רב, והם קוראים לכך "גלאט". מציאות עגומה שהיא טרפה לפי השולחן ערוך. ולכן דווקא חלק ריאה של הרבנות הראשית כשר באמת, יותר מאשר הגלאט של חלק מהבד"ץ".
ע"כ דבריו.
עוד אחד כתב לי: "רבי אליהו כהן שהוא ראש המנקרים ואחד השוחטים המומחים היום, עבד כמעט עם כולם, כל המנקרים היום הוסמכו על ידו, הוא היה המפקח של הרב לנדא הזקן וגם אצל בנו, נתן שיעור ארוך על זה, לגבי בשר מחו"ל - יוצא מדבריו שהרבנות מחמירה בזה לפעמים אפילו יותר מבד"צים. אין הבדל לפי דעתו בין הפתק האדום לסגול (חלק ריאה) שניהם אותו דבר ואותה בדיקה. זה הכל כדי לשבור את הבד"צים ולמכור זול יותר מבלי לפגוע במוצר האדום".
עוד אחד כתב: "דוד שלי שוחט 60 שנה. עבד בעוף טוב מעל 40 שנה. תמיד לעג לעניין הזה של עוף מהדרין. שלא לדבר על כך שאנשים קוראים לזה "עוף חלק..."
רבה הראשי של עפולה, הרב שמואל דוד, פירסם קול קורא אודות כשרות הבשר והעופות:
"בסרט שהופץ לאחרונה הועלו טענות כשרות קשות שקיימות במשחטות העופות. חלק מהטענות הן אמת, אך לא כולן. להלן הסבר קצר על הנעשה בתחום כשרות העופות.
בדור האחרון צצו החמרות רבות בנושא כשרות עופות (כמו בהרבה נושאים אחרים). את החומרות שיש להן טעם נטלה הרבנות הראשית וחילקה בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין. החומרות חסרות הטעם (בדרך כלל) נשארו לבדצי"ם השונים, ולכשרות שלהם, שלרוב מקפידים על דברים מיותרים, קראו "חלק". מהן החומרות?
חיסונים: בתקופת הגידול של העופות הם מקבלים חיסון נגד מחלות שונות. החיסון ניתן בהזרקה. החדרת המחט יכולה לגרום לנקב באבר פנימי. ב"חלק" של הבדצי"ם יש פיקוח על ההזרקות (ופתי מאמין כי המשגיח יושב כל העת על יד המחסנים ומתבונן במעשיהם).
מדוע הרבנות, גם בכשרות מהודרת, אינה חוששת לכך? משום שלפני עשרות שנים היה כל לולן מזריק חיסונים, ויתכן כי הלולנים לא היו כל כך בקיאים. וגם אז אפשרות של פגיעה היתה זניחה משום שמזריקים בחזה או בשוק, במקום שיש הרבה שומן, החשש לפגיעה באבר הוא נדיר ובטל באלף (הלא אף לולן אינו רוצה לפגוע בעופות שלו...) בעשרות השנים האחרונות המחסנים הם מזריקים מחברות מקצועיות המתמחות בכך, אורך המחט קצר, ואין כל חשש שיגיעו לאברים פנימיים. האם נכון להעלות את מחיר העופות כדי לחשוש לחומרה מיותרת?
נפולה: בעל חיים שנפל מגובה של למעלה מעשרה טפחים (80 ס"מ) עלולים אבריו הפנימיים להתרסק, והוא יחשב טרפה. ולפעמים נופלים כלובים מהמשאית או מהמלגזה. כאשר יודעים מזה, פותחים את הכלוב, ועוף שהולך בצורה רגילה – כשר. אך לא תמיד יודעים הממונים על נפילת כלוב. כמו כן, בזמן איסוף העופות, התרנגולים בורחים, והפועלים לא פעם דורכים עליהם, ולפעמים אפילו בועטים בהם. אחר כך התרנגולים משתוללים ביד של הפועל עד שהוא זורק אותם לתוך הכלוב, ואז קיים חשש נפולה.
ברבנות סומכים על תקנות משרד הבריאות שמחמת צער בעלי חיים אוסרים לצער את העופות בזמן האיסוף וההובלה בהוראות מפורטות התואמות את כל הבעיות הנ"ל. עד כמה התקנות נאכפות, ועד כמה חוששים הפועלים מפני תפיסה? בבדצי"ם יש משגיח בזמן האיסוף והעמסה ובעת פריקת הכלובים במשחטה, ויישר כוחם! עם זאת מדובר במקרים בודדים ובאחוזים מאד נמוכים, והם בטלים ברוב העופות מסוגלים ללכת אחר הנפילה.
