מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי (ז י)
בילקוט שמעוני רמז תתרנ״ט, באותה שעה בא אליהו ז״ל ונדמה לחרבונה, אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמשים אמה, יצוה המלך לתלותו.
והקשה בספר שלל דוד לרבי דוד זינצהיים זצ״ל בשם המפרשים, איך אליהו הנביא השיא עצה לתלות על עץ מקדש הקדשים, הרי אסור בשימוש להדיוט, שאע״פ שבאו בה פריצים וחללוה כדאיתא בעבודה זרה נב: לגבי אבני המזבח, שכאשר כבשו אותם הגוים נעשו חולין, מ״מ הרי מסקנת הסוגיא שם שכיון שנשתמשו בהם לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט.
ולכאורה היה אפשר לומר דהא ד״לאו אורח ארעא", הוא דוקא במזבח שמקריבים עליו ממש, וכן מבואר בנדרים סב. לענין כלי שרת, ששימשו בהם ממש לגבוה, אבל בנין אולי אינו נחשב משמש כל כך ואין בו איסור זה.
אמנם במשנה למלך הלכות בית הבחירה פ״א הט״ו נקט בפשיטות שגם באבני היכל ועזרות אמרינן דלאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט אף לאחר שנתחללו.
ויש ליישב לפי מה שכתב הריטב״א ביומא כו: איך רגמו כל העם באתרוגיהם את הצדוקי שניסך ניסוך המים על גבי רגליו, ולא חששו לכבוד מצות האתרוג, ותירץ דפשיטא דזהו כבודו של האתרוג לקדש בו את השם בענין כזה. א״כ יש לומר דבאיסור כזה שהוא משום לאו אורח ארעא, אמרינן דאדרבה זהו כבודו לקדש בו את השם לתת נקמה ברשעים.
ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי (ז י)
בילקוט שמעוני רמז תתרנ״ט, באותה שעה בא אליהו ז״ל ונדמה לחרבונה, אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמשים אמה, יצוה המלך לתלותו.
והקשה בספר שלל דוד לרבי דוד זינצהיים זצ״ל בשם המפרשים, איך אליהו הנביא השיא עצה לתלות על עץ מקדש הקדשים, הרי אסור בשימוש להדיוט, שאע״פ שבאו בה פריצים וחללוה כדאיתא בעבודה זרה נב: לגבי אבני המזבח, שכאשר כבשו אותם הגוים נעשו חולין, מ״מ הרי מסקנת הסוגיא שם שכיון שנשתמשו בהם לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט.
ולכאורה היה אפשר לומר דהא ד״לאו אורח ארעא", הוא דוקא במזבח שמקריבים עליו ממש, וכן מבואר בנדרים סב. לענין כלי שרת, ששימשו בהם ממש לגבוה, אבל בנין אולי אינו נחשב משמש כל כך ואין בו איסור זה.
אמנם במשנה למלך הלכות בית הבחירה פ״א הט״ו נקט בפשיטות שגם באבני היכל ועזרות אמרינן דלאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוט אף לאחר שנתחללו.
ויש ליישב לפי מה שכתב הריטב״א ביומא כו: איך רגמו כל העם באתרוגיהם את הצדוקי שניסך ניסוך המים על גבי רגליו, ולא חששו לכבוד מצות האתרוג, ותירץ דפשיטא דזהו כבודו של האתרוג לקדש בו את השם בענין כזה. א״כ יש לומר דבאיסור כזה שהוא משום לאו אורח ארעא, אמרינן דאדרבה זהו כבודו לקדש בו את השם לתת נקמה ברשעים.