אנו נמצאים בימים מופלאים. אומות העולם עומדות נדהמות מול מהלומות המוות שמנחיתה ישראל על אימת האיזור והעולם, ומשפשפות עינים בחוסר אימון. להצלחה כזו בחזית ואף בעורף - מי מילל ומי פילל. מטוסינו חגים בחופשיות בשמי טהרן כאילו הם מעל שמי נתב"ג, וזורעים הרס וחרבן במתקני גרעין, בראשי הצבא והמשטר ובתשתיות אזרחיות. בעורף - אימת הטילים נמוכה בהרבה מתרחיש הייחוס (מישהו אמר גנרטור? תאורת חירום? שישיות מים?), עם כל הכאב על כל נפש מישראל.
קשה להמעיט מרושם ההצלחה. היכן ניתן לראות בזה את יד ה'?
כמובן התשובות לכך הן רבות ואמיתיות. אבל זווית אחת ניתן לראות בהתאמה אקטואלית - בהפטרת השבת שעברה - בהעלותך:
א וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. ד וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ז מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.
פירש רש"י:
"שבעה ושבעה מוצקות" - לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר.
"ושנים זתים עליה" - אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם "אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו'" - וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית.
"מה אלה אדוני" - מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו.
"זה דבר ה' אל זרובבל" - זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי "כי אם ברוחי" - אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם (ס"א ויצוה לכם) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם.
מבואר שמשל הזיתים הזבים שמן מאליהם להאיר המנורה מרמז ע"כ שהצלחת עמ"י בבנין ביהמ"ק תהיה "לא בחיל ולא בכח", "כי אם ברוחי" - שאתן על דריוש מלך פרס ומדי שיניח לעמ"י לבנותו.
ולתקופתנו:
דבר ידוע וברור שאלמלא התמיכה של ארה"ב בישראל, כלכלית - במימון ההוצאות הביטחוניות העצומות, צבאית - בגיבוי וההרתעה שהוא מעניק, ומדינית - בתמיכה בפורומים בינ"ל כמו מועצת הביטחון של האו"ם, לא היתה יכולת ל"טייסינו הגיבורים" לתקוף באיראן, ואף הרבה פחות מכך. ובינינו - כנראה שמדינת ישראל לא היתה יכולה להתקיים.
וכאן יש לשאול - מה מניע את ארה"ב לתמוך בנו בצורה כזו?
אז נכון שיש לה אינטרס בנוכחות מערבית במזרח התיכון. אבל התשובה האמיתית טמונה בסנטימנט הרגשי העמוק הטמון בקרב רוב אזרחי ארה"ב - שהם מניעים את המשטר, כנעשה במדינות דמוקרטיות: יש בהם אהדה עמוקה ובלתי מוסברת ליהודים ולמדינתם. למה 'בלתי מוסברת'? כי יבוא החכם שיבאר לנו - במה שונים אזרחי ארה"ב מאזרחי אירופה, הידועים ב"אהבת ישראל" הגדולה השוכנת בקרבם? ואפילו מאזרחי בריטניה - שרוחה חופפת על ארה"ב מאז היתה לגוי, כולל השימוש בשפתה?
אין זאת כי אם הבטחת הבורא ית' בתורתו: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם".
וזהו מאמר הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". ופירש"י: "כי אם ברוחי - אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם". ה"דריוש" של דורנו הם אזרחי ומנהיגי ארה"ב, שהקב"ה נותן את רוחו עליהם לרצות להיטיב ולהגן עלינו - בניו, עמו וצאן מרעיתו.
קשה להמעיט מההצלחה הגדולה והמרשימה של התקיפות בעומק שטח האויב. לא קשה לראות בזה את יד ה'.
הבה נתבונן בזה, נדע את גודל אהבתו של הקב"ה אלינו, את השגחתו ושמירתו החופפת עלינו תמיד, נכיר בטובתו, נוסיף בקיום רצונו, ובעיקר - נבטח בו, באשר נראה בעליל לעין כל בשר, כי "לא יטוש ה' עמו" ו"נצח ישראל ( - הקב"ה, הנוצח מלחמותיהם, ע' רש"י) לא ישקר ולא ינחם".