שחיטה: בשחיטה תעשייתית צריכים להיות בטוחים כי השוחט אינו עייף במוח או בידיו, שיש לו עדיין "הרגשה". ולכן נקבעו כללים:
שעות עבודה: 6 שעות עבודה ביממה כולל הפסקות (בכשרות הרבנות מותר פעמיים בשבוע לעבוד יותר).
אחר כל חצי שעה עבודה - חצי שעה מנוחה.
סכינים: כל שוחט עולה לעמדת השחיטה עם שלושה סכינים מוכנים ובדוקים.
לפני העליה לעמדה ולאחריה – השוחט מוסר את הסכינים לבדיקה לבודק הסכינים.
קצב שחיטה: 12 עופות לדקה, וב"חלק" 10. בפועל – בכל המשחטות שוחטים מהר יותר, ואין בכך בעיה הלכתית, ובלבד שהעוף יונח לאחר השחיטה במקומו (חרוט מיוחד) ולא ילקח מהשוחט טרם סיים את השחיטה.
החשיבות האמיתית היא: יראת השמים של השוחט. אם הוא חש שהוא חייב להפסיק, עליו לבקש הפסקה. האם אפשר לסמוך על השוחטים, שהם עושים זאת? שעות העבודה המעטות יחסית, וההפסקות הארוכות יוצרות מצב שהשוחטים אינם עייפים עד כדי כך, ולכן אפשר להיות שקטים.
צומת הגידים: אם נקרעו הגידים ברגל העוף – העוף טרף. האם צריך לבדוק זאת? חז"ל כתבו לגבי בהמות, כי אף שיש שבעים סוגי טרפות – אין בודקים את כולם, אלא רק את אלה שהם בבחינת מיעוט המצוי. לפי הגר"ע יוסף, הכוונה לשלושים אחוזים, לפי רוב הפוסקים מיעוט המצוי הוא עשרה אחוזים. בעשרות השנים האחרונות מאביסים את העופות, והם מגיעים למשקל רב בגיל נמוך. הגוף מכביד על הרגלים, הרגלים אינן מספיק חזקות, כי הן צעירות מדי, וקיים חשש גדול יותר של קריעת הגידים. כמו כן עשו הכלאות שונות עד שהגיעו לעופות שגדלים מהר, אולם יש לאותם עופות בעיות בריאות שבאות לידי ביטוי גם בקריעת הגידים. ועדיין במשלוחים עם הרבה בעיות יש פחות משני אחוזים של בעיות בגידים, שזה על גבול הביטול בששים, הרבה הרבה פחות ממיעוט המצוי (שכתבנו לעיל שזה לדעת המחמירים – עשרה אחוזים) וכלל אין צורך בבדיקה.
ב"חלק" פותחים בכל עוף את צומת הגידים כדי לוודא שכל חמשת הגידים שברגל שלמים, ואינם קרועים. העמדת משגיח כזה מייקרת את מחיר העופות, כמובן. וגם הבדיקה שם נעשית בחיפזון, וספק אם קיימת בדיקה אמיתית.
גם בעופות מהדרין של הרבנות בודקים, אך באופן אחר. מעמידים בודק על הליין של העופות שבו "נוסעים" העופות לאחר השחיטה, שרואה אם יש בצומת הגידים נפיחות, או צרירות דם (כחול או אדום). אם הוא רואה משהו חשוד, הוא מוריד את אותו עוף מהליין לבדיקה אצל בודק אחר שפותח את המקום ובודק שכל חמשת הגידים שלמים ואינם קרועים. ועוד, בבדצי"ם יש כמה שיטות של בדיקה, וכל בד"צ פוסל את הבדיקה של רעהו... אני מאמין לכולם. כל הבדיקות אינן טובות, ואינן מוסיפות כשרות. די בבדיקה של מהדרין הרבנות הראשית.
פריקת רגל, בוקא דאטמא: אם הרגל של העוף תצא ממקומה, העוף טרף. יש משגיח שבודק את העופות לאחר השחיטה, תוך כדי נסיעת העופות על הליין. גם בדיקה זו אינה חובה, כי אחוז הטרפות הוא נמוך מאד. בכשרות המהדרין של הרבנות הבודק של צומת הגידים, בודק גם את זה. ב"חלק "של הבדצי"ם יש בודק מיוחד רק לצורך זה. ויש לזה כמובן מחיר!
