חידה האוכל טמא והכלי טהור?!

[אברימי]

איך יתכן כלי חרס טהור (שאינו נקוב כמוציא זיתים) ובתוכו משקה טהור, וקרה מה שקרה, והמשקה נטמא אך הכלי נשאר טהור.

 

[ממדבר מתנה]

רמב"ם פי"ד מהאה"ט ה"ח: חבית מלאה משקים ופשט הטמא ידו לאוירה, ספק נגע במשקין ספק לא נגע בהן, המשקים טמאים מספק והחבית טהורה. שאין ספק המשקים מטמא. ע"כ.
ובכס"מ שם ציין מקור לדברי הרמב"ם מתוספתא בטהרות, ושם מבואר דאיירי בטמא מת. ויש בזה שני פירושים:

א. דעת הרמב"ם שבכדי שיטמא הכלי חרס מאוירו צריך שיכנס כל הטמא לתוכו. כמבואר בפ"ח מה' מטמאי מו"מ (ה"ד): "זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרס, הואיל ולא נגע מתוכו ולא הנידו הרי זה טהור". ע"כ. ויש מפרשים שאין זה דוקא דוקא בזב, אלא בכל הטמאים. ולפ"ז הרמב"ם מיירי אפילו בחבית של חרס.
ב. יש מחלקים דכל זה דוקא בזב וזבה דהטומאה היא מגוף האדם ולכן אין מטמאים לאברים, דהאבר לחודיה לא הוי חפצא דטומאה. אבל בטומאת מת, לאחר שנטמא האדם, כל חלק שבו נעשה טמא מת, ומטמא לאברים. ולפי דבריהם צ"ל דהרמב"ם מיירי הכא בחבית שאינה של חרס. (א"נ בחבית של חרס ובזב, ודלא כהתוספתא שהביא הכס"מ).
ועיין מקדש דוד סימן מ"ח סק"א.

 

[אברימי]

רמב"ם פי"ד מהאה"ט ה"ח: חבית מלאה משקים ופשט הטמא ידו לאוירה, ספק נגע במשקין ספק לא נגע בהן, המשקים טמאים מספק והחבית טהורה. שאין ספק המשקים מטמא. ע"כ.
ובכס"מ שם ציין מקור לדברי הרמב"ם מתוספתא בטהרות, ושם מבואר דאיירי בטמא מת. ויש בזה שני פירושים:

א. דעת הרמב"ם שבכדי שיטמא הכלי חרס מאוירו צריך שיכנס כל הטמא לתוכו. כמבואר בפ"ח מה' מטמאי מו"מ (ה"ד): "זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרס, הואיל ולא נגע מתוכו ולא הנידו הרי זה טהור". ע"כ. ויש מפרשים שאין זה דוקא דוקא בזב, אלא בכל הטמאים. ולפ"ז הרמב"ם מיירי אפילו בחבית של חרס.
ב. יש מחלקים דכל זה דוקא בזב וזבה דהטומאה היא מגוף האדם ולכן אין מטמאים לאברים, דהאבר לחודיה לא הוי חפצא דטומאה. אבל בטומאת מת, לאחר שנטמא האדם, כל חלק שבו נעשה טמא מת, ומטמא לאברים. ולפי דבריהם צ"ל דהרמב"ם מיירי הכא בחבית שאינה של חרס. (א"נ בחבית של חרס ובזב, ודלא כהתוספתא שהביא הכס"מ).
ועיין מקדש דוד סימן מ"ח סק"א.

ישר כח על התשובה.
אמנם לא כתבתי זאת, אך בחידה שכתבתי נתכוונתי שהדין כך גם אם הכלי סגור.
אשמח לקבל תשובה נוספת שתוכל לענות גם על פרט זה.

 

[שאינו יודע לשאול]

איך יתכן כלי חרס טהור (שאינו נקוב כמוציא זיתים) ובתוכו משקה טהור, וקרה מה שקרה, והמשקה נטמא אך הכלי נשאר טהור.

כלי חרס שיש בהם יין טהור ומכר אותם לעם הארץ ועם הארץ בא למכור לחבר וטוען שהוא טהור לדעת רבי יוחנן נאמן על הכלי חרס ולא נאמן על המשקין, כמבואר בחגיגה כה ע"ב וכו ע"א.

 

[אברימי]

כלי חרס שיש בהם יין טהור ומכר אותם לעם הארץ ועם הארץ בא למכור לחבר וטוען שהוא טהור לדעת רבי יוחנן נאמן על הכלי חרס ולא נאמן על המשקין, כמבואר בחגיגה כה ע"ב וכו ע"א.

אז זה לא שהמשקים נטמאו, רק שלא מאמינים לו.

 

[שאינו יודע לשאול]

אז זה לא שהמשקים נטמאו, רק שלא מאמינים לו.

קודם הם היו אצל חבר והיו טהורים, כעת הם טמאים מכוח הגזרה שגזרו על אוכלין ומשקין ביד עם הארץ

 

[שאינו יודע לשאול]

איך יתכן כלי חרס טהור (שאינו נקוב כמוציא זיתים) ובתוכו משקה טהור, וקרה מה שקרה, והמשקה נטמא אך הכלי נשאר טהור.

רק כעת שמתי לב שכתב מר "שאינו נקוב כמוציא זיתים", ואם אין כאן ט"ס, התשובה פשוטה כגון שהכלי עשוי למשקים ונקוב בכדי מוציא משקה, ונכנס באוהל המת הכלי טהור כי אינו מקבל טומאה כלל והמשקים טמאים, וכן אם יש לו חידוד ואינו יכול לעמוד מפני בית חידודו כמבואר כל זה במתני' ריש פרק ג' דכלים.

 

[אברימי]

כגון שהכלי עשוי למשקים ונקוב בכדי מוציא משקה, ונכנס באוהל המת הכלי טהור כי אינו מקבל טומאה כלל והמשקים טמאים

אם הוא נקוב כמוציא משקה איך יש בתוכו משקה?!...

 

[שאינו יודע לשאול]

אם הוא נקוב כמוציא משקה איך יש בתוכו משקה?!...

לא יוצא הכול מיד...
בנותיי הקטנות עושות ניסיון מעשי כזה בכוסות פלסטיק כמעט מידי יום, לוקח זמן עד שהכל יוצא...
וגם בפיו מחודד למטה אין לו שם כלי והוא לא מקבל טומאה באוהל המת כמבואר במשנה שם, אבל אני מבין שלא לזה כוונת מר.