שופטים הערות בספר שופטים

אחיעזר

חבר חדש
הצטרף
19/1/26
הודעות
41
שופטים פרק ג

רש"י פסוק י, הביא המדרש תנחומא שמות כ, שביאר את הכתוב ותהי עליו רוח ה', שדרש את המקרא שאמר הקדוש ברוך הוא ראה ראיתי את עני עמי, שלשון ראיה השניה היא כלפי מה שעתידין לטעות בעגל, ולמרות זאת יושיע אותם ממצרים, ודרש עתניאל בין זכ(א)ים ובין חייבים עליו להושיעם. עד כאן.
וצריך עיון, מה הראיה משם לכאן, דהתם אפשר שהוא משום מה שמבואר אצל ישמעאל דדנו לו באשר הוא שם, (וכן בקרא דאיוב, אם זך וישר אתה, שהובא ברבינו חננאל במסכת השנה בשם הירושלמי), אבל כשכבר הרשיעו כגון בימות עתניאל, שעבדו עבודה זרה, מנלן.
וכנראה דמוכח לה, מדכתיב ראה ראיתי, היינו דהקדוש ברוך הוא דן על זה ומכל מקום הושיעם, אלא שזה גופא צריך עיון שיש כאן סתירה האם דנים על העתיד.
וקשה לחלק בין רבים ליחיד בזה.
ואין לומר דאף דאין מענישים, מכל מקום אין עושים לו נס, דהא בישמעאל משמע דעשו לו נס. ואולי ויפקח אלוקים את עיניה, היינו בדרך הטבע. או אולי יש לומר שכל שהתפללו אין זה בכלל נס, כמו שידוע בשם מהרש"א והתם התפללה עליו הגר.
ועל כל פנים יש ללמוד מזה לדורנו דור אחרון, שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו כמו שדרש עתניאל בן קנז, וקל וחומר בתוספת התפילה.
 
מה שכתוב בפסוק יג שמואב ירשו את עיר התמרים, ופירש"י דהיינו יריחו, נראה דלאו היינו יריחו הקדומה, שהרי היא לא נבנתה עדיין, אלא היכן שישבו בני הקיני והוא דושנה של יריחו (ת"ק על ת"ק אמה), ולכן נקראת עיר התמרים, ולא יריחו, מפני שהיא עצמה חרבה.
 
שופטים פרק ד

פסוק ג פירש"י: לחץ את בני ישראל בחזקה - דרש ר' תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם. עכ"ל.
סבורני, שרובנו היינו מפרשים שבחזקה היינו בלחץ פיזי בלתי מתון, אבל מרש"י רואים להיפך, שעיקר הקושי הוא בחירופים ובגידופים. ולמרות שמדובר בדורות קודמים, שהיה להם כחות נפש גדולים, עדיין ההגדרה של הסבל החזק ביותר הוא, מה שלא מכבדים את האדם.
וכן הוא כביכול כלפי מעלה כמו כתב רש"י דעל זה נאמר חזקו עלי דבריכם.
והדברים הללו מעוררים מחשבה, וצריך לדעת כמה צריך להזהר בזה בין אדם לחברו.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
הם מדרשים חלוקים דברי רש"י הם ע"פ מגילה יד. והרד"ק הביא את ב' הפירושים אמנם את הפירוש החולק הביא כראשון ומקורו בתנדב"א רבא פ"י.
והמהרש"א במגילה שם הסביר שרש"י העדיף המדרש של מסכת מגילה כי היא היתה יותר מפורסמת מבעלה ואין עניין לייחסה אליו ע"ש [הובא בעטרת צבי על רש"י באוצר מפרשי רש"י של המקראות גדולות עוז והדר].
 
רש"י פסוק ה
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט
תחת תומר - תמרים היו לה ביריחו בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים, לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה (מכאן ואילך רש"י מעתיק את תרגום יונתן בעברית) והיא יושבת בעירה עטרות שמה, תחת תומר תמרים היו לה ביריחו וכרמים ברמה וזיתים בבקעת בית אל שהוא מקום שמן ועפר חיור בהר אפרים בטור מלכא אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש ויש פותרין עפר חיור שדה זרע כמו שדה הלבן:
וצריך עיון מנין ליונתן שהיתה בעטרות. והנה עטרות של היום באמת מצויה בין הרמה של שמואל הנביא ובין בית אל, ובגבולות שבספר יהושע היא מוזכרת בגבול שבט אפרים אחרי בית אל. ואם היה קשה ליהונתן למה לא כתוב את מקומה בפירוש ולכן פירש כן, לא היתה לו ראיה שהיתה בעטרות.

ומה שפירש בטור מלכא, על שם הר אפרים, נראה שהוא לפי מה שפירש בשמואל א א דאפרתי הוא לשון חן.
 