ריאות: אם יש נקב בריאה או בוושט או בקיבה - העוף טרף. האם צריך לבדוק זאת בעופות? לא ולא, כי אחוז הטרפות נמוך ביותר. אבל בדור האחרון מחמת התחרות בין הבדצי"ם בודקים גם את זה. מוציאים את כל חלקי הפנים מן העוף על ידי וואקום, תולים אותם על הליין בו נוסעים העופות לאחר השחיטה, כל חלק פנים מול העוף שממנו הוצא, ויש בודק שמסתכל ורואה אם יש משהו חשוד. בכשרות המהדרין של הרבנות יכול לעשות זאת אותו בודק שמסתכל על צומת הגידים, ב"חלק" צריך משגיח מיוחד על כך.
הוצאת הכליות: כל מי שאוכל את ירך העוף ("המשולש") רואה בשקע בשר רך בצבע שונה, קצת יותר כהה. זוהי הכליה. ב"חלק" מוציאים חלק זה לפני ההמלחה. האם זו חובה? לא ולא. אולם כמה פוסקים כתבו זאת, ולכן ב"חלק" מבצעים זאת.
מליחה: לאחר הוצאת חלקי הפנים, ובדיקת כל הנ"ל על הליין, מגיע העוף לעמדת ההמלחה. שם הפועלים שופכים אל תוכו המון מלח. העוף עצמו מתגלגל על המסוע של ההמלחה במשך יותר משעה, וכך הוא נמלח גם מבחוץ. ב"חלק" לא סומכים על ההמלחה בפנים, אלא פותחים כל עוף מהגב, כדי למלוח אותו. למה? ככה.
חיתוך קצה הכנף: בשולחן ערוך נפסק כי יש לחתוך את ראש הכנף לפני המליחה, משום שהרבה פעמים קצה הכנף מקבל מכה, נצרר שם דם, והוא אינו יוצא במליחה. הרמ"א חולק וכותב כי נהגו שלא לחתוך אותו. ב"חלק" מקפידים לחתוך את ראש הכנף, ויישר כוחם. בהכשר הרבנות סומכים על כך שעקרת הבית תראה את צרירות הדם בקצה הכנף, ואז תחתוך ותזרוק חלק זה.
כאמור, רוב החומרות של הבד"צ אין בהן ממש. אין סיבה לשלם כפול! האם כעת מובן מדוע איני מקפיד לאכול עוף "חלק"?! אני ממליץ על עוף מהדרין רבנות!
אגב, גם ההבדלים בבשר בקר בין "חלק ריאה" לחלק רגיל שנחשב מהדרין הם חסרי חשיבות. מהירות השחיטה, יותר בודקי סכינים, עוד משגיח שבודק חלקי פנים, כל אלה אינם כשרות, הכל תלוי ביראת השמים! נוסף לכך התברר כי חלק מהבדצי"ם מקלים מאד מאד בהגדרת חלק, גם כאשר יש סירכות היורדות במישוש, כל שאין משתמשים בכח רב, והם קוראים לכך "גלאט". מציאות עגומה שהיא טרפה לפי השולחן ערוך. ולכן דווקא חלק ריאה של הרבנות הראשית כשר באמת, יותר מאשר הגלאט של חלק מהבד"ץ".
ע"כ דבריו.
עוד אחד כתב לי: "רבי אליהו כהן שהוא ראש המנקרים ואחד השוחטים המומחים היום, עבד כמעט עם כולם, כל המנקרים היום הוסמכו על ידו, הוא היה המפקח של הרב לנדא הזקן וגם אצל בנו, נתן שיעור ארוך על זה, לגבי בשר מחו"ל - יוצא מדבריו שהרבנות מחמירה בזה לפעמים אפילו יותר מבד"צים. אין הבדל לפי דעתו בין הפתק האדום לסגול (חלק ריאה) שניהם אותו דבר ואותה בדיקה. זה הכל כדי לשבור את הבד"צים ולמכור זול יותר מבלי לפגוע במוצר האדום".
עוד אחד כתב: "דוד שלי שוחט 60 שנה. עבד בעוף טוב מעל 40 שנה. תמיד לעג לעניין הזה של עוף מהדרין. שלא לדבר על כך שאנשים קוראים לזה "עוף חלק..."
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 3,292
הרב מחפוד לפני כמה שנים מסר שיעור בענין, וטען שיש כט"ז הבדלים בין הרבנות לבין הבדצי"ם (שכמובן גם לא כל הבדצי"ם מקפידים בהם)
ולהלן סיכום דבריו שהועלה בפורום הסמוך:
א) חיסונים: זריקה סמוך לוושט עלולה להטריף את העוף מדין נקובת הוושט (ש"ע יו"ד סי' לג). הזריקה הראשונה ניתנת לעוף בהיותו בן יום אי. בשחיטה רגילה שאינה מהדרין מזריקים בין הכנפיים ופעולה זאת נעשית ללא משגיח. אמנם הוראות הרבנות היא שבזמן הזריקה יש להזיז את הסימנים כדי שלא ינקבו. אך כשאין משגיח במקום אי אפשר לסמוך על המזריקים. ובשחיטת מהדרין לא מרשים להזריק בכנפיים אלא בחזה, ויש משגיח צמוד ומומחה שתהיה הזרקה תת עורית ולא בעומק. וגם אורך המחט עוברת בדיקה שלא יהיה ארוך מדי[2]. ואחרי כמה ימים נותנים להם זריקה שניה בעורף ובשחיטה רגילה מרשים זאת, אך בשחיטה מהדרין אוסרים זאת מכל וכל מחשש נקובת הוושט. אלא מזריקים בחלק העליון של השוק או החזה, וזה נעשה עם משגיח צמוד.
ב) הובלת העופות: נעשית בתוך כלובים. באים פועלים בלילה וכל פועל מחזיק 5,6 עופות ברגליהם בכל יד כשהם הפוכים. וכיון שכל משקל העוף מוחזק על רגל אחת יש חשש שהירך יצא מחיבורה לגוף ודבר זה נקרא בוקא דאטמא (ש״ע סי' נה ס"ב). ובשחיטה רגילה דורשים שהפועלים יעמיסו את העופות בעדינות. ובשחיטה מהדרין השוחט בודק זאת. כלומר כשמקבל את העוף לשחיטה הוא אוחז אותו בכנפיים והופך אותו על ידו השמאלית כך שהצוואר מונח לפניו ופעולה זאת גורמת שהעוף מכופף את רגליו כלפי גופו. וכשיש לו בעיה בירך הוא לא יוכל לכופף את רגליו וזה נראה לשוחט באופן ברור. בנוסף לכך יש משגיח מיוחד שתפקידו למצוא בעיות בירך, אם השוחט פספס זאת.
ג) בדיקת הסכינים: בשחיטה רגילה אחד השוחטים הוא בודק, ובשחיטה מהדרין רב המשחטה הוא בודק. כי מטבע הדברים יד השוחט עייפה ורטובה.
ד) מהירות השחיטה: בשחיטה רגילה אין הגבלה וכל שוחט שוחט כמה שיוכל ולפעמים מגיע לשעה וחצי ברצף. ובשחיטה מהדרין מהלך השחיטה היא מקסימום חצי שעה והשוחט נח חצי שעה ומקפידים שהשוחט לא יעבוד לילה קודם ובמהלך היום כל שוחט מקבל שעה נוספת של מנוחה.
ה) תנאי סף: בשחיטה רגילה כל שוחט שיש לו תעודה מתקבל. ואילו בשחיטה מהדרין אחר שיש לו תעודה הוא נגש למבחן. וכן פעם בשנה נבחנים מבחן בכתב.
ו) בדיקת צומת הגידים: כיום יש מיעוט המצוי של טרפות בגיד הנשה ולכן חייב לבדוק אחריהם (עיין ש״ע סי' לט ס"א. וסי' פד ס"ח וש״ך ס״ק כח). וזאת משום אופן הגידול, הפיטום והזריקות נהיה היום טרפות בצומת הגידים. וישנן בדצים שבודקים ברגל למטה ואין זה נחשב בדיקה כלל אלא צריך לבדוק בשוק (כמחפוד, לנדא ורובין). ושחיטה רגילה לא בודקים צומת גידים כי מסתמכים על המשכנות יעקב שסובר שעד 10% אין זה נחשב למיעוט המצוי בעוד שהבדצים מחמירים ב 6%. ויש שמעמידים משגיח שבודק בראיה ובמשמוש. ויש שעושים מדגם בבוקר שמחשב שלא מגיע ל- 10%. ובשחיטה מהדרין יש 3 בודקים שבודקים כל רגל ובמהירות של 36 עופות בדקה (12 עופות לכל בודק, ולמומחים זה זמן מספיק).
