מלכים חיפוש מקור: שלמה המלך ומגדל הזהב

[ואנוכי בסוף מערב]

בספר 'שלמה המלך' בהוצאת חן כמדומני, יש סיפור ארוך על שלמה המלך שמצא פעם מגדל רחוק שכולו זהב, אבנים טובות ומרגליות, ושם השאירו צוואה הדרים בו שהיה להם עושר גדול ובכל זאת מתו מרעב, וניסו לטחון אבנים ומרגליות כדי להכין מהם בצק ללחם ולא הועיל וכו'.

האם ידוע למאן דהו המקור לסיפור זה?
תודה!

 

[אכסנאי]

לא נראה לי שזה מעשה מוסמך

 

[משיב כהלכה]

מעשה הנמלה

זה מה שאירע בימי שלמה המלך עליו השלום, בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא מלכות לשלמה בן דוד והמשילו על כל מיני חיה ובריה שבעולם ועל בני אדם ועל חיות ועופות ועל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא. ונתן לו אדרת גדולה שישב עליה, והוא ממשי ירוק ארוגה מזהב טוב וכל מיני ציורים שבעולם, והיה אורכה ששים מיל ורוחבה ששים מיל. והיו לשלמה ארבעה שרים: שר אחד מבני אדם ושר שני מן השדים ושר שלישי מן החיות ושר רביעי מן העופות. והשר שהוא מבני אדם אסף בן ברכיהו שמו, והשר שהוא מן השדים רמיראט שמו, ושר חיות – אריה ושר עופות –נשר [להלן הפרס]. ולא היה הולך כי אם על הרוח שנשאו עם האדרת. והיה אוכל סעודת בוקר בדמשק וסעודת ערב במדי.

ויהי היום ההוא והיה מתגאה בעצמו ואומר: "לא יש בעולם כמוני שנתן לי הקדוש ברוך הוא חכמה ובינה ודעת והשכל והמשילני על כל בריותיו."

באותה שעה נתנדנד הרוח ונפל מעל האדרת ‏עם ארבעים אלף איש.

כשראה שלמה כן, צעק על הרוח ואמר להרוח: "שוב, הרוח, שוב!"

השיב הרוח ואמר: "שוב אתה עד אלהיך ולא תתגאה, ואשוב אני עמך."

באותה שעה נכלם שלמה מדברי הרוח.

ועוד שהיה הולך יום אחד ועבר על נחל אחד שהיו בו נמלים. ושמע קול נמלה אחת שחורהשהיתה אומרת לנמלים: "היכנסו לבתיכם, שלא ישחיתו אתכם חילותיו של שלמה המלך!"

כששמע שלמה את דברי הנמלה, חרה אפו ואמר לרוח: "רד למטה לארץ!" וירד.

שלח אחר הנמלים ואמר: "מי מכן אמרה: 'היכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם מחנות שלמה!?'."

אמרה אותה הנמלה: "אני אמרתי להם."

אמר לה: "למה אמרת כך?"

אמרה לו: "יראתי שמא יבואו לראות מחנותיך וייבטלו מהשבח שמשבחין להקדוש ברוך הוא, ויחר אפו עלינו ויהרגנו."

אמר לה: "למה לא דיברה מכל הנמלים אחרת אלא את?"

אמרה לו: "אני מלכה שלהם."

אמר לה: "מה שמך?"

אמרה לו: "מחשמה."

אמר לה: "אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת."

אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל למעלה והנשאל למטה."

העלה אותה לפניו. אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל יושב על כיסא והנשאל לארץ, אלא תשא אותי על ידיך ואחזיר לך תשובה."

ולקח אותה על ידו ונשאה כנגד פניו.

אמרה: "שאל!"

אמר לה: "יש בעולם גדול ממני?"

אמרה לו: "הן."

אמר לה: "מי הוא?"

אמרה לו: "אני."

אמר לה: "כיצד את גדולה ממני?"

אמרה לו: "אילו לא הייתי גדולה ממך, לא שלחך הקדוש ברוך הוא אצלי שתשאני על כפך!"

כשמוע שלמה את דברי הנמלה, חרה אפו עליה והשליך אותה על הארץ ואמר לה: "נמלה, אינך יודעת מי אני! אני שלמה בן דוד ,המלך עליו השלום!"

אמרה הנמלה: "תדע לך, שאתה מטיפה סרוחה ולא תתגאה בעצמך!"

באותה שעה נפל שלמה על פניו ונתבייש ונכלם מדברי הנמלה.

אחר כך אמר לרוח: "תשא את האדרת ונלך."

נשא הרוח את האדרת.

אמרה הנמלה לשלמה: "לך, אבל לא תשכח את השם יתברך ולא תתגאה בעצמך הרבה!"

והיה הרוח הולך ועולה למעלה בין השמים והארץ ונשאר כן ‏עשרה ימים ועשרה לילות. יום מימים ראה טרקלין אחד גבוה, כולו בנוי מזהב טוב.

