היחס הנכון למציאות המסובכת עמה אנו מתמודדים

בית יוסף להבה

חבר קבוע
הצטרף
20/10/25
הודעות
370
כולנו יודעים, שלהוותינו אנו הספרדים מצויים בתוך תסבוכת עמוקה. מדובר הן בסיבוכים טכניים, כלומר, להסתדר בעולם, במוסדות לימוד, במשרות, וכל כיוצא באלה, שבאלה כולם מודים בהם.
וגם בתסבוכת שסובבת אותנו באופן אישי, שכל מוסכמה בריאה ונכונה אצלנו, מעורערת במגע עם העולם האשכנזי.
עכשיו, אם היינו חיים במסגרות משלנו, כל זה לא היה אמור להפריע לנו, אבל הבעיה מקבלת מימדים כמעט מפלצתיים, מכיון שרבים אצלנו לומדים בגיל צעיר מאד אצלם, והפקפוק בהנחות היסוד הקריטיות שלנו מקובע חזק מאד בלבבות הרכים, וגם כי יזקינו יקשה לשכוח תלמודה של בלבל.
ומה שעד כאן, זו רק הקדמה, לצערנו כי רב.

עיקר הבעיה שברצוני להעלות באשכול הזה, שישנו ציבור גדול, שמתחיל להתרגל למחשבה שאנחנו האשמים במצב.
וזה כמובן אבסורד, כי רוב האנשים נולדים עם אופי שלא שותק וסולח לעוולות, בפרט בסדר גודל כזה.

הבעיה הטכנית שנוצרת מזה, שגם כשבאים לנסות לפתור את הבעיה, אותו ציבור חושב, שהפתרון הוא להודות על האמת כביכול, ולהרכין ראש, ושכל ניסיון להעמיד דברים על דיוקם הוא הוא מהות הבעיה. והאינסטינקט שלהם הוא פשוט להשתיק את הנושא. מה שמרחיק את הפתרון.

מה יש לציבור הפורום להרחיב בזה?
 
עוד מילה.
ישנם כאלה שמוחים על העוול, או על תופעות הלוואי של העוול.

ישנם שמשתיקים אותם.

האם אלו שמוחים הם טועים, האם הם נחיתיים?
או שדוקא אולי אלה שמשתיקים אותם הם הנחיתיים?

ואולי מי שהמציא את המינוח נחיתי, המציא אותו לצרכים מרושעים, כדי להשאיר את המתבוסס בדם עצמו במצב שיהיה גם נטול כבוד עצמי, כדי שאפילו כח להתמודד לא יהיה לו?

אלה שאלות ותהיות.
אשמח לחוות דעת והרחבת הנושא.
 
