מדוע רק בחנוכה תקנו הדלקת נרות ופרסום הנס ולא בשאר הניסים שנעשו לחשמונאים?

[שאינו יודע לשאול]

ידועה המח’ בש"ס ר"ה יח ע"א האם בטלה מגילת תענית, ומסקנת הגמ’ [לרוב הראשונים] כפי שנפסקה בשו"ע או"ח תקע"ג בזה"ל: הלכתא בטלה מגילת תענית וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם ... חוץ מחנוכה ופורים עכ"ל. [והזכיר פורים לחדש שמותר להתענות ביום שלפניו אך אינו שייך למגילת תענית שיסודו של פורים בדברי קבלה ולא במגילת תענית].
והטעם שביטלו כל אותם ימים טובים ולא ביטלו את חנוכה מבארת הגמרא בר"ה שם (יח ע"ב) א"ר יוסף שאני חנוכה דאית בה מצוה א"ל אביי ותבטל היא ותבטל מצוותה אלא א"ר יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא ע"כ ופירש"י כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצוות והחזיקו בו כשל תורה אין נכון לבטלו ע"כ.
ומבואר שכל המעלה של חנוכה על פני שאר ימים טובים דמגלת תענית הוא במה שחנוכה יש בו מצווה של הדלקת הנר שיש בה פרסום הנס והחזיקו במצווה זו בכל ישראל, ולכן אין לבטל את חנוכה אך בשאר ימים טובים אין בהם אלא איסור תענית והספד, ולולי שבחנוכה היתה מצוה זו של הדלקת הנר ופרסום הנס גם אותו היו מבטלים.
ויש להתבונן מדוע מלכתחילה בכ"ה בכסליו תקנו "פרסום" לנס ובכל שאר י"ט דמגילת תענית לא תיקנו אלא דלא למספד ולא לאתענאה בהון.
ובאמת חלק ניכר מאותם ימים טובים נתקנו על מאורעות ששייכות לגלות יון [ומיעוטם לגלות רומי] ובששה מתוכם כתוב במפורש הלשון "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" וכו’ כמו שכתוב שם [וכן בגמ’ שבת כא:] על חנוכה, ואלו הם ;
בט"ו וט"ז בסיון "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" גירשו מארץ ישראל אנשי שאן ובקעתא שהיו רשעים ולא גירשום יהושע ודוד, והיונים החזיקו בידם עד אז.
בכ"ד באב "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" ביטלו תקנת יון שקיבלו סברת הצדוקים שבת תירש עם בת הבן.
בג’ בתשרי "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" ביטלו גזירת אלכסנדר מוקדון שלא יכתבו שם שמים בשטרות והחלו כותבים בשנת ... ליוחנן כהן לא-ל עליון.
בכ"ב בחשון "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" נתצו כותל שבנו יונים בעזרה והושיבו שם זונות.
בג’ בכסליו "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" הוציאו הצורות שהיו בכותל העזרה שהעמידו שם היונים.
בי"ג באדר "כשגברו בית חשמונאי ונצחום" הרגו את ניקנור שר צבא יון שחירף וגידף ותלו איבריו בשערי ירושלים.
וא"כ מה נשתנה חנוכה מכל מועדים הללו שנתקנה בו תקנת "פרסומי ניסא" ואשר משום כך גם כאשר ביטלו מגילת תענית את חנוכה לא היה נכון לבטל.

ושם עוד י"ט רבים כיוצא בזה, היינו על ביטול גזרות שמד שאינם על כליון הגוף אלא על אמונת ישראל, [רק לא כתוב בהם בהדיא כשגברו בית חשמונאי ונצחום כמו שכתוב בחנוכה] וביניהם;
בכ"ב בכסליו מת קַסקַלגַס שר יווני שבא עם חיל גדול להציב צלמים בהיכל ה’, ובדרכו שמע שמת קיסר ובטלה שליחותו ושברו צלמיו.
בכ"ח בכסליו הרגו את אנטיוכוס שהיה מיצר לישראל.
בכ"ח אדר גזרו יון על שבת ומילה ולימוד תורה וחובת עבודה זרה, ויעצה להם "מטרוניתא שגדולי רומי מצויין אצלה" צאו והפגינו וכו’ ועשו כן ובטלה גזרה, וזה מובא גם בר"ה יט ע"א ועוד שם כמה כיוצא בזה. [יש בספר צדה לדרך לר’ מנחם בר זרח [תלמיד ר’ יהודה בן הרא"ש] מנין כל ימים טובים שבמגילת תענית בקצרה].