וניתן להוסיף בעומק הנידון לפי הצד שהאדם המאבד התייאש כי ל"ח סימן
האם השתא הוי של המוצא ככל מציאה ברחוב
או"ד כיון שהכרטיס אינו ממון וכל יסודו הוא הכסף שניתן בעבורו ויש בכרטיס זכות לקנות בסכום זה, אפש"ל שהחנות זכתה ראשונה בזכות הממונית שיש כאן, דהרי הממון עצמו ברשות החנות והיא הראשונה לזכיה והשתא המוצא לוקח משהו של החנות
וכי תימא שגם החנות התייאשה
זה אינו, כי היאוש צריך להיות מהכסף והמוצרים שבחנות, והוי יאוש ברשות [היינו בתוך חצר המאבד] שאינו יאוש.
ובזה אולי גם יש לחלק בין כרטיס כמו רמי לוי שיש כאן בעלים ברור על הממון שניתן לחנות, לבין בסט שי שאין בעלות גמורה ורק איזה מישהו שאיגד כמה חנויות ומעביר להם אח"כ תשלום
ועיין באחרוני זמננו שדנו בזה