יש מבט אחר לכל זה,
יש כאלו שמבינים, שיש שם דברים טובים שכדאי לאמץ וזה לא אמור לפגוע ביישות שלנו.
האלו באמת פתחו מוסדות (חיידרים וישיבות בתי מדרש וחיניכי, רק סמינרים עדיין חסר).
האלו מאמינים שלא כל דבר שבא משם הוא מורה על אשכנזיות, ולא כל מה שהוא ספרדי חייב להיות שונה.
מתוך הבנה (אולי אחרים יבינו אחרת, אבל לשיטתם) שזה יצור יותר חיבור בין התלמידים, ויצור יותר קשר ויחדד את המוח ועוד ועוד.
לכן הם הלכו על שיטת לימוד בעיון וחקירות, כדי למשוך את הצעירים מחד ולחדד את השכל מאידך.
אימצו היגוי מסויים שלהבנתם יותר מתחבר עם האוירה שממנה הם רוצים לייבא משהו כדלהלן.
ניגונים מסויימים לתפילה, או לסעודות שבת, שהם בסך הכל נחמדים קלילים ועוד.
וכן אימצו סוג לבוש מסויים שגורם לחיבור כזה או אחר (ורק לשם דוגמא פראק בחתונה).
אם הם צדקו או לא ? תכלס' היום כולם רוצים ישיבות (וסמנירים) בסגנון זה, וכולם נהנים לשיר בסעודה שלישית כל מיני שירים (וזה לא סותר שיש כאלו שנהנים מעוד דברים), וגם בחתונות כולם רוקדים לצלילים אירופיים וניגונים חסידיים, חוץ מהתימני שעושים בסוף.
תכלס' זה די תפס, כנראה שזה היה די נכון.
עכ"פ כשהם הקימו את הישיבות שלהם אז, נאלצו להשתמש בגוף האשכנזי הקיים כדי להחדיר את מה שהם לא רואים בו חורבן לתוך הציבור הספרדי הצעיר. ולכן הכניסו רמי"ם ומשגיחים אשכנזים ועוד, כדי ליצור שינוי.
ברוך ה' אחרי שנים, גדיים נעשו תיישים, והיום כבר נכנסים יותר ויותר משיבים ספרדים לישיבות שלנו, וכן בי"ק יתר ויותר רמי"ם ספרדים ב"ה. לא ירחק היום וכל המשרות כולם יהיו תפוסות ומאויישות ע"י בנינו הטובים (ועד אז לא נוציא להריגה את הרמי"ם הזקנים האשכנזים).
כמו"כ, המניינים הישבתיים, קרי: חניכי מלאים מפה אל פה, ואולי גם בתי מדרש ועוד ועוד, באבות ובנים ספרדים משלנו. ב"ה.
מעולם לא הכריחו אותם לעבור על דת משה וישראל, ולהתפלל בלי טלית, או בנוסח אשכנז, או בהיגוי אשכנזי.
יכול להיות שבתוך הישיבה, עם הצוות הוותיק, נשארו כל מיני דברים שגם הרב עובדיה לא היה מקפיד בהם (נגיד טלית על הראש), אז נו, נו.
כמובן שהיתה דרישה לפסוק כמו המנהג הספרדי הקדום שמלפני חכם עובדיה, שהוא יותר מחמיר ויותר קרוב במשהו לאשכנזי.
אבל כל זה, אינו נחיתות ואינו פוגם ואינו פוגע.
וברוך ה' כיום אתה יכול להתפלל במניין ספרדי ולעלות חזן ולקנות עליות איזה שרק תרצה, הכל משלך ורק שלך.
ואפי' לנגן בתפילה קצת יותר ניגונים מבית אבא, מה שלא כ"כ ניתן לעשות עדיין בישיבות - אולי בהמשך.
גם למוסדות, כבר לא צריך להידחף למי שאינו רוצה. אפשר ללכת לת"ת/חיידר ספרדי, ואפשר גם לקבל משרה תורנית פה ושם.
יש לנו מלמדים ורמי"ם ומשיבים מצויינים משלנו. - (חוץ מסמינרים ועל דא קא בכינא).
יש לנו גם כוללים נפלאים ספרדים, וראשי כוללים, ועוד היד נטוייה בעזרת ה'.
כך שבגדול איני רואה שום בעייה ושום נחיתות, הכל ענין של זמן ולאט לאט השינוי יגלה ויראה.
זה כן, שיש כאלו שכל האמור מפריע להם, והם מקדשים מלחמות מיותרות על כל דבר. הם לא מסוגלים לשמוע הקודוש בורכו, או אביי ורובא.
הם לא מסוגלים ללבוש פראק בחתונה, ולא מסוגלים לשיר בסעודה שלישית כלום, רק בקשות (מעניין אם בחתונה יביאו קנון וכינור ודרבוקה...).
וזהו, כאן הכל נגמר.
והם חלילה חלילה לא מוכנים לשים כובע על הראש (יש ישיבה שמחייבת את זה? אולי אחת), אבל לאידך הם לא מתחייבים לשים טלית על הראש, כי הרב עובדיה לא שם.
אז בעצם הם כל היום במלחמה, ובאופוזיציה, ושום דבר לא נראה להם חיובי בעולם הפורח שלנו כי כולו משוכנז. (והגדולים שלהם משום מה שולחים את בניהם לשם, ואת מוסדותיהם פותחים בסגנון דומה בצורה כזו או אחרת).
אבל זה הפסד, לא חבל ?
אפשר היה לזרום עם זה, (ואפשר גם להצביע ש"ס למי שרוצה - ולא צריך לשנוא את הראש ישיבה שמדבר לתלמידים כפי המתבקש לפי אי אלו אילוצים או תובנות להצביע ג', נו נו, אפשר להעביר), ולא צריך לצאת החוצה כשמישהו אומר אביי ורובא, או לא יודע מה.
ואז באמת הכל היה נראה אחרת.
ואני חושב שכל הבעיות היו נפתרות. כי 90% מהשיכנוז הוא כלל לא שיכנוז, והוא באמת שידרוג, ולמה שלנו לא יהיה ?
ומה ששיכנוז, אפשר לסגור את העיניים ולהבין את... ולהתקדם (מישהו הכריח פעם את מישהו לומר רובא ?).
לא צריך לעשות מזה עסק בכלל. (מה שטוב לוקחים משם, מה שלא נראה לך טוב, אל תיקח ואל תתעצבן כשמישהו כן לוקח).
ואז אלו לא יבכו על הבעייה, ואלו לא ישתיקו אותה, היא פשוט איננה. - בטח לא ב-2026. הכל ענין של מבט.
נקודה למחשבה.
 
יישר כח על התגובה.

ראה נא, אתה כתבת על נושא ששייך בעקיפין למה שכתבתי, למרות שהשייכות היא נכונה, אבל היא לא מקיפה את הנושא שעליו כתבתי בהכרח.

אני כתבתי על כך, שכעובדה, רבים מאיתנו סובלים באיזשהוא מישור, אם זה הסמינרים שאתה כתבת עליהם, ואם זה ברמות אחרות.

ואלה שכואב להם, צועקים.
האם זה מוצדק לומר להם, שתקו, הגביהו ראש, היו תקיפים. או שזה לא נכון.
אנחנו, לא כולנו צריכים להיות מושלמים, ודאי שלא בנקודת הפתיחה.
והזעקה היא אמיתית, ובוקעת לא מממקום של בכיינות, ולא ממקום רצון לנצל.
אז כאן השאלה: אפילו שבאמת הדרך לצאת, היא לא ממקום של הסתכלות בקושי, אלא ממקום של רצון לבנות, האם נכון להתעלם מהמועקה?
האם זו נחיתות להפגע מהמצב, כלומר שאין שום הצדקה לזה, או שבאמת המצב הוא באמת מעיק, והזעקה מוצדקת.