ז) מליחה: בשחיטה רגילה לא חותכים את קצה הכנף ובמהדרין חותכים את כל הפרק התחתון[3]. וזאת משום שבמריטת העופות אין הנוצות יוצאות בסוף הכנף.
ח) בזמן מריטת העופות לפני שמכניסים אותם למכונה המורטת את העופות, שוטפים אותם במים שבדרך כלל הם פושרים, אך צריך לתת את הדעת על כך שהם לא חמים, שאם לא כן העוף מבושל לפני המליחה ודבר זה פוסל את המליחה.
ט) בשחיטה רגילה לא פותחים את גב העוף אלא מסתפקים שהוא פתוח מלמטה. ובמהדרין פותחים את כל הגב וזאת ע״פ הש״ע (סי' סט ס"ד) שעופות יש למלחם גם מבפנים.
י) במהדרין יש משגיח מיוחד שבודק שלא נשאר שום אבר בתוך גוף העוף משום שחייב למלוח משני צדדים או בדיעבד מצד אחד. ואם יש שאריות של אברים הם נחשבים לבשר נפרד והמליחה אינה מועילה. ובשחיטה רגילה אין כזה משגיח אלא יש מכונה שמה שמוציאה מוציאה ומה שלא לא.
יא) וכן שואבים את הכליות ע"י ואקום, בשביל שתועיל המליחה. וכנ"ל.
יב) אחר השחיטה העוף חם ומשרד הבריאות מחייב להכניסו לתוך אמבטיה של מים קרים כדי שלא יתרבו חידקים. וברוב הבדצים נוהגים שהמים לא יהיו מתחת ל- 10 עד 8 מעלות כדי שהדם לא יוצמת מחמת הקור. וזה ע״פ הב״י (סי' סט ס"א) בשם המרדכי והראבי״ה שהמים מקשים הבשר וגורמים שהדם לא יצא. וכתב הב״י שזה דוקא במקומות הקרים ובזמן הקור הגדול[4].
יג) יש בדצי"ם ש"מקפידים" להפריד את העור לפני המליחה, אולם הפר"ח (סי' סט בקונ' אחרון) כ' שהמליחה לא מועילה בכה"ג.
יד) צרירות דם: בשחיטה רבנות מהדרין מהירות הליין הוא מגיע ל-120 עופות לדקה וא״א לבדוק צרירות דם. אך במהדרין יש משגיח שחותך כל צרירות דם, וזאת ע״פ הש״ע (סי' סז ס"ד).
טו) וכן במהדרין חותכים את קצה הגרון שנצרר בו דם מחמת השחיטה, ע״פ הרמ״א שם.
טז) וכן במהדרין חותכים את המשכו של הגרון, משום החוטין שיש בהם דם.
<sup>[1]</sup> א"ה. ועי' בשו"ת בנין אב ח"ד (סי' מב) שעמד כבר על חלק מהדברים.
[2] א"ה. הגר"מ ברנדסרופר בשו"ת היכל הוראה ח"ג (עמ' צא) כ' שאורך המחט כיום היא כחצי ס"מ.
שארית בודקים על השולחן.
[3] א"ה. זה אחד השינויים שהגר"מ גרוס עשה בהכשר המשותף עם בד"צ ב"י. (ההבדלים הנוספים הם: ב'. שמקפיד שהשוחטים לא יגלחו זקנם, דא"כ הם פסולים לשחיטה דרוב מכונות הגילוח דינם כתער. ושמעתי מהרב אלחנן פרץ שמקפידים בעוד כמה דברים: ג'. שיש עוד שוחט בליין מה שמפחית את כמות העופות הנשחטים בדקה אצל כל שוחט ד'. שי מפקח נוסף שמסתובב כל הזמן ובודק סכינים. ה'. ששטיפת/ניפוץ המלח הם בצורה יותר טובה. ואמר לי שיש להם עוד כמה הידורים, אבל הזדרז להכנס לשיעורו).
<sup>[4]</sup> א"ה. ועי' לראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בהסכמה לספר כלי השלחן (לר' עמוס פרץ) על הל' מליחה, מש"כ בזה.
