כתב בטהרת הבית ח"א בהקדמה עמו' ה
"וכתב על זה החיד"א, ולדידן בני ארעא קדישא נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, וכאן דעת מרן להתיר אפילו בתוך שלושה ימים לספירת שבעה נקיים כל שיש לתלות, ודלא כהרמ"א שהחמיר בזה. ע"ש. ... מכל מקום בדיני נדה נקיט ואזיל כדעת מרן שקבלנו הוראותיו להקל אף לכתחילה ... ע"ש.
וז"ל החיד"א שו"ת חיים שאל חלק א סימן טו (שאליו ציין הרב זצ"ל):
ולא מיבעיא לדידן בני ארעא קדיש' דנקיטינן כמרן וקבלנו הוראותיו אלא דבאסור והתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם דהכ' דנראה דעת מרן להתיר אף תוך שלשה ימים ראשונים כל שיש לתלות וכדאמרן הגם דנחוש לדברי מור"ם להחמיר היינו דוקא כשהוא פשוט לאסור לדע' מור"ם. אבל בנ"ד יש להתיר דיש לומר דגם מור"ם מודה להתר' וכדאמרן.
הרי שכל קולתו של החיד"א הכא היא רק שבאותו נידון שיש מקום לומר שמור"ם מודה להיתרא. משמע, שאם לא היה צד לומר שהרמ"א מודה, לא פוסקים כמרן בזה. ודלא כמשמעות טה"ב הנ"ל.
ואם היה די בכך סגי, אלא שיש כבר שציטטו את דברי החיד"א האלו מתוך טהרת הבית מבלי לבדוק במקור (כבקשת הרב המחבר זצ"ל בהקדמתו ליבי"א חלק יא לקראת הסוף!) והוציאו הלכה, שדעת החיד"א לפסוק כמרן לגמרי בהלכות נדה, ולא היא !!
וביותר, שבהלכה זו, כתם בתוך ג', פסקו להקל גם בלי תלייה, וכל זה בדעת החיד"א, פלא.