מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו (כה י)
במדרש רבה פרשת וארא פרשה ח׳ סי׳ א׳, בשעה שלמה המלך הכניס ארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הראשון לתוכו ונשא אותו, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבאו להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות והתחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
ונתקשה ביפה תואר שם, איך יתכן שטעה בזה שלמה המלך שהיה החכם מכל האדם, ולא הבין מלכתחילה שלא יוכל הארון להכנס, וכתב שם שהיה זה נס כדי שיראו כולם שנכנס בזכות דוד, עי״ש.
ונראה לבאר בס״ד באופן אחר, דהנה באמת קי״ל ביומא כא. דמקום ארון אינו מן המדה, דהיינו שאין הארון תופס מקום, א״כ למה כאן לא נכנס הארון בפתח, הרי אינו תופס מקום, וזו היתה מחשבתו של שלמה המלך שיכנס הארון משום שאינו מן המדה.
אלא דכל מה שהארון אינו תופס מקום, היינו לאחר שנתקדש בית המקדש ושרתה בו השכינה, שהרי מבואר ביומא שם דנס זה הוא ג״כ מן הניסים שנעשו בבית המקדש, דפריך שם מ״ט לא נחשב נס זה בכלל עשרה ניסים שנעשו בביהמ״ק, ומשני משום דהוי ניסי דבראי, עכ״פ מבואר דזה נס בביהמ״ק ולא בארון עצמו, דאם היה נס זה בארון גם חוץ לביהמ״ק א״כ אי״ז מן הניסים שנעשו במקדש ולא היה ראוי להימנות [שוב העירוני שבמשאת המלך פקודי חקר בזה, האם גם כשהארון היה בחוץ לא היה תופס מקום, אך לכאורה יש להוכיח מקושיית הגמ׳ ביומא דזה דין רק במקדש, וכנ״ל].
ומעתה זהו הביאור במה שלא נכנס הארון, היינו משום שלא שרתה עדיין השכינה והוי כמו חוץ למקדש, וממילא עדיין הארון תופס מקום ובזה נתבייש שלמה המלך, שלא שרתה שכינה.
ובזה מבואר היטב המשך דברי המדרש שם שהתפלל שלמה בזכות דוד אביו, ונתקבלה תפילתו וכבוד ה׳ מלא את הבית, ובפשוטו אינו מובן כ״כ המשך דברי המדרש, דהו״ל לומר שבזכות התפילה נכנס הארון, ומה השייכות שכבוד ה׳ מלא את הבית. אכן הוא הדבר, שמיד כששרתה השכינה שוב אין כאן שום מכשול, שמאליו נכנס הארון כיון שאינו מן המדה, וכנ״ל.
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו (כה י)
במדרש רבה פרשת וארא פרשה ח׳ סי׳ א׳, בשעה שלמה המלך הכניס ארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הראשון לתוכו ונשא אותו, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר, ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבאו להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות והתחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
ונתקשה ביפה תואר שם, איך יתכן שטעה בזה שלמה המלך שהיה החכם מכל האדם, ולא הבין מלכתחילה שלא יוכל הארון להכנס, וכתב שם שהיה זה נס כדי שיראו כולם שנכנס בזכות דוד, עי״ש.
ונראה לבאר בס״ד באופן אחר, דהנה באמת קי״ל ביומא כא. דמקום ארון אינו מן המדה, דהיינו שאין הארון תופס מקום, א״כ למה כאן לא נכנס הארון בפתח, הרי אינו תופס מקום, וזו היתה מחשבתו של שלמה המלך שיכנס הארון משום שאינו מן המדה.
אלא דכל מה שהארון אינו תופס מקום, היינו לאחר שנתקדש בית המקדש ושרתה בו השכינה, שהרי מבואר ביומא שם דנס זה הוא ג״כ מן הניסים שנעשו בבית המקדש, דפריך שם מ״ט לא נחשב נס זה בכלל עשרה ניסים שנעשו בביהמ״ק, ומשני משום דהוי ניסי דבראי, עכ״פ מבואר דזה נס בביהמ״ק ולא בארון עצמו, דאם היה נס זה בארון גם חוץ לביהמ״ק א״כ אי״ז מן הניסים שנעשו במקדש ולא היה ראוי להימנות [שוב העירוני שבמשאת המלך פקודי חקר בזה, האם גם כשהארון היה בחוץ לא היה תופס מקום, אך לכאורה יש להוכיח מקושיית הגמ׳ ביומא דזה דין רק במקדש, וכנ״ל].
ומעתה זהו הביאור במה שלא נכנס הארון, היינו משום שלא שרתה עדיין השכינה והוי כמו חוץ למקדש, וממילא עדיין הארון תופס מקום ובזה נתבייש שלמה המלך, שלא שרתה שכינה.
ובזה מבואר היטב המשך דברי המדרש שם שהתפלל שלמה בזכות דוד אביו, ונתקבלה תפילתו וכבוד ה׳ מלא את הבית, ובפשוטו אינו מובן כ״כ המשך דברי המדרש, דהו״ל לומר שבזכות התפילה נכנס הארון, ומה השייכות שכבוד ה׳ מלא את הבית. אכן הוא הדבר, שמיד כששרתה השכינה שוב אין כאן שום מכשול, שמאליו נכנס הארון כיון שאינו מן המדה, וכנ״ל.