וכאן ישנה נקודת חיבור נוספת בין הדיונים.
ישנם כאלה שכואב להם עוד צורת ההתנהלות מצד חלק מהספרדים, שזה הנקודה שבה אתה עסקת. וזה כבר דיון נוסף, כלומר גם אם נניח שהזעקה כלפי מה שקורה בנושא הקודם, האם יש כאן טיעון כלפי הספרדים שמנהלים תהליך מסויים של שילוב אלמנטים אשכנזים.

ולמרות שזו סטייה מסויימת, אכתוב את הדיון בזה. אתה מפרשן את ההתנהלות של אותם ספרדים ממניעים שכליים טהורים בלבד, של יעילות ולמידה.
ואילו אני חושב, שאותן התועלות, יכולות להגיע מחיכוך תקין בצורה שלא צריכה להיות כל כך מוגדרת כ'למידה', ולשים אותם כמודל. בסך הכל, כל שני אנשים לומדים אחד מהשני, והם לא הופכים להיות בגלל זה רב ותלמיד.
וכיון שאיני מחזיק את מובילי הקו הזה, כאנשים שהינם באמת מורמים מעם ובלתי פגיעים, ושהשכל מוביל אותם בצורה כל כך נכוחה, לכן אני תופס את דרכם שהיא נובעת ממקום של חולשה.
ולכן יש מקום להאשמות נגדם.

עם זאת, חושבני שאין מקום לדונם, דוקא בגלל מה שכתבתי, שבאמת המצב הוא מעיק ועגום, ולכן אי אפשר לשפוט את מי שעשה מה שעשה.

אני מקוה שתקרא את מה שכתבתי במלואו.
 
ברצוני להבין במה הם אשמים.
האם הכוונה שהם לא מושלמים, שהם לא מספיק לוחמים?
זה לא אשמה.
זה נורמלי. כי לא כל בן אדם נולד לוחם.
ובפרט שרוחנו רפה מתחילה.
הבנים שלך איפה לומדים?
אם אצל אשכנזים
אז אתה מעמיד את המצב שהספרדים דפוקים
 
הבנים שלך איפה לומדים?
אם אצל אשכנזים
אז אתה מעמיד את המצב שהספרדים דפוקים
כל בחור ספרדי שלומד בבית מתתס'
כל אבא ספרדי ששולח לחברון
כל אברך ששולח לחיידר ליטאי
הם הבעיה
הם שורש המצב שאסור ללמוד במוסדות שלנו כי זה לא ברמה
 
יישר כח על התגובה.

ראה נא, אתה כתבת על נושא ששייך בעקיפין למה שכתבתי, למרות שהשייכות היא נכונה, אבל היא לא מקיפה את הנושא שעליו כתבתי בהכרח.

אני כתבתי על כך, שכעובדה, רבים מאיתנו סובלים באיזשהוא מישור, אם זה הסמינרים שאתה כתבת עליהם, ואם זה ברמות אחרות.

ואלה שכואב להם, צועקים.
האם זה מוצדק לומר להם, שתקו, הגביהו ראש, היו תקיפים. או שזה לא נכון.
אנחנו, לא כולנו צריכים להיות מושלמים, ודאי שלא בנקודת הפתיחה.
והזעקה היא אמיתית, ובוקעת לא מממקום של בכיינות, ולא ממקום רצון לנצל.
אז כאן השאלה: אפילו שבאמת הדרך לצאת, היא לא ממקום של הסתכלות בקושי, אלא ממקום של רצון לבנות, האם נכון להתעלם מהמועקה?
האם זו נחיתות להפגע מהמצב, כלומר שאין שום הצדקה לזה, או שבאמת המצב הוא באמת מעיק, והזעקה מוצדקת.

על סמינרים אין לי מה להגיד,
חץ ממה שאני אומר תמיד,
צריך להקים לבד.
מה לעשות בינתיים ? לא יודע.

האם לצעוק בינתיים או לא ?
דעתי, תלוי מה צועקים. אם צועקים עליהם (רשעים גזענים) זו טפשות, א' כי זה לא יעזור, ב' כי מראה עד כמה אתה שונה מהם ובעצם מצדיק את הריחוק מבחינתם.
אלא מה, לצעוק סתם מכאב, אני צועק איתך ביחד, אבל לא זה מה שיפתור לנו את הבעייה.
אז אפשר לצעוק, אך זה יהיה חסר תועלת.


וכאן ישנה נקודת חיבור נוספת בין הדיונים.
ישנם כאלה שכואב להם עוד צורת ההתנהלות מצד חלק מהספרדים, שזה הנקודה שבה אתה עסקת. וזה כבר דיון נוסף, כלומר גם אם נניח שהזעקה כלפי מה שקורה בנושא הקודם, האם יש כאן טיעון כלפי הספרדים שמנהלים תהליך מסויים של שילוב אלמנטים אשכנזים.

ולמרות שזו סטייה מסויימת, אכתוב את הדיון בזה. אתה מפרשן את ההתנהלות של אותם ספרדים ממניעים שכליים טהורים בלבד, של יעילות ולמידה.
ואילו אני חושב, שאותן התועלות, יכולות להגיע מחיכוך תקין בצורה שלא צריכה להיות כל כך מוגדרת כ'למידה', ולשים אותם כמודל. בסך הכל, כל שני אנשים לומדים אחד מהשני, והם לא הופכים להיות בגלל זה רב ותלמיד.
וכיון שאיני מחזיק את מובילי הקו הזה, כאנשים שהינם באמת מורמים מעם ובלתי פגיעים, ושהשכל מוביל אותם בצורה כל כך נכוחה, לכן אני תופס את דרכם שהיא נובעת ממקום של חולשה.
ולכן יש מקום להאשמות נגדם.