וזכות הביטחון בו תעמוד לעמ"י להינצל מכל רע, ולהחיש גאולתנו השלמה במהרה.
ולסיום, פסוקי תהלים הרלוונטיים מאוד לעת כזאת:
א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל. ב אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. ג אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם. ד כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם. ה אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. ו בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ. ז כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. ח כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.
קשה להמעיט מרושם ההצלחה. היכן ניתן לראות בזה את יד ה'?
כמובן התשובות לכך הן רבות ואמיתיות. אבל זווית אחת ניתן לראות בהתאמה אקטואלית - בהפטרת השבת שעברה - בהעלותך:
א וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר [וָאֹמַר] רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. ד וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ז מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.
פירש רש"י:
"שבעה ושבעה מוצקות" - לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר.
"ושנים זתים עליה" - אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם "אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו'" - וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית.
"מה אלה אדוני" - מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו.
"זה דבר ה' אל זרובבל" - זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי "כי אם ברוחי" - אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם (ס"א ויצוה לכם) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם.
מבואר שמשל הזיתים הזבים שמן מאליהם להאיר המנורה מרמז ע"כ שהצלחת עמ"י בבנין ביהמ"ק תהיה "לא בחיל ולא בכח", "כי אם ברוחי" - שאתן על דריוש מלך פרס ומדי שיניח לעמ"י לבנותו.
ולתקופתנו:
דבר ידוע וברור שאלמלא התמיכה של ארה"ב בישראל, כלכלית - במימון ההוצאות הביטחוניות העצומות, צבאית - בגיבוי וההרתעה שהוא מעניק, ומדינית - בתמיכה בפורומים בינ"ל כמו מועצת הביטחון של האו"ם, לא היתה יכולת ל"טייסינו הגיבורים" לתקוף באיראן, ואף הרבה פחות מכך. ובינינו - כנראה שמדינת ישראל לא היתה יכולה להתקיים.
וכאן יש לשאול - מה מניע את ארה"ב לתמוך בנו בצורה כזו?
אז נכון שיש לה אינטרס בנוכחות מערבית במזרח התיכון. אבל התשובה האמיתית טמונה בסנטימנט הרגשי העמוק הטמון בקרב רוב אזרחי ארה"ב - שהם מניעים את המשטר, כנעשה במדינות דמוקרטיות: יש בהם אהדה עמוקה ובלתי מוסברת ליהודים ולמדינתם. למה 'בלתי מוסברת'? כי יבוא החכם שיבאר לנו - במה שונים אזרחי ארה"ב מאזרחי אירופה, הידועים ב"אהבת ישראל" הגדולה השוכנת בקרבם? ואפילו מאזרחי בריטניה - שרוחה חופפת על ארה"ב מאז היתה לגוי, כולל השימוש בשפתה?
אין זאת כי אם הבטחת הבורא ית' בתורתו: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם".
וזהו מאמר הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". ופירש"י: "כי אם ברוחי - אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם". ה"דריוש" של דורנו הם אזרחי ומנהיגי ארה"ב, שהקב"ה נותן את רוחו עליהם לרצות להיטיב ולהגן עלינו - בניו, עמו וצאן מרעיתו.
קשה להמעיט מההצלחה הגדולה והמרשימה של התקיפות בעומק שטח האויב. לא קשה לראות בזה את יד ה'.
הבה נתבונן בזה, נדע את גודל אהבתו של הקב"ה אלינו, את השגחתו ושמירתו החופפת עלינו תמיד, נכיר בטובתו, נוסיף בקיום רצונו, ובעיקר - נבטח בו, באשר נראה בעליל לעין כל בשר, כי "לא יטוש ה' עמו" ו"נצח ישראל ( - הקב"ה, הנוצח מלחמותיהם, ע' רש"י) לא ישקר ולא ינחם".
וזכות הביטחון בו תעמוד לעמ"י להינצל מכל רע, ולהחיש גאולתנו השלמה במהרה.
ולסיום, פסוקי תהלים הרלוונטיים מאוד לעת כזאת:
א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל. ב אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. ג אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם. ד כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם. ה אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. ו בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ. ז כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי. ח כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.