ולהלן סיכום דבריו שהועלה בפורום הסמוך:
כשרות העופות – ההבדלים בין בדצי"ם המהדרין לרבנות ולבדצי"ם שאינם מהדרין[1]
סיכום שיעור של הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א גאב"ד בד"צ "יורה דעה"
סיכום שיעור של הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א גאב"ד בד"צ "יורה דעה"
א) חיסונים: זריקה סמוך לוושט עלולה להטריף את העוף מדין נקובת הוושט (ש"ע יו"ד סי' לג). הזריקה הראשונה ניתנת לעוף בהיותו בן יום אי. בשחיטה רגילה שאינה מהדרין מזריקים בין הכנפיים ופעולה זאת נעשית ללא משגיח. אמנם הוראות הרבנות היא שבזמן הזריקה יש להזיז את הסימנים כדי שלא ינקבו. אך כשאין משגיח במקום אי אפשר לסמוך על המזריקים. ובשחיטת מהדרין לא מרשים להזריק בכנפיים אלא בחזה, ויש משגיח צמוד ומומחה שתהיה הזרקה תת עורית ולא בעומק. וגם אורך המחט עוברת בדיקה שלא יהיה ארוך מדי[2]. ואחרי כמה ימים נותנים להם זריקה שניה בעורף ובשחיטה רגילה מרשים זאת, אך בשחיטה מהדרין אוסרים זאת מכל וכל מחשש נקובת הוושט. אלא מזריקים בחלק העליון של השוק או החזה, וזה נעשה עם משגיח צמוד.
ב) הובלת העופות: נעשית בתוך כלובים. באים פועלים בלילה וכל פועל מחזיק 5,6 עופות ברגליהם בכל יד כשהם הפוכים. וכיון שכל משקל העוף מוחזק על רגל אחת יש חשש שהירך יצא מחיבורה לגוף ודבר זה נקרא בוקא דאטמא (ש״ע סי' נה ס"ב). ובשחיטה רגילה דורשים שהפועלים יעמיסו את העופות בעדינות. ובשחיטה מהדרין השוחט בודק זאת. כלומר כשמקבל את העוף לשחיטה הוא אוחז אותו בכנפיים והופך אותו על ידו השמאלית כך שהצוואר מונח לפניו ופעולה זאת גורמת שהעוף מכופף את רגליו כלפי גופו. וכשיש לו בעיה בירך הוא לא יוכל לכופף את רגליו וזה נראה לשוחט באופן ברור. בנוסף לכך יש משגיח מיוחד שתפקידו למצוא בעיות בירך, אם השוחט פספס זאת.
ג) בדיקת הסכינים: בשחיטה רגילה אחד השוחטים הוא בודק, ובשחיטה מהדרין רב המשחטה הוא בודק. כי מטבע הדברים יד השוחט עייפה ורטובה.
ד) מהירות השחיטה: בשחיטה רגילה אין הגבלה וכל שוחט שוחט כמה שיוכל ולפעמים מגיע לשעה וחצי ברצף. ובשחיטה מהדרין מהלך השחיטה היא מקסימום חצי שעה והשוחט נח חצי שעה ומקפידים שהשוחט לא יעבוד לילה קודם ובמהלך היום כל שוחט מקבל שעה נוספת של מנוחה.
ה) תנאי סף: בשחיטה רגילה כל שוחט שיש לו תעודה מתקבל. ואילו בשחיטה מהדרין אחר שיש לו תעודה הוא נגש למבחן. וכן פעם בשנה נבחנים מבחן בכתב.
ו) בדיקת צומת הגידים: כיום יש מיעוט המצוי של טרפות בגיד הנשה ולכן חייב לבדוק אחריהם (עיין ש״ע סי' לט ס"א. וסי' פד ס"ח וש״ך ס״ק כח). וזאת משום אופן הגידול, הפיטום והזריקות נהיה היום טרפות בצומת הגידים. וישנן בדצים שבודקים ברגל למטה ואין זה נחשב בדיקה כלל אלא צריך לבדוק בשוק (כמחפוד, לנדא ורובין). ושחיטה רגילה לא בודקים צומת גידים כי מסתמכים על המשכנות יעקב שסובר שעד 10% אין זה נחשב למיעוט המצוי בעוד שהבדצים מחמירים ב 6%. ויש שמעמידים משגיח שבודק בראיה ובמשמוש. ויש שעושים מדגם בבוקר שמחשב שלא מגיע ל- 10%. ובשחיטה מהדרין יש 3 בודקים שבודקים כל רגל ובמהירות של 36 עופות בדקה (12 עופות לכל בודק, ולמומחים זה זמן מספיק).