אמר שלמה לשריו: "לא ראיתי כמו זה טרקלין בעולם כלל."

באותה שעה אמר שלמה לרוח: "תרד למטה."

ירד הרוח למטה. והלך שלמה הוא ושר שלו, אסף בן ברכיהו, והיו הולכים ומטיילים סביבות הטרקלין, וריח עשב שהיה בו כריח גן-עדן. ולא היו מוצאים לו פתח להיכנס בו, והיו תמהים על זה הדבר, כיצד יעשו שייכנסו בתוכו.

הם בזה העניין, ושר השדים בא למלך. אמר לו: "אדוני, למה אתה דואג כל כך?"

אמר שלמה: "אני דואג על הטרקלין הזה שאין לו פתח. איני יודע כיצד אעשה."

אמר שר השדים: "אדוני המלך, עתה אגזור על השדים שיעלו למעלה מגג הטרקלין, אולי ימצאו שום דבר או אדם או עוף או שום בריה."

באותה שעה צעק על השדים ואמר: "מהרו ועלו לראש הגג וראו, אם תמצאו שום דבר."

הלכו ועלו וירדו ואמרו: "אדונינו, לא ראינו שם שום אדם כלל אלא עוף אחד גדול ושמו נשר והוא יושב על אפרוחיו."

באותה שעה קרא לשר העופות ואמר לו: "לך והבא לי את הנשר."

הלך הפרס והביא את הנשר לפני שלמה המלך עליו השלום. ופתח פיו בזמר ושבח לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ונתן שלום למלך שלמה.

אמר לו שלמה: "מה שמך?"

אמר לו: "אלענאד."

אמר לו: "בן כמה שנים אתה?"

אמר לו: "בן שבע מאות שנה."

אמר לו: "ראית או ידעת או שמעת שיש לזה הבית פתח?"

אמר לו: "אדוני, בחייך וחיי ראשך, אני לא ידעתי, אבל יש לי אח גדול ממני מאתיים שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שנית."

אמר שלמה לפרס: "תוליך זה הנשר למקומו ותביא לי אחיו הגדול ממנו"

ולא ראתה אותו עין. אחר שעה בא לפני שלמה ועמו נשר גדול מי הראשון ואמר שירות ותשבחות לבוראו ונתן שלום למלך שלמה. ועמד בין ידיו, ואמר לו שלמה: "מה שמך?"

אמר לו: "אלעוף."

אמר לו: "כמה ימי חייך?"

אמר לו: "תשע מאות שנה."

אמר לו: "ידעת או שמעת שיש פתח לזה הטרקלין?"

אמר לו: "אדוני, חייך וחי ראשך, אני איני יודע, אבל יש לי אח גדול ממני ארבע מאות שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שלישית."

אמר שלמה לשר העופות: "תוליך את זה ותביא לי אחיו הגדול ממנו."

והוליך אותו ולא ראתם עין. לאחר שעה בא הנשר הגדול והיה זקן מאד ולא היה יכול לעוף. נשאו אותו על כנפיהם והביאו אותו לפני שלמה, ונתן שבח ותהילה לפני בוראו ונתן שלום למלך.

אמר לו שלמה: "מה שמך?"

אמר לו: "אלתעמור."

אמר: "בן כמה שנים אתה?"

אמר לו: "בן אלף ושלוש מאות שנה."

אמר לו: "ידעת או שמעת שיש לזה הטרקלין פתח?"

אמר לו: "אדוני, בחייך, לא ידעתי, אבל אבי סיפר לי שיש לו פתח מצד מערב, אבל כיסהו העפר מרוב השנים שעברו עליו. ואם תרצה, תגזור על הרוח שיסיר העפר מסביבות הבית ויתגלה הפתח."

גזר שלמה על הרוח ונשב והסיר העפר מסביבות הבית, ונתגלה הפתח, והיה הפתח גדול מאד ודלתו עשויה מברזל ונשארה כמו שרופה ובלויה מרוב הזמנים. וראו על הדלת מנעול והיה כתוב עליו: "יודע לכם, בני אדם, שאנחנו ישבנו בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים שנים הרבה. וכשבא עלינו הרעב, טחנו המרגליות תחת החיטים ולא הועיל לנו, והנחנו הבית לנשרים ואנחנו שכבנו על הארץ. ואמרנו להם: 'כל מי שישאל לכם על זה הטרקלין, תאמרו: בנוי מצאנוהו'."

ועוד כתוב: "לא ייכנס אדם לבית הזה, אלא אם הוא נביא או מלך. ואם ירצה להיכנס בו, יחפור לצד ימין הפתח ויראה ארגז של זכוכית וישבור אותו וימצא בו מפתחות."

