הערות בספר שמואל

[אחיעזר]

בעזרת השם שמואל א פסוק ג

מימים ימימה, פשט הלשון נראה שחז"ל השתמשו בו כמו בלשון מעת לעת, דהיינו מאותה העת לאותה העת, וכן מימים עד לאותם הימים, ואם כן היינו משנה לשנה כפירושו הראשון של רד"ק, וכן צריך להתפרש לכאורה הפסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה דהיינו משנה לשנה. אבל בפירושו השני נקט כדעת יונתן דהיינו ממועד למועד, ואם כן היינו מהימים המזומנים לדבר זה, וכן יתפרש גם כן לשון הפסוק ושמרת וגו'.

 

[אחיעזר]

פסוק ו

וכעסתה צרתה גם כעס, ידוע מה שאמרו חכמינו בענין שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. וידועים דברי רבינו חיים שמואלביץ עליו השלום מה שלמד מענין זה, שעניינים שבין אדם לחברו הינם כאש, וחוקם לצרוב ולשרוף את כל הנכשל בהם. וידוע להקשות עליו דאם כן איך אדם מחנך את בניו. ונראה דלא קאמר אלא כשהוא מכוין לשם שמים ולא לשם חברו, ואינו מרגיש בצער חברו כשהוא עושה הדבר. ה' ישמרנו.

אמנם כעת ראיתי דרבינו האלשיך הקדוש כתב מפורש באופן אחר, והוקשה לו למה נענשה פנינה, וכתב שודאי היתה לה גם כן כוונה מצד קנאתה שראתה שאלקנה אוהב את חנה יותר ממנה, והיינו וכעסתה צרתה מצד הקנאה גם כעס לשם שמים בעבור הרעימה. ודבריו נפלאים.

וכן מבואר בזוהר, שלמרות שהשטן עושה את תפקידו כפי שהוא צריך מכל מקום כיון שהוא נוטל שלטון לעצמו ייענש, וכן כתב רמח"ל, ואם כן שטן ופנינה שקולים בזה, ואתי שפיר.

 

[אחיעזר]

עוד שם
כתב רד"ק שהרי"ש דגוש שלא כמשפט (שדינו לענין זה כאות גרונית שאינה מקבלת דגש, וגם שאין טעם לדגש כאן) וכתב שהוא לתפארת הקריאה. ומזה משמע ומבואר שהדגש החזק נשמע בקריאה. אמנם הגר"א בפירושו לתיקונים כתב שאין הדגש נשמע בקריאה ואפילו הדגש הקל (וכתב שמזה מוכח כקריאת הספרדים שכידוע שהיא הנכונה, והנה קריאה זו אינה מצויה ברוב קהילות הספרדים, לבד מעט מן החלאבים והבבלים, וכן אצל התוניסאים), ונראה דאין הכוונה שאינה נשמעת כלל, וכמבואר מדברי הרד"ק רק שאינה נכרת כל כך, כעין שכתב רבינו בחיי בענין הקמץ והפתח.

 

[אחיעזר]

פסוק ט

רש"י והרד"ק כתבו דאכלה היינו מקור בלשון נקבה, ויכול להאמר על רבים כיחיד. ועיין במנחת ש"י מה שכתב בביאור הדרש בכתובות סה.

 

[אחיעזר]

פסוק יא

הפליא הרד"ק היאך חל נדרה של חנה, בפרט אם הוא נזיר, שמצאנו שהאב מדיר את בנו בנזיר ולא האם, ומה היה כחה. ובסוף הפרק מבואר שהשאילתו להשם ולכן לא יכל עלי להענישו על שהורה הלכה בפני רבו, ומשמע שהיתה לה בעלות עליו. וצריך עיון באיזה גדר זה. ואולי הוא מדין סמוך על שולחנה, אבל הא ניחא למעשה ידיו לא מעבר לזה, ולא לאחר שיצא מתחת ידה.

 

[אחיעזר]

פסוק טו.

לא אדוני, עיין בחומת אנך שהביא מדברי רבינו האר"י דהיא היתה גלגול רחב וחבר הקיני, ועלי היה גלגול יעל (והיינו מנשים באהל תבורך שעלתה לדרגת איש), ואמרה לו לא אדוני דהיינו שבגלגול הקודם היתה היא האיש והוא האשה.

 

[אחיעזר]

פסוק יח.

תמצא שפחתך חן בעיניך, ופירש"י לבקש עלי רחמים. והיינו שלמרות שהובטחה עדיין צריכה היא לרחמים.

 

[אחיעזר]

פסוק כה

אם עלי היה עונשו, משמע שהיה הדבר בידי שמיים, דאין מיתה בזה בידי אדם. אלא שהדבר תלוי ברב אם להעניש לתלמיד, וזהו שבקשה ממנו שלא יענישהו מפני שהוא תלוי בו.

 

[אחיעזר]

פסוק כח

פירש"י שכיון שהשאילתו לקדוש ברוך הוא אין עליך לענשו שהרי הקדוש ברוך הוא כביכול צריך להחזירו לה. וצריך עיון מהסוגיא ב"מ צז. שמבואר שם לכאורה (עיין בב"ח סימן ש"מ) דהיכא דהדבר הנשאל פשע בעצמו אין חיוב אחריות עליו.