אף אחד לא בא להתרבן על האחר, רק אמרו חז"ל תעלא בעידנא סגיד ליה.
אם נדבר על האשכנזים עצמם, אז בהחלט היינו צריכים אותם במשך שנים, והיינו חייבים להתפשר על הרבה למען זה, ולדעתי זה לא הפסד.
ואם נדבר על המשתכנזים (כלשונך), אז כעת אתה צריך אותם, כי הם הוכיחו את עצמם. לך כרגע אין משהו אחר להציע, אז עליך לקבל את התכתיבים כרגע עד שתגדל ותרבה ותוכל להרים ראש "ולהתמרד".
רק שאני חושב, שאין צורך בכלל להתמרד ומעיקרא לא היו צריכים לקדש ע"ז מלחמה,
רק כמו שכתבתי במקו"א, מישהו שם ניסה להשליט דעה מסויימת על ראשי הישיבות, וזה גרם להם לעזוב את ש"ס (שהם תמכו בה מעיקרא) וזה גרם לכל הפיצוץ.
ככל והלקח ילמד והמדיניות תשתנה, כך יקל יותר לעבור את המשוחה הזו למרות הבעייה עמוקת השנים.
אבל ככל והמדיניות תמשיך להיות "לשנות אותם" ולהמריד ולצאת נגדם, הרי שהבעייה רק תלך ותגדל.
עכשיו הברירה בידך.
שים לב; זה לא משנה מה אתה חושב עליהם, (שהם מורמים או שהם נחיתים וכדו'), אלא משנה מה אתה יכול לעשות עם זה, כפי איך שהם...
כי אתה צריך אותם, ולא הם אותך.
ולכן אתה צריך לדעת להתמודד עם זה. הבעייה שאתה מתבכיין למה הם לא משתנים אלי, וזה צריך להבין, לא יקרה!
כך שאין ענין לבכות, יש ענין לעשות.
לעומת זאת, אני כשאני מצייר אותם, זה לא אומר שאני בהכרח צודק (למרות שאני בהרבה דברים דוקא כן חושב כך), כי יכול להיות שאתה צודק.
אני בסה"כ בא להראות לך מה הם חושבים, ולגלות לך מה לדעתי כדאי וצריך לעשות עם זה.
אבל אתה רוצה לשנות אותם וע"ז אתה בוכה, וזה ברכה לבטלה (לדעתי עכ"פ).


עם זאת, חושבני שאין מקום לדונם, דוקא בגלל מה שכתבתי, שבאמת המצב הוא מעיק ועגום, ולכן אי אפשר לשפוט את מי שעשה מה שעשה.

אני מקוה שתקרא את מה שכתבתי במלואו.

חושבני שקראתי, מקווה שהבנתי, מאמין שהסברתי,
ומצפה כן גם ממך.
 
ברצוני להבין במה הם אשמים.
האם הכוונה שהם לא מושלמים, שהם לא מספיק לוחמים?
זה לא אשמה.
זה נורמלי. כי לא כל בן אדם נולד לוחם.
ובפרט שרוחנו רפה מתחילה.

הם אשמים קודם כל שהם עסוקים בלבכות.
ובשביל להצליח צריך לפעול.
מה זה לפעול ? אולי להילחם אולי ליצור וליזום.
אבל אף פעם לא לבכות. - ובודאי לא לנסות לשנות את האחר.
להיפך, ללמוד מה הטוב שבו, ולקנות את זה. (זה מה שעשו המשתכנזים, ולדעתי הם גם הצליחו פחות או יותר).
המתבכיינים לעולם לא יצליחו.
 
כל בחור ספרדי שלומד בבית מתתס'
כל אבא ספרדי ששולח לחברון
כל אברך ששולח לחיידר ליטאי
הם הבעיה
הם שורש המצב שאסור ללמוד במוסדות שלנו כי זה לא ברמה

לא, הם לא שורש הבעייה.
הבעייה היא ששם יש משהו שאין כאן.
ולכשתשלים עם זה, ותקים מוסדות כמו מה שיש שם מחד,
אבל שהבית (והמרן של הבית) יתרמו את חלקם בנושא, ולא יפעלו להיפך.
אז הרבה מאלו שאין להם שרירים להיכנס ל... ול...
יוכלו להיכנס למקום הטבעי שלהם, וליהנות שם. (אבל היום הם באים על תקן של אופוזיציה).
ובעז"ה בבוא היום, הכל ישתנה לטובה.
אבל זה תלוי בכמה נמשיך לדחות את מה שיש שם מחד, ונרצה להיכנס לשם מאידך. - כך לעולם לא נוכל להצליח.
 
בינתיים עברתי רק ברפרוף, כי אין לי פנאי להתעמק כראוי.
ואני מקווה שהתגובה שלי היא לענין, אם היא לא נוגעת בענין ראו אותה כמבוטלת.

גם אם הם נוהגים שלא כראוי, זה לא אומר שהם דפוקים, וגם זה לא אומר שהם נחיתיים. זה אומר שהם מגיבים אינסטיקטיבית, כמו 99% מהתגובות של כל אדם בינוני. (ויש שיוסיפו עוד כמה תשיעיות).

