גיטין כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"

[חיי עולם]

יל"ע מה מהני הכפיה שיאמר "רוצה אני", הא בתוך ליבו יתכן ועדיין אינו רוצה.
(ובגט וקרבן בעינן "לרצונו").

 

[הייליג]

כמדומני שהרמב"ם אומר שכל יהודי בפנימיותו רוצה לעשות רצון ה' רק החלק הרע שבו מעכב וה'כופין' אותו זה להכניע את הכח הרע הזה.

 

[חיי עולם]

אבל יש להקשות לעונג יו"ט סי' מ' בהערה, שכתב לבאר דטעמא דבעי' אמירת רוצה אני רק בהנ"ל ולא בכל כפיה על המצוות,
הוא משום שבהם יש הפסד אשה והפסד ממון, ובמה שאין הפסד, ברגע שיכפו אותו הרי יכוין לעשות המצוה ולצאת בה יד"ח.

וא"כ נמצא דלא סגי ליה בדברי הרמב"ם דבתוך ליבו רוצה, ובהפסד ממון צריך שיאמר רוצה אני,
וצ"ב מה מהני אמירהנגד רצונו האמיתי.

 

[חיי עולם]

מקפיץ.

 

[בן מנוח]

שעורי ר' דוד (פוברסקי) מסכת בבא בתרא דף מח עמוד א
תתפד) ביאור דעת הרמב"ם דרק בקרבן וגט בעינן רוצה אני ולא במכר
ובזה כתב לבאר דעת הרמב"ם דסובר דכל הדין דבעינן שיאמר רוצה אני, הוי רק בקרבן וגט, ולא במכר, דבאמת הרי הרמב"ם (פ"ב מהל' גירושין ה"כ) האריך לבאר הא דמועיל כפיה בגט משום דאונס הוי דוקא מי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מה"ת, כמו מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן.
אבל מי שתקפו יצר הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה וכו', וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו, ע"כ.
ולכאורה צ"ב מה האריך כ"כ הרמב"ם לבאר מ"ט מהני רוצה אני משום דיצרו תוקפו וכו'.
וביאר האבן האזל, דהיה קשה להרמב"ם, דהא זה ודאי דאף דאומר רוצה אני, מ"מ הרי באמת אינו רוצה בלא האונס, וא"כ נהי דעכ"פ אונס לא מיקרי, כיון דעכ"פ מסכים, מ"מ הא רצון נמי לא הוי, והרי בקרבן כתיב לרצונו דבעינן דוקא רצון, ולא סגי שאינו אונס, וכן גבי גירושין ילפינן מקרא דאין מגרש אלא לרצונו, ולא סגי מה שאינו אנוס.
ולכן האריך הרמב"ם דבאמת בקרבן ובגט גם האונס לא מיקרי אונס, כיון דהאונס הוי רק מחמת דיצרו תוקפו, דזה לא הוי אונס, אלא רק דחסר רצון.
ולכן בזה מהני שפיר מה דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, דאז הוי ממילא רצון ממש.
וא"כ הרי א"ש דזהו דוקא בקרבן ובגט, אבל באונס דמכר דהוי אונס ממש, לא מהני כלל רוצה אני, דאף באומר רוצה אני אכתי לא הוי רצון, אלא ע"כ סובר הרמב"ם דגבי מכר באמת לא בעינן דוקא רצון, אלא העיקר שיהיה גמר ומקנה, וכדאמר בגמ' דאגב אונסיה גמר ומקנה, ולכן אף דבלא האונס לא היה רוצה, מ"מ כיון דעכ"פ ע"י האונס מסכים הוא וגומר ומקנה, שפיר הוי מכר, ולכן לא בעינן כלל שיאמר רוצה אני.
וכתב דלפי"ז בהו"א דסבר הש"ס דגבי קרבן וגט הוי נמי מדין תליוהו וזבין, באמת אפשר דהוה סבר דגם במכר בעינן רוצה אני כמו בקרבן וגט.
אבל במסקנא, דהתם גבי קרבן וגט לא הוי כלל מדין תליוהו וזבין, ורק דהוי דין דבעינן רוצה אני, א"כ במכר לא בעינן רוצה אני, רק סגי דאגב אונסא גמר ומקנה.
[והנה לדברינו הנ"ל כל הסוגיא הכא הוי הנידון אי מעשה באונס, חשיב מעשה שלו, או לא, ולדברי האבן האזל אפי' אי הוי מעשה שלו, כמו דסובר רב הונא, אבל עכ"פ אנוס הוי].