ברכות העיניים הם עיקר היופי - בביאור דברי הבן יהוידע

[אברימי]

בבן יהוידע ברכות (י:) כתב:

אולם בתענית (כד.) פירש:

וא"כ, איך תלה בתחילה שהיופי הוא בעיניים, ולמד כן ממש"כ "כל זמן שעיניה יפות", אם הוא עצמו פירש מאמר זה בצורה אחרת שלא כפשוטו. (והוכרח לפרש כן, והיינו שדחה את הפשט ולא שהוסיף הסבר נוסף).

 

[שאינו יודע לשאול]

נפלא מאוד שימת הלב, אני מוכרח לציין שאני לעולם לא הייתי מבחין בהבדל כזה במרחק של כמה מסכתות...
לגופה של שאלה נראה לעניות דעתי שהחילוק הוא - שבברכות איירי מהו "הוד יופיה", היינו יופי שמוזכר בסתם, שכאשר באים להזכיר פרט מתוך היופי ולא כלל יופיה של האישה [שהרי אחזה בהוד יופיה, לא בכלל גופה], ולא מפרשים איזהו, משמע הדבר ברור שיש בו יופי יתר, עד כדי שסתם הוד יופיה שם הוא - זה שפיר שייך לעיניים ולמצח, ששם יש ביטוי חד וחשוב ליופיה של האישה.
מאידך בתענית, הוא מוכן לקבל שחשיבות היופי יוצאת אל הפועל בעין, רק היה קשה לו ששאר הגוף אין צריך בדיקה, דאטו לא יתכן ששאר הגוף לא יצטרך בדיקה, ועל זה ביאר שמה ששאר הגוף אין צריך בדיקה היינו באופן שלא רק עיני הגוף אלא גם עיני השכל יפות, אך לא רק עיני השכל, אלא גם עיני השכל, ולא עקר לגמרי דברי הגמרא מפשוטם.
ולבאר יותר, ר' משה שפירא היה רגיל להסביר שיופי הוא תמיד צירוף של חלקים שמשתלבים היטב יחד, [וכך נתן מושג מסוים על מידת התפארת], ודווקא שילוב של כמה וכמה חלקים ל"כל" אחד שהם משתלבים בו לפי סדר כל שהוא, דווקא זה יכול ליצור מה שנתפס כ"יופי", ויש להקדים עוד שלכל אחד מארבעת החושים של טעם ריח ראיה ושמיעה יש איבר בגוף, ולכל אלה יש גם מידה מסוימת של רוחניות, יש שמיעת הלב, ויש שמיעה של הגוף לבד, יש ריח ויש ריח גן עדן שמחיה מתים, וכך גם יש ראיה, ויש התבוננות ושימת לב, וזהו הנקרא לענ"ד עיני השכל בדברי רבינו יוסף חיים כאן, [עיין ברא"ש ועוד ראשונים בחגיגה טז כמדומני או דף קודם על המסתכל בנשיא עיניו כהות וכן בכהנים ובקשת, שיש הבטה ויש הסתכלות], שהעינים יפות, היינו שהם משלבות גם נראות נאה שהם נראות טוב בעיני בשר, וגם הן עושות את תפקידן כהלכה, היינו להשגיח על תקנת הגוף והכשרו, ועל כן אין כל גופה צריך בדיקה, כי תרתי אית בה, גם ביטוי חשוב ליופי במקום שבו הוא בעיקר בא לידי ביטוי - היינו בעיניים, וגם עיני השכל - היינו ההשגחה על שאר הגוף.

 

[אברימי]

לעיניים ולמצח, ששם יש ביטוי חד וחשוב ליופיה של האישה

זאת מנין? הרי לכאו' ראייתו היא מהגמ' בתענית...
אא"כ נאמר שאת זה שהעיניים הם עיקר היופי כתב בסתם מבלי ראיה, ואז הביא את הגמ' בתענית כעין אסמכתא, אבל לא שמשם מוכח.
כי שם (בתענית) לא הוכח שעיקר היופי הוא בעיניים, אלא שבעזרת העיניים אפשר להגיע ליופי של כל הגוף.
לכן צ"ל שבאמת אין זו ראיה אלא רק אסמכתא לדברים.

 

[שאינו יודע לשאול]

זאת מנין? הרי לכאו' ראייתו היא מהגמ' בתענית...
אא"כ נאמר שאת זה שהעיניים הם עיקר היופי כתב בסתם מבלי ראיה, ואז הביא את הגמ' בתענית כעין אסמכתא, אבל לא שמשם מוכח.
כי שם (בתענית) לא הוכח שעיקר היופי הוא בעיניים, אלא שבעזרת העיניים אפשר להגיע ליופי של כל הגוף.
לכן צ"ל שבאמת אין זו ראיה אלא רק אסמכתא לדברים.

שומע.
אמנם אני הקטן היתה כוונתי לומר שהואיל ועל ידי עיני בשר משתמש השכל לתקן את יופי הגוף, [שהרי כיצד תדע מומין שיש בה בלי שתביט בהם בעיני בשר?] הרי לנו שמידת היופי ועיקר עניינו תלוי בעיניים, והם הראויים להיקרא הוד יופייה