ועל כן, צריך להתחשב בצורך האנושי הזה. זה לא התבכיינות, זה בכי אמיתי.
ולכן, גם האנשים שמצליחים להתרומם מעל הביצה העכורה הזו, צריכים להתחשב בדעתם של אלה שלא, ולנהוג לפי נקודת מבטם של אלה שלא, כי בסך הכל המחשבות והרגשות שלהם הם לגיטימיים.
 
בינתיים עברתי רק ברפרוף, כי אין לי פנאי להתעמק כראוי.
ואני מקווה שהתגובה שלי היא לענין, אם היא לא נוגעת בענין ראו אותה כמבוטלת.

גם אם הם נוהגים שלא כראוי, זה לא אומר שהם דפוקים, וגם זה לא אומר שהם נחיתיים. זה אומר שהם מגיבים אינסטיקטיבית, כמו 99% מהתגובות של כל אדם בינוני. (ויש שיוסיפו עוד כמה תשיעיות).

ועל כן, צריך להתחשב בצורך האנושי הזה. זה לא התבכיינות, זה בכי אמיתי.
ולכן, גם האנשים שמצליחים להתרומם מעל הביצה העכורה הזו, צריכים להתחשב בדעתם של אלה שלא, ולנהוג לפי נקודת מבטם של אלה שלא, כי בסך הכל המחשבות והרגשות שלהם הם לגיטימיים.
הענין הוא לא האברך האנונימי הענין הוא מובילי הדעה
אם נכדים של חבר מועצת אומרים בורוך אותה יש פה בעיה חמורה
 
לענ"ד שורש הבעיה היא שהציבור הספרדי הוא כמו שמיכה קצרה שמתכסים בה שני אנשים, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ונמצאו שניהם בלתי מכוסים.

הציבור מכיל מצד אחד את אלו המעוניינים להתקרב לליטאיות ולהשתלב בה, ומצד שני את אלו הנאבקים לשמר את מה שלדעתם היא הספרדיות האותנטית. כמעט כל אחד יכול להעיד על עצמו שהוא נפגש בדילמה הזו - לגבי עצמו - לא פעם בחייו. מה שיוצא זה שלציבור אין גוון אחיד, לא אשכנזי ולא ספרדי, ואף לכל יחיד בפני עצמו אין גוון אחיד, פעמים שזה גובר ופעמים שזה גובר, ונמצאנו קרחים מכאן ומכאן.

כתבתי בעבר, שזו בדיוק הסיבה שההנהגה הליטאית בימי קום המדינה עבדה קשה כדי ליצור הפרדה בין המגזר החרדי למגזר הדת"לי. אין שתי צורות חיים יכולות לדור בכפיפה בציבור אחד.

האם יש לכך פתרון? איני חושב.

מה שברור הוא, שההתקרבנות והחיים בתודעה של 'מפלים אותי, אכלו לי, שתו לי' - הם דברים הרסניים המונעים מהאדם להתפתח, גם אם העובדות נכונות מצד עצמם.
 
בינתיים עברתי רק ברפרוף, כי אין לי פנאי להתעמק כראוי.
ואני מקווה שהתגובה שלי היא לענין, אם היא לא נוגעת בענין ראו אותה כמבוטלת.

גם אם הם נוהגים שלא כראוי, זה לא אומר שהם דפוקים, וגם זה לא אומר שהם נחיתיים. זה אומר שהם מגיבים אינסטיקטיבית, כמו 99% מהתגובות של כל אדם בינוני. (ויש שיוסיפו עוד כמה תשיעיות).

בגדול נכון,
אבל צריך להפנים את התועלתיות שבכל דבר.
ובעיקר, אלו שגרמו לכך שתהיה דחייה אינסטינקטיבית מחד ורצים לשם בכל הכח מאידך, עליהם התביעה הרבה יותר גדולה.
ואני מתכוין למנהיגות (הרבנית והפוליטית) שהחדירו לנו בראש, הם אשכנזים ואנחנו ספרדים, וכל מה שעושים צריך להיות שונה מהם, ואם לא זו התרפסות ושיכנוז.
הם היו צריכים להכניס לנו בראש כבר אז אחרת, או לכל הפחות עכשיו לשנות את הזמירות הללו (מה שלצערי לא נעשה).
אז זה לא אומר שהם חלילה דפוקים, אבל זה אומר שהם עדיין לא מנסים להבין איפה הפתרון נמצא, והם ממשיכים לחפש אותו מתחת לפנס.
וזה מאד חבל.
בואו נתרומם, בואו נתעלה מעל עצמינו (ואני גם ממליץ בחום להתרחק ממי שמשדר לנו הפוך מזה כל הזמן, ובפרט שגם הוא נגוע באותה רפיסות במוסדותיו שלו, או בבניו וחתניו).
ואז נוכל לפתור הרבה מהבעייה, כלומר לראות שהיא פשוט לא קיימת, והיא סתם קול עלה נידף.


ועל כן, צריך להתחשב בצורך האנושי הזה. זה לא התבכיינות, זה בכי אמיתי.
ולכן, גם האנשים שמצליחים להתרומם מעל הביצה העכורה הזו, צריכים להתחשב בדעתם של אלה שלא, ולנהוג לפי נקודת מבטם של אלה שלא, כי בסך הכל המחשבות והרגשות שלהם הם לגיטימיים.

כן, זה בכי אמיתי.
אבל אני שרוצה להתרומם כדי לפתור לעצמי את הבעייה,
יכול רק להתרחק ממי שמכניס אותי אליה עמוק יותר ויותר,
ומשם ואילך אני יכול רק להמליץ זאת בחום לחבירי וידידי,
(אם העיתון מעצבן אותך, אל תקרא אותו. - סליחה על הדוגמא).
פשוט לא לשמוע כל הזמן את אלו שמבוססים בבוץ הזה מחד (של שנאה וריחוק מהם), ולרצות להיות איתם מאידך (ללכת למוסדות שלהם וכדו'),
להיפך אני אלך לאלו שיקבלו אותי בחום ובשמחה, ויגידו לי בפנים; תשמע, זה לא מתאים תשתנה. ואני אשתנה בעז"ה.
וכך אני אגדל לתפארת, וב"ה היום הציבור שלנו די עצמאי ודי מכובד.
ויש לנו מספיק מה למכור, וזה לא סותר שיש לנו עדיין מה ללמוד, ואנחנו נלמד ולא נדחה את זה בתואנה של שיכנוז.
את זה אני יכול להציע לכולם.
 
@בית יוסף להבה
אגיד לך דבר אחד שאני אומר להרבה,
אתה רוצה להצביע ש"ס, תצביע, זה בסדר גמור.
אתה רוצה לפסוק כמו הרב עובדיה, זה בסדר גמור.
אבל תבין שיש עוד משהו בצד האחר וזה לא פסול, ותבין שלא הכל יש בצד שלך וזה לא חסרון.
וכך ניתן לשלב בין הדברים.
הרב עובדיה לא הבין בחינוך, ולא הבין בבני תורה ובישיבות.
וזה בסדר גמור שבן תורה שהולך בדרך הישיבתית יפסוק כמותו כי זה הרב שלו, או שאדם שפוסק כמותו כי זה הרב שלו יגדל בדרך ישיבתית.
זה לא אמור להוות סתירה.
אבל, כשהוא מדבר משהו על בני תורה או דרכי לימוד או שיטות בהלכה, תצנזר.
תדע שזה לא מקומך, ואתה לא חייב לינוק משם.
אפשר להיות ספרדי גאה, ולפסוק כמו הרב עובדיה, ולדעת שבכאבי רגלים הולכים לאורטופד.
זהו.
מכאן הכל יהיה קל.
כי זה אומר, שכאשר אתה בישיבה משוכנזת (כי זה המקום הכי טוב לגדול בו, והכי קל להתקבל אליו), אתה לא אמור להתמרד ולהרגיש שמעבירים אותך על דתך.
זה בסדר גמור אם יתפללו בנוסח של תפילת ישרים ולא חזון עובדיה.
וזה בסדר גמור אם תשים כובע או כל מה שלא ידרשו ממך.
וזה בסדר אם ראש הישיבה ידבר בהיגוי כזה או אחר.
וזה לא אמור להפריע לך בחיים הפרטיים שלך, וזה לא אמור לגרוע מגדילתך בתורה.
כשהראש ישיבה ידבר בלימוד וסברות ודרכי לימוד והשקפה, תקבל ממנו ובאיזה היגוי שהוא יגיד.
וכשהוא יבקש ממך לפסוק משהו בהלכה, תדע שזה רק זמני עד החתונה (משום שא"א לעשות בלאגן במקום אחד), ואח"כ אתה ממשיך בשלך.
אפשר לכבד את ראש הישיבה שלך, ולשאול אותו שאלות בחינוך ובהשקפה ככל ותהיינה, ובמקביל אשתך יכולה לברך ואח"כ להדליק נרות. מה הבעייה ?
ולאידך, כשאתה שומע שיעור בהלכה מחכם עובדיה, את ההלכה אתה מקבל, ואת ההשקפות שאינן רלוונטיות למעמדך, אתה דוחה. כי אתה יודע שאתה לא שם, ואתה ממשיך להיות נאמן למרן והכל בסדר. ובבחירות אם אתה לא כועס על הנציגים אז אתה מצביע ש"ס, למרות שאתה לא הולך למוסדות שלהם, ולמרות שאתה לא מקבל מהם בחינוך והשקפה.
מה הבעייה ?
ואז העולם יראה אחרת לחלוטין, בדוק ומנוסה עם המון המון המון.
ובחנוני נא בזאת. - אתה יכול בשקט להכיר את מקומך ואת מעמדך, זה לא אמור להוות סתירה לאמונותיך.
ואם אתה רואה בית כנסת של המון העם אבל לא מברכים מעין שבע בפסח שחל בשבת, ולאידך אתה רואה בית כנסת של בני תורה שכן מברכים, אז אתה יכול להתפלל בחניכי וכך מומלץ לעשות, הרווח של כל השנה הוא עצום מההפסד באותה שבת. ובאותה שבת אל תתפלל שם, או תתפלל ותן למישהו אחר לעלות חזן.
(מפריע לך לענות אמן, אל תענה. לדעתי אפשר גם לענות אבל אל תענה, העיקר שאל תבליט את זה שאתה לא עונה אמן. ואם הבן שלך יענה, אל תפריע לו, ואל תכניס לו ג'וקים לראש, הוא עוד לא בגיל, וזה בסדר אם הוא יענה, הוא לא יכנס לגהינם. פשוט ללמוד לסגור את העיניים ולהתעלם ולהתעלות).
 
נערך לאחרונה:
הבנים שלך איפה לומדים?
אם אצל אשכנזים
אז אתה מעמיד את המצב שהספרדים דפוקים
בהחלט. (והשבח לאל שהנני שייך לחלוטין למוסדות דידן).
אבל הדיון המרכזי של האשכול, הוא איך להתייחס למצב הכללי המריר שלנו. האם בכעס, בבוז ובגועל, או אולי ברחמים (כוונתי ל'רחמי רשעים אכזרי')?
או באפשרות השניה, שהיא לכבד את הקושי, ולהבין אותו.
ומאידך לא להשלים איתו, אלא לנסות להתמודד עם הבעיות.
ובגדול האמירה שלך היא נכונה מאד, והיא ראויה להאמר, אבל בצורה שבה אמרת אותה היא מועילה רק לאנשים שנמצאים בנקודת החציון שמבין את היכולת שלנו להסתדר לבד, ואת זה שזה משתלם. והשאלה איך להפוך אותה לברת מישוש גם לאלה שנמצאים מבחינת תפיסת העולם החברתית שלהם במקום שונה.
וגם נקודה נוספת, שרבים שכבר מבינים את הדברים מייחלים שיקרה שינוי בפועל, אבל הם לא רואים את הכיוון הציבורי לשם, כיון שאין מספיק ביטוי לרצון הזה. ולפי דעתי כהקדמה לתהליך כזה חייבים להחצין את הרוח הספרדית בביטוי מעשי, בהופעה ובייצוג, כדי שכל אחד יזהה את הרצון אצל השני להיות במקום הזה, וכתוצאה מכך יהיה אמון במהלך.
 
ל סמינרים אין לי מה להגיד,
חץ ממה שאני אומר תמיד,
צריך להקים לבד.
מה לעשות בינתיים ? לא יודע.

האם לצעוק בינתיים או לא ?
דעתי, תלוי מה צועקים. אם צועקים עליהם (רשעים גזענים) זו טפשות, א' כי זה לא יעזור, ב' כי מראה עד כמה אתה שונה מהם ובעצם מצדיק את הריחוק מבחינתם.
אלא מה, לצעוק סתם מכאב, אני צועק איתך ביחד, אבל לא זה מה שיפתור לנו את הבעייה.
אז אפשר לצעוק, אך זה יהיה חסר תועלת.
מסכים לחלוטין שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אבל יחד עם זאת אני סבור, שהציבור המוביל, קרי: ציבור האברכים, (שקובע את קווי החשיבה), צריך לכבד במחשבה בדיבור ובמעשה את הכאב, ואת תולדותיו.

התייחסת בדבריך לאיך הציבור האשכנזי יתייחס לזה.
לא התכוונתי לצעוק על האשכנזים, כדי שהאשכנזים ישמעו אותו. בשביל לפתור את הכאב צריך שאנחנו נשמע אותו. זה פותר גם בשלב הרגשי כמעט את כל הבעיה, כי אדם שרגשותיו מקבלים מקום לגיטימי, כבר לא רע לו, גם אם הרחוקים ממנו חושבים אחרת.
ובעצם זה כל הפתרון. לחיות עם עצמנו, בלי עירוב של שום מדד שאין הורתו ולידתו בתוך המחנה שלנו (או שהוא נרכש והפך להיות חלק מהלך רוחנו הבסיסי, והוא מקובל על הגיוננו בצורה בריאה ומלאה).
נשמע חלומי כמעט.
 
מסכים לחלוטין שלא זה מה שיפתור את הבעיה, אבל יחד עם זאת אני סבור, שהציבור המוביל, קרי: ציבור האברכים, (שקובע את קווי החשיבה), צריך לכבד במחשבה בדיבור ובמעשה את הכאב, ואת תולדותיו.

התייחסת בדבריך לאיך הציבור האשכנזי יתייחס לזה.
לא התכוונתי לצעוק על האשכנזים, כדי שהאשכנזים ישמעו אותו. בשביל לפתור את הכאב צריך שאנחנו נשמע אותו. זה פותר גם בשלב הרגשי כמעט את כל הבעיה, כי אדם שרגשותיו מקבלים מקום לגיטימי, כבר לא רע לו, גם אם הרחוקים ממנו חושבים אחרת.
ובעצם זה כל הפתרון. לחיות עם עצמנו, בלי עירוב של שום מדד שאין הורתו ולידתו בתוך המחנה שלנו (או שהוא נרכש והפך להיות חלק מהלך רוחנו הבסיסי, והוא מקובל על הגיוננו בצורה בריאה ומלאה).
נשמע חלומי כמעט.

אבל בא תגיד לי, נגד מה אתה בדיוק ?
ההיגוי מפריע לך ? השיטת לימוד ? זה שלא פוסקים כמו הרב עובדיה ? זה שבהרבה פעמים נוטים דוקא לפסקי הרמ"א ולא מרן ?
זה שלא מצביעים ש"ס ? זה שאל רואים בחכם עובדיה מנהיג הדור ? או זה שלא שמים טלית על הראש ? או זה שכולם רוצים מוסדות אשכנזים ?
תגיד משהו ספציפי לא משהו כללי.
 
אף אחד לא בא להתרבן על האחר, רק אמרו חז"ל תעלא בעידנא סגיד ליה.
אם נדבר על האשכנזים עצמם, אז בהחלט היינו צריכים אותם במשך שנים, והיינו חייבים להתפשר על הרבה למען זה, ולדעתי זה לא הפסד.
ואם נדבר על המשתכנזים (כלשונך), אז כעת אתה צריך אותם, כי הם הוכיחו את עצמם. לך כרגע אין משהו אחר להציע, אז עליך לקבל את התכתיבים כרגע עד שתגדל ותרבה ותוכל להרים ראש "ולהתמרד".
רק שאני חושב, שאין צורך בכלל להתמרד ומעיקרא לא היו צריכים לקדש ע"ז מלחמה,
רק כמו שכתבתי במקו"א, מישהו שם ניסה להשליט דעה מסויימת על ראשי הישיבות, וזה גרם להם לעזוב את ש"ס (שהם תמכו בה מעיקרא) וזה גרם לכל הפיצוץ.
ככל והלקח ילמד והמדיניות תשתנה, כך יקל יותר לעבור את המשוחה הזו למרות הבעייה עמוקת השנים.
אבל ככל והמדיניות תמשיך להיות "לשנות אותם" ולהמריד ולצאת נגדם, הרי שהבעייה רק תלך ותגדל.
עכשיו הברירה בידך.
שים לב; זה לא משנה מה אתה חושב עליהם, (שהם מורמים או שהם נחיתים וכדו'), אלא משנה מה אתה יכול לעשות עם זה, כפי איך שהם...
כי אתה צריך אותם, ולא הם אותך.
ולכן אתה צריך לדעת להתמודד עם זה. הבעייה שאתה מתבכיין למה הם לא משתנים אלי, וזה צריך להבין, לא יקרה!
כך שאין ענין לבכות, יש ענין לעשות.
לעומת זאת, אני כשאני מצייר אותם, זה לא אומר שאני בהכרח צודק (למרות שאני בהרבה דברים דוקא כן חושב כך), כי יכול להיות שאתה צודק.
אני בסה"כ בא להראות לך מה הם חושבים, ולגלות לך מה לדעתי כדאי וצריך לעשות עם זה.
אבל אתה רוצה לשנות אותם וע"ז אתה בוכה, וזה ברכה לבטלה (לדעתי עכ"פ).
הנושא העיקרי מבחינתי באשכול הזה, הוא איך אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו, בהעדר שום מדד מצד האשכנזים ומבטם עלינו. והנושא שכתבת עליו, הוא נושא נפרד, ולמרות שהוא מסיט את מרכז הדיון אי אפשר שלא לגלוש אליו מפאת שהרבה עניינים כאן כרוכים זה בזה.

ההסתכלות על זה שהיינו צריכים את האשכנזים, היא נושא בפני עצמו לדיון.
לפי מה שידוע לי, לא היה שום אדם מבוגר ובר דעת שהוביל את המהלך הזה.
מי שהוביל את המהלכים הללו היו צעירים, שקראו את העיתונים של אותה התקופה, וחוו את הרשעות של הציונים בימים שהמהלך של מידור הספרדים, בתואנות ציניות ומרושעות, שהיו מלוות בהרבה אלימות, דומיא דמה שהשמאל כיום עושה, והם קנו את התואנות הציניות שלהם.
מה שאני כותב לך הוא מתוך בדיקה ממקורות היסטוריים. והבסיס שאני יכול לשכנע אותך לבדוק אותם בעצמך, הוא הידיעה שלכולם יש שהיתה נחיתה בומבסטית במעמדם של הספרדים, תוך שנים מועטות (בקנה מידה היסטורי). וכאן השאלה איך זה קרה?
בהנחה שהדברים כדבריי, אז אין כאן שום ענין של 'תעלא בעידנא סגיד ליה', אלא 'גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון'. (דברי אלה האחרונים אמורים על החלקים המקולקלים ביחסינו עם אחינו האשכנזים).

מה שאתה כותב על ראשי הישיבות שעזבו את ש"ס, זה דברים שקרו שנים רבות אחרי שהבעיה היתה על השולחן. ולא רק בציבור החרדי, אלא גם ובעיקר אצל החילונים.
אתה כותב: מה אני יכול לעשות להם, האם אני יכול להמריד נגדם?
והתשובה היא לא. ולא רק בגלל שזה לא יעיל כמו שאתה כותב, ולא רק בגלל שאני צריך אותם כראשי ישיבות, אלא בעיקר בגלל, שאני צריך אותם, איתי, איתנו, עם כולנו.
אני צריך את הכח שלהם, אבל אני רוצה לרתום אותו אליי, אלינו אל כולנו, באמת.
וכשאני כותב באמת, אני מתכוין שהכח שלנו יעבוד בשבילנו, לגמרי, שכולנו נכבד אחד את השני, כפי שאנחנו.
ומניסיון, כולם רוצים את השינוי, גם ראשי הישיבות. והם גם מחכים שאנחנו נעמוד בצד הזה, כדי שיהיה להם את הכח להיות בצד הזה.
והם גם רוצים לראות אותנו מכבדים אחד את השני, כדי שיהיה להם נעים לכבד אותנו.
 
ראשי תחתית