‏ויפתח שלמה הדלת וימצא שער אחד מזהב ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וימצא שער שני ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וימצא שער שלישי ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וירא בניין נאה מאד ויש בו בריכה אחת מאודם פטדה וברקת ומרגליות ויראה בתוכו קובה אחת מכל מיני מרגליות. ויראה כמה וכמה חדרים וחצרות טובים רצופים בלבנים אחת של כסף ואחת של זהב. ויסתכל בארץ וירא צורת עקרב. ויסר העקרב שהוא מכסף וימצא בית תחת הארץ. ויפתח אותו ויש בו כמה מיני מרגליות עד אין מספר וכמה מיני זהב וכסף. וימצא פתח אחר ועליו מנעול וכתוב על הדלת: "בעל זה הטרקלין קודם היה בכבוד וגבורה, ופחדו האריות והדובים ממלכותו והודו, וישב בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים ומלך וישב על כסאו. ובא זמנו למות בלא עתו ומת ונפל הכתר מעל ראשו. היכנס לטרקלין ותראה תמיהה!"

אחר כך פתח הדלת ונכנס וראה דלת שלישית וכתוב עליה שהיו יושבים בכבוד ועושר גדול ונשאר הממון והם מתו והלכו, עברו עליהם צרות הזמן, ולא נשארה להם הליכת רגל בארץ. ויפתח הפתח ומצא כריכה אחת מן אודם פטדה וברקת וכתוב עליה: "כמה עמלתי, כמה אכלתי, כמה שתיתי וכמה לבשתי מלבושים נאים, כמה הפחדתי וכמה פחדתי!"

והלך עוד ומצא דירה נאה מן פטדה וברקת ולה שלושה פתחים. וכתוב על הפתח הראשון: "‏בן אדם, לא ישקר בך הזמן, תכלה אתה ותלך ותסע ממקומך ותשכב תחת הארץ." וכתוב על הפתח השני: "אל תמהר, לאט לאט לך, כי העולם מזה לזה יינתן." וכתוב על פתח שלישי: "קח לך צידה לדרך ותקן לך מאכל מבעוד יום, כי אתה לא תישאר על האדמה ולא תדע יום מותך!"

ופתח הדלת ונכנס וראה צלם אחד יושב, והרואה אותו יחשוב שהוא חי. וילך לפני הצלם ויגש אליו.

ויתרעש ויצעק בקול גדול: "בואו, בני השטנים, ראו בא שלמה לאבד אתכם!"

והיה יוצא אש מנחיריו ועשן. באותה שעה היתה בתוכם צעקה גדולה ומרה והיה עליהם רעש ורעם. צעק שלמה בקול עליהם ואמר: "אתם תפחידו אותי? אין אתם יודעים, שאני שלמה המלך מולך על כל בריה שברא הקדוש ברוך הוא ואני רוצה ליסר אתכם בכל מיני יסורין ואתם מורדים בי!"

וקרא עליהם שם המפורש. באותה שעה שתקו כולם ולא שום אחד מהם יכול לדבר. ונפלו הצלמים כולם על פניהם. ואותם בני השטנים ברחו והשליכו עצמם לים הגדול, כדי שלא יפלו ביד שלמה.

קרב שלמה אל הצלם ולקח לוח כסף מגרונו ושלשלת. וכתוב בלוח כל ענייני הטרקלין ולא היה יודע לקרות בו. ודאג דאגה גדולה ואמר לשריו: "הלא ידעתם, כל כך יגעתי ונתקרבתי אל הצלם, ועתה לקחתי הלוח ואיני יודע מה כתוב בו."

והיה מתבונן ואומר: "כיצד אעשה?"

וראה והנה בחור אחד בא מן המדבר ובא לפני שלמה והשתחווה לו ואמר לו: "מה לך, שלמה המלך, שאתה דואג?"

אמר לו: "על זה הלוח אני דואג שאיני יודע מה כתוב בו."

אמר אותו בחור: "תן לי ואני אקרא אותו לך, שאני הייתי יושב במקומי והשם יתברך ראה אותך שהיית דואג ושלח אותי לקרוא לך הכתב."

נתן אותו לידו והביט בו וראה והשתומם שעה אחת ובכה ואמר: "אי, שלמה, זה הכתב בלשון יווני כתוב ואומר: 'אני שדאד בן עאד מלכתי על אלף אלפי מדינות ורכבתי על אלף אלפי סוסים והיו תחת ידי אלף אלפי מלך והרגתי אלף אלפי גיבור – ובשעה שבא אלי מלאך המוות, לא יכולתי לו.' והיה כתוב: 'כל מי שיקרא זה הכתב, לא ייגע את עצמו הרבה בזה העולם, שסוף כל אדם למות, ולא יישאר ביד האדם שום דבר אלא שם טוב'."

‏וזה מה שבא על ראש שלמה בזה העולם.

וזכר כל הצדיקים לברכה כן יהי רצון אמן.

(אוצר המדרשים, אייזנשטיין)