חיי עולם
חבר ותיק
- הצטרף
- 17/12/24
- הודעות
- 439
נהוג לומר ששני מגזרים מתייחסים ליום העצמאות בחרדת קודש: הדתיים לאומיים והנטורי קרתא. אבל כל החרדים השפויים שנמצאים באמצע, לא עושים מזה סיפור כלשהו.
יום העצמאות אצלנו (בפרט החרדים הספרדים) הוא ללא שום תוספת כלשהי בתפילה, ומאידך גיסא עם רגשי הודאה להקב"ה על חסדיו בחזרתנו לארץ ישראל ובניסיו העצומים והמופלאים במלחמות השונות.
אם אתה "סולד" מסידור שהכניס את התוספת בתפילות ליום העצמאות (אגב, בדרך כלל עושים זאת כדי לקבל השתתפות ממשרד הדתות במימון ההדפסה...) ואם אתה קורא ליום העצמאות "רחמנא ליצלן", הבעיה היא אצלך. אנחנו פשוט לא מתייחסים לדברים האלה, ותו לא.
ואגב דעסקינן ביום העצמאות, הנה הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל נשאל בשנת תשע"א האם יש להימנע מלומר 'תחנון' ביום העצמאות. והשיב בכתב ידו כי "אין לומר תחנון בשני הימים הנ"ל. להתפלל כרגיל וללמוד בהתמדה ביתר שאת ויתר עוז. עובדיה יוסף".
ביום העצמאות עצמו מסר הגר"ע שיעור, ובו קרא שלא להתכחש לנס שהקב"ה עשה עם הקמת מדינת ישאל. "נתת ליראיך נס להתנוסס, עושים לו משמים נס? צריך להודות לקב"ה, ואז יהיה לו נס יותר גדול. למשל ילד בא אצלי 'רוצה סוכריה', לקחתי סוכריה נתתי לו. אומר: 'תודה רבה', עומד ומודה ומברך ומברך ומברך. אמרתי: 'זה נתתי לו סוכריה כך עשה, מחר אני אתן לו קופסת שוקולד מי יודע מה יעשה, ירקוד'.
כך הקב"ה. כשהוא עושה לנו נס ואומרים שירה - עושה נס יותר גדול, נס להתנוסס. תמיד צריך להודות לקב"ה. גם כן אנחנו, ברוך ה'.
אנשים אומרים 'חג עצמאות' מה זה חג העצמאות?, זה לא חג העצמאות. אנחנו חושבים על עיקר הדבר: זה שיש פה ממשלה יהודית. מה היה פה? המנדטורים, אלה האנגלים ימח שמם שונאי ישראל כל מי שרצה לבא לארץ צריך סרטיפיקט בלי זה לא ייכנס, פרוטקציות וזה וזה.
בזמן שהיה המנדט לפני קום המדינה היה 650 אלף איש בכל ישראל, 650 אלף. ועכשיו למעלה מחמישה מיליון. ומה זה?... אנחנו מתפללים עוד לקב"ה שיוסיף אחריתנו לראשיתנו ויהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמיים כולם צדיקים כולם אוהבים את התורה, כך אנחנו מתפללים.
אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה, ברוך ה', הרבה ה' איתנו, 'הרבה ארבה את זרעך'. עוד יהיה כהנה וכהנה. כל יהודי שנמצא בחו"ל רוצה לבא, אהלן וסהלן, פותחים לו כל שערינו לפניו. לא אומרים לו 'תביא סרטיפיקט, תביא כך, תביא כך'. לא יביא. אם רואים אותו זה ברכה שיבוא לפה".
מרן התייחס לריבוי התורה שהתרבה בישראל מעת קום המדינה: "בזמן המנדט לא היה תלמודי תורה לא היה חינוך עצמאי. החינוך העצמאי יש עשרות אלפים. תלמוד תורה יש עשרות אלפים. כולם לומדים רק תורה. קודם לא היה זה. אנחנו צריכים להודות לקב"ה, ברוך ה' נתן לנו כוח לעשות חיל להרבות תורה".
יש לא לאחוז, ויש לפסול סידור בגלל שמופיע בסופו עמוד או שניים על יום העצמאות.
אני באופן אישי מאוד מתעב את ההשקפה הדתית לאומית, בעשורים האחרונים הם התפקחו וכעת יש רבים מהם המוגדרים חרדים לאומיים, ובכל זאת גם להם יש שיבושים, ועם זאת אני מאוד אוהב את הסידור "דרכי אבות", ומעולם לא הפריע לי הענין הנ"ל שכתבת עליו בגוזמא רבתי.
ראיתי הרבה בני תורה ספרדים מתפללים בסידור זה, ולאף אחד לא היה אכפת.
אצל 99.9 אחוז מהציבור הספרדי, הגר"ע יוסף קרוב בהרבה מאלה שציינת.
ובכל אופן, ההתנגדות לציונים הכופרים היא דבר שונה לגמרי מההודאה לקב"ה על ניסיו שבכל יום עמנו. וזו דעתו של הגר"ע יוסף.
הענין הוא שזה "צווי דינים": אכן מקימי המדינה רצו לבנות כאן מדינה חילונית ולהפוך את כולם לחילוניים וזה ברור ופשוט, אבל עצם הקמת המדינה היא נס אדיר שעשה הקב"ה לציבור היהודי.
ואכן רואים בחוש שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, יש למעלה מחצי מיליון חוזרים בתשובה, עולם התורה פורח, והמדינה הציונית בעצמה משתתפת בעל כרחה במימון לימוד התורה, לימוד בהיקף אדיר שלא היה דוגמתו שנים רבות.
ושוב, אנחנו יותר קרובים להשקפת הגר"ע יוסף מאשר להשקפת הבריסקער רב...
האשכנזים למודי מלחמות במשכילים וברפורמים, אנחנו בתמימות ופשיטות מודים להקב"ה על המדינה שהעניק לנו, ועל שאנחנו יכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות ללא הפרעה.
ככל הנראה אותו סגנון של הגר"ע יוסף (הנ"ל), בתוספת תמימות מרוקאית אופיינית.
אם זהו המדד שלך ל"הולכים בדרכו של הגר"ש משאש", אז אתה טועה מאוד.
ואגב, הוא לא היה "ציוני" (במובן הרגיל של ציונות), והוא התנגד לגיוס בני ישיבות לצה"ל (ראה למשל שו"ת שמש ומגן חלק ג' סימן כ').
נערך לאחרונה: