אין בכוח עניין זה לבטל דברי המקובלים, וענין 'ויהי נועם' שממשיך הארת השבת לימי החול וכו'.
לא תמיד זה חייב להיות סותר, ולפעמים בנגלה מונח גם שכלול בסוד,
כגון שבתשעה באב ישנה בחינה אחרת להמשיך אותה ההארה, או שאין צורך להמשיך אותה ההארה,
אא"כ האר"י כתב להדיא שיש לאמרה תמיד.
ואם משום שלא חילק, הא לא קשיא, משום שאפשר שדבר כזה שקורה פעם בכמה זמן
(האר"י לימד סך הכל שנה ועשרה חדשים, ובהם לכאו' פעמיים ת"ב) לא דק לגלותו להדיא.
לכל הפחות שיהיה כזה רש"ש, כי אליו התייחסו הרבה, אבל אם זה רק הגרימ"ה, אז זה לא מוכרח, ויש לברר מה עשו שאר המקובלים, כי אולי באמת לא אמרו בשל הסברא דלעיל.
ואם כן, תשאל על אלו האומרים 'נחם' בערבית, ואח''כ קוראים איכה, זה אותו דבר (אנחנו אומרים רק במנחה כמנהג רוב הספרדים)
עדיין ברכה שאני, כיון שהיא מטבע קבוע.
דאלת"ה דברכה שאני, א"כ למה לא אומרים כל פיוטי נחמה שיש בסופי הקינות ?
(ותדע שדעת הרא"ש
(טור ריש סי' תקנז) שהוא הזכרת מעין המאורע המובא בירושלמי ולכך יש לאמרה בכל התפילות, ודעת הרוקח
(הו"ד בב"י שם) דאדרבה דוקא במנחה יש לאמרה כיון שלעת ערב הוצת אש בהיכל ולכך יש להתפלל אז על ירושלים).