פסוק ד, מדברי רש"י מתבאר שדבורה עצמה היתה אשה שעושה לפידים לבית המקדש, אבל הרד"ק פירש שלפידות הוא שם בעלה, וייתכן שהוא ברק בן אבינועם, ושם ברק ושם לפידות קרויים על שם האור, ולכן יכולים להתחלף.
דברי רש"י הם דברי חז"ל בממגילה יד.
והמהרש"א שם ביאר דלא רצו לפרש שהיתה אשתו של אדם בשל לפידות, משום שהיתה מפורסמת ממנו.
עריכה: כעת ראיתי שקדמני הרב @נוריאל עזרא.
 
שופטים פרק ד

פסוק ג פירש"י: לחץ את בני ישראל בחזקה - דרש ר' תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם. עכ"ל.
סבורני, שרובנו היינו מפרשים שבחזקה היינו בלחץ פיזי בלתי מתון, אבל מרש"י רואים להיפך, שעיקר הקושי הוא בחירופים ובגידופים. ולמרות שמדובר בדורות קודמים, שהיה להם כחות נפש גדולים, עדיין ההגדרה של הסבל החזק ביותר הוא, מה שלא מכבדים את האדם.
וכן הוא כביכול כלפי מעלה כמו כתב רש"י דעל זה נאמר חזקו עלי דבריכם.
והדברים הללו מעוררים מחשבה, וצריך לדעת כמה צריך להזהר בזה בין אדם לחברו.
באוצר מפרשי רש"י של עוז והדר הביאו את העטרת צבי שפירש מה הוקשה לרש"י [ולמדרש תנחומא] שביאר כך מצד מידה כנגד מידה ע"ש.
 
דברי רש"י הם דברי חז"ל בממגילה יד.
והמהרש"א שם ביאר דלא רצו לפרש שהיתה אשתו של אדם בשל לפידות, משום שהיתה מפורסמת ממנו.
עריכה: כעת ראיתי שקדמני הרב (נוראיל) [נוריאל] עזרא.
רק לציין שהקוראים לא יתבלבלו החכם הנעים @אחיעזר רק ביאר את הרד"ק ולא שביאר למה פירושו של הרד"ק עדיף אלא כל ביאור העניין הם דברי הרד"ק עצמו וכנראה רק היה רצונו להראות הדעות החולקות בתוספת נופך.
וז"ל הרד"ק: "לפידות. אמרו שהוא ברק בן אבינועם, וברק ולפידות קרובים. ובמדרש נקראת אשת לפידות שהיתהעושה פתילות".
 
באוצר מפרשי רש"י של עוז והדר הביאו את העטרת צבי שפירש מה הוקשה לרש"י [ולמדרש תנחומא] שביאר כך מצד מידה כנגד מידה ע"ש.
אשמח לדעת מה כתוב שם, והאם בסופו של דבר זה מביא פרשנות שונה מהמסקנה שהסקתי, שהרי רש"י פירש וקישר לזה גם את הפסוק בהושע, באופן שאלמלא כתוב אי אפשר לאמרו.
 
אשמח לדעת מה כתוב שם, והאם בסופו של דבר זה מביא פרשנות שונה מהמסקנה שהסקתי, שהרי רש"י פירש וקישר לזה גם את הפסוק בהושע, באופן שאלמלא כתוב אי אפשר לאמרו.
לא עיינתי בזה אני רק מעתיק:
א. דרש רבי תנחומא בגידופין. לעניות דעתי נראה שלא מפרש כפשוטו, בחזקה דחק ישראל בחזק רב, משום דקשה ליה שמידת הקב"ה לשלם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.), וכתיב (להלן ה, כ) 'מן שמים נלחמו הכוכבים', ומפרש רש"י ז"ל (פסוק כב) שהיה חם הכוכב מרתיח בתית וכו', וקשה ליה למה דן את סיסרא באש דוקא, הגם שהקב"ה שלח בם צבאות שאינם רוצים שום שכר, כמו שפירש רש"י שם, הא זולת אש יש לו צבאות שאינם רוצים שום שכר. ולזה הוכרח להביא הרבי תנחומא שדרש מילת בחזקה בגידופין דיקא, ורוצה לומר שלפי זה יהיה מידה נכונה מידה כנגד מידה, כי זה לשון הילקוט שמעוני (שמואל ב' רמז קסא) בשם הרבי תנחומא ז"ל, דכתיב (תהלים יח, יד) 'היא העולה על מוקדה' כל המעלה עצמו סופו לידון באש, פרעה אמר 'מי ה'" (שמות ה, ב), לפיכך 'ברד וגחלי אש' וכו' (תהלים יח ,יד), סיסרא שחרף דכתיב בו בחזקה - בחירופין וגידופין, לפיכך נידון באש שנאמר (להלן ה, כ) 'נלחמו הכוכבים' כו' וקל להבין [עטרת צבי].
 
ראשי תחתית