ז) מליחה: בשחיטה רגילה לא חותכים את קצה הכנף ובמהדרין חותכים את כל הפרק התחתון[3]. וזאת משום שבמריטת העופות אין הנוצות יוצאות בסוף הכנף.
ח) בזמן מריטת העופות לפני שמכניסים אותם למכונה המורטת את העופות, שוטפים אותם במים שבדרך כלל הם פושרים, אך צריך לתת את הדעת על כך שהם לא חמים, שאם לא כן העוף מבושל לפני המליחה ודבר זה פוסל את המליחה.
ט) בשחיטה רגילה לא פותחים את גב העוף אלא מסתפקים שהוא פתוח מלמטה. ובמהדרין פותחים את כל הגב וזאת ע״פ הש״ע (סי' סט ס"ד) שעופות יש למלחם גם מבפנים.
י) במהדרין יש משגיח מיוחד שבודק שלא נשאר שום אבר בתוך גוף העוף משום שחייב למלוח משני צדדים או בדיעבד מצד אחד. ואם יש שאריות של אברים הם נחשבים לבשר נפרד והמליחה אינה מועילה. ובשחיטה רגילה אין כזה משגיח אלא יש מכונה שמה שמוציאה מוציאה ומה שלא לא.
יא) וכן שואבים את הכליות ע"י ואקום, בשביל שתועיל המליחה. וכנ"ל.
יב) אחר השחיטה העוף חם ומשרד הבריאות מחייב להכניסו לתוך אמבטיה של מים קרים כדי שלא יתרבו חידקים. וברוב הבדצים נוהגים שהמים לא יהיו מתחת ל- 10 עד 8 מעלות כדי שהדם לא יוצמת מחמת הקור. וזה ע״פ הב״י (סי' סט ס"א) בשם המרדכי והראבי״ה שהמים מקשים הבשר וגורמים שהדם לא יצא. וכתב הב״י שזה דוקא במקומות הקרים ובזמן הקור הגדול[4].
יג) יש בדצי"ם ש"מקפידים" להפריד את העור לפני המליחה, אולם הפר"ח (סי' סט בקונ' אחרון) כ' שהמליחה לא מועילה בכה"ג.
יד) צרירות דם: בשחיטה רבנות מהדרין מהירות הליין הוא מגיע ל-120 עופות לדקה וא״א לבדוק צרירות דם. אך במהדרין יש משגיח שחותך כל צרירות דם, וזאת ע״פ הש״ע (סי' סז ס"ד).
טו) וכן במהדרין חותכים את קצה הגרון שנצרר בו דם מחמת השחיטה, ע״פ הרמ״א שם.
טז) וכן במהדרין חותכים את המשכו של הגרון, משום החוטין שיש בהם דם.
<sup>[1]</sup> א"ה. ועי' בשו"ת בנין אב ח"ד (סי' מב) שעמד כבר על חלק מהדברים.
[2] א"ה. הגר"מ ברנדסרופר בשו"ת היכל הוראה ח"ג (עמ' צא) כ' שאורך המחט כיום היא כחצי ס"מ.
שארית בודקים על השולחן.
[3] א"ה. זה אחד השינויים שהגר"מ גרוס עשה בהכשר המשותף עם בד"צ ב"י. (ההבדלים הנוספים הם: ב'. שמקפיד שהשוחטים לא יגלחו זקנם, דא"כ הם פסולים לשחיטה דרוב מכונות הגילוח דינם כתער. ושמעתי מהרב אלחנן פרץ שמקפידים בעוד כמה דברים: ג'. שיש עוד שוחט בליין מה שמפחית את כמות העופות הנשחטים בדקה אצל כל שוחט ד'. שי מפקח נוסף שמסתובב כל הזמן ובודק סכינים. ה'. ששטיפת/ניפוץ המלח הם בצורה יותר טובה. ואמר לי שיש להם עוד כמה הידורים, אבל הזדרז להכנס לשיעורו).
<sup>[4]</sup> א"ה. ועי' לראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בהסכמה לספר כלי השלחן (לר' עמוס פרץ) על הל' מליחה, מש"כ בזה.
יש הטוענים שאפי' עוף שאינו מהדרין הוא טוב.
נערך לאחרונה:
