משפטים "כי יבער איש שדה או כרם" שייך לאב נזק "אדם"

[פרי חדש]

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב
ושמואל נמי הא תנא ליה שור? אמר רב יהודה תנא שור לקרנו ומבעה לשינו. וכן דעת הירושלמי בדעת שמואל, ולפי זה התנא שנה בדיוק כסדר שבפרשה.
ויש להקשות לרב דאמר מבעה זה אדם, אמאי שינה התנא מסדר הפרשה. וי"ל דכי יבער איש שדה או כרם היינו אדם המזיק, דמעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו. ואחר כך הפסוק עובר לושילח וביער.

שו"ר מעין זה באור החיים וז"ל-
(ד) כי יבער איש וגו'. יתבאר על דרך מה שאמרו בהכונס (ב"ק נ"ו ב) אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו וכו' חייב, ואמרו שם אפילו קם לה באפה ואפילו הכישה חייב, והוא אומרו כי יבער איש פירוש אפילו אם [אין] הבעיר שלו. ואומרו ושילח את בעירו פירוש ואפילו לא העמיד ולא קם לה באפה ולא הכישה אלא ששלחה לנפשה ולא שמרה מלכת והיא מעצמה ביערה בשדה הזולת אם הבהמה שלו כאומרו בעירה בכינוי חייב מיטב וגו':​

 

[ממדבר מתנה]

ויש להקשות לרב דאמר מבעה זה אדם, אמאי שינה התנא מסדר הפרשה

כבר הקשו כן התוס' בריש מכליתין.
ותירצו דמשום שהוא נכתב רחוק (בפרשת אמור) לא חש לשנותו כסדר הפרשה, ושנאו כסדר לא הרי שבסיפא.
ובשם ר"ת תירצו דשם אדם נכתב קודם "כי יגנוב איש וגו'".

 

[ההשקפה הטהורה]

בעניין מעמיד בהמת חבירו ע"ג קמת חבירו נחלקו הראשונים אם החיוב מדין אדם המזיק או שן.
עיין ב"ק נו ב תוס' מעמיד. וברשב"א.
יתכן דתוס' לטעמיה שהוא משום שן לא תירצו כפי שהציע הרב פר"ח, אלא כמו שציטט הרב ממדבר מתנה