כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 2,713
מבואר במדרש (רבה שמות פרשה כח פסקה ו) "ולא כל הנביאים בלבד קבלו מסיני נבואתן אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור, כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני, וכה"א (דברים ה) "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף". ע''ש. ובספר עבודת הקדש (חלק ג פרק כג) למהר''מ ן' גבאי ביאר את הענין, שהחכמה העליונה שממנה נאצלה ונחקקה תורה שבכתב ותורה שבע''פ אינו פוסק ונובע ובא תמיד, ואילו היה פוסק רגע היו כל הנבראים חוזרים להעדרם. וכמו שמקור התורה שהיא החכמה העליונה נובעת תמיד כך התורה שהיא "נובלת החכמה העליונה" מעיינה נובע תמיד. והחכמים בכל הדורות, קיבלוהו מן הקול ההוא שלא פסק, שבו נכללו כל הדינין והגזרות וההוראות, וכל מה שעתיד להתחדש, והם אל הקול ההוא בכל הדורות כדמות החצוצרות לפי האדם התוקע, או כדמות השופר המשמיע ומוציא קול התוקע לחוץ, ואין בזה שום חידוש מדעתם ומשכלם, כי אם מה שקבלו מן הקול ההוא בעמדם על הר סיני, הם מוציאים אותו עתה מן הכח אל הפועל, ולפי שהקול ההוא אין לו הפסק, והמקור נובע תמיד ובא, להורות על זה הוצרך המשא ומתן בתלמוד המקודש, ונמנעו רבינא ורב אשי ע"ה מלעשות הפסק בלבד, וזה הדרך דורכים חכמי הדורות ואין שלמות בזולת זה. ע''כ.
והנה מעולם הייתי תמה מדוע כפי הנראה בחוש עיקר חידושי התורה האמיתיים נשפעים בשפע גדול בלילה, וכבר אמרו חכמים ''אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה'', ורגיל הייתי לבאר בכמה טעמים או מצד דהמקבלים מועטים בלילה והשפע יורד באופן שוה וממילא אפשר לזכות יותר. או מצד טבע האדם דבשעת המנוחה בלי טרדות יש יישוב הדעת גדול וזוכה לחדש לאמיתה של תורה. אמנם יונתן בן עוזיאל ע"ה בשיר המקודש בפסוק "דודי צח ואדום" אמר ד"צח" היינו לבן "באיצטלא כתלג חוור" שהוא תורה שבכתב שעוסק הקב''ה בכ''ד ספרים ביום, ו"אדום" היינו תורה שבעל פה, "ובליליא הוא עסיק בשיתא סדרי משנה וזיו יקרא דאנפוהי זהירין כנורא מסגיאות חכמתא וסברא דהוא מחדת שמעוון חדתין בכל יומא", פי' ובלילה עסוק הקב''ה בששה סדרי משנה וזיו יקריה דאנפוהי מזהירין כאש מגדולת החכמה והסברא דהוא מחדש שמועות חדשים בכל יום. ולזה נאמר על העוסקים בה "כל דבריהם כגחלי אש". ולפי הגילוי הנורא שמגלה יונתן בן עוזיאל אפשר להבין את הטעם מדוע בלילה ישנה הארה מיוחדת בעסק תורה שבע''פ ובחידושי תורה משום שאז הקב''ה בכבודו ובעצמו מחדש חדושין בחכמה ובסברא, והחכם העוסק בה לשמה יכול לקלוט את חלקו שמתגלה באותו הזמן השייך לנפשו ולחלקו בגילוי התורה.
והנה מעולם הייתי תמה מדוע כפי הנראה בחוש עיקר חידושי התורה האמיתיים נשפעים בשפע גדול בלילה, וכבר אמרו חכמים ''אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה'', ורגיל הייתי לבאר בכמה טעמים או מצד דהמקבלים מועטים בלילה והשפע יורד באופן שוה וממילא אפשר לזכות יותר. או מצד טבע האדם דבשעת המנוחה בלי טרדות יש יישוב הדעת גדול וזוכה לחדש לאמיתה של תורה. אמנם יונתן בן עוזיאל ע"ה בשיר המקודש בפסוק "דודי צח ואדום" אמר ד"צח" היינו לבן "באיצטלא כתלג חוור" שהוא תורה שבכתב שעוסק הקב''ה בכ''ד ספרים ביום, ו"אדום" היינו תורה שבעל פה, "ובליליא הוא עסיק בשיתא סדרי משנה וזיו יקרא דאנפוהי זהירין כנורא מסגיאות חכמתא וסברא דהוא מחדת שמעוון חדתין בכל יומא", פי' ובלילה עסוק הקב''ה בששה סדרי משנה וזיו יקריה דאנפוהי מזהירין כאש מגדולת החכמה והסברא דהוא מחדש שמועות חדשים בכל יום. ולזה נאמר על העוסקים בה "כל דבריהם כגחלי אש". ולפי הגילוי הנורא שמגלה יונתן בן עוזיאל אפשר להבין את הטעם מדוע בלילה ישנה הארה מיוחדת בעסק תורה שבע''פ ובחידושי תורה משום שאז הקב''ה בכבודו ובעצמו מחדש חדושין בחכמה ובסברא, והחכם העוסק בה לשמה יכול לקלוט את חלקו שמתגלה באותו הזמן השייך לנפשו ולחלקו בגילוי התורה.
