אבל צריך גם להכיר את מקומו.
ודאי, איזהו חכם המכיר את מקומו.
הדרך להכיר את מקומו מה היא?
עיין כאן:
והיינו שקודם עסק הלימוד בהלכה צריך להיות מאלו דידעי באורחא דאורייתא, וכמו שמבואר בהקדמת הגאון בעל קצות החשן לספרו בזה הלשון: "ומה שכתוב בזוהר העונש מאן דמשקר במילי דאורייתא וכו', היינו מאן דלא ידע אורחי דאורייתא, אבל מאן דאית ליה ידיעה באורחי דאורייתא - דהיינו שרואה כמה פעמים שכיון אל דברי הראשונים, דאינון קשוט ואורייתא דילהון קשוט, לזה ראוי לחדש כפי שכלו וכחו", ועוד ע"ש.
וכן כתב הגאון רבי אהרן עזריאל בעמח''ס כפי אהרן לבנו "בחון עצמך בלימוד ותראה אם ידעת או לא, הלא זה הדבר אמור מפי הרב "טעם המלך" כי יש דרך שיוכל האדם לנסות עצמו אם יודע בטיב הלימוד או לא, וזה הוא, כשילמוד הש"ס יתן דעתו להקשות עצמו בקושית התוספות אם אינה מבקיאות, ואחר שיראה שכבר נרגשו ממנה בעלי התוס' יתן דעתו אם יכוין לתי' התוס', ואח"כ יראה אם יוכל לפרש בדבריהם פירוש מהרש"א או רש"ל או להקשות על דבריהם קושיתם. וכשיגיע למידה זו אזי מובטח לו שאם יקשה איזה דבר או יתרץ אפשר שיהיה אמיתי".
והגאון רבי משה כלפון הכהן זצ''ל בהדרכה לתלמידיו אימתי יעסקו בבירור וחקר ההלכה כשיגיעו לעיון התלמוד באופן הזה.
וכן ראיתי בשם הגאון רבי עזרא עטיה זצוק"ל שאמר זאת דרך דרש על המשנה "איזהו החכם? הרואה את הנולד", שיודע מראש תוך כדי לימודו קושיות המפרשים.
הנה דבר זה מוסכם כי זו הדרך שידע האדם אם סברתו ישרה אם מכוין "כמה פעמים" דהיינו לא באקראי אלא בכל סוגיא שלומד עומד על עיקרי הענינים שנגעו בהם הראשונים מסברתו, לזה ראוי לחדש בתורה ולהכריע מסברתו הכרעות ופסקים אמיתיים.
ועד כמה יכול להיות הנזק של לימוד ההלכה בלימוד מהיר ושטחי, צא וראה במה שכתב חזו"א (קונטרס ח"י שעות) "ומטבע בני אדם לקרוא מה שכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת, ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות".
והן הן הדברים שכותב הרמב"ם (מורה הנבוכים ח"א ההקדמה העשירית) "ואין פועל הדמיון - פועל השכל, אבל הפכו". והוא מבאר "כי השכל יפרק המורכבות, ויבדיל חלקיהם, ויפשיטם, ויציירם באמיתתם, ובסיבותם, וישיג מן הדבר האחד ענינים רבים מאוד". דהיינו, כשהאדם מעיין בשכלו הוא מחלק בין שני דברים הנראים במושכל ראשון דומים זה לזה, והוא מברר את הגדר האמיתי והמדוייק של הדברים, ומבין מה הטעם והסיבה לכל דבר, ועל ידי זה גם כן מבין דבר מתוך דבר שנכללים באותו הגדר למרות שאינם כתובים להדיא.
אבל אדם הלומד במהירות אינו לומד עם הכח השכלי אלא עם כל הדמיון והציור בלבד, וכמוש''כ הרמב''ם "הדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו, לפי מה שהשיגוהו החושים".
וזה החשיבות של הרגלת המחשבה בעיון לפני שעוסקים בלימוד הלכה בעיון.
