מה המקור ש"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי"?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול גרינפלד
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

גרינפלד

חבר פעיל
הצטרף
5/1/25
הודעות
202
מיקום
בני ברק
כתב רש"י קידושין ס"ה ב' שהמקור הוא מהפסוק "כי הוא זה" האמור במודה במקצת, "הרי שסמך על מקצת הודאתו",
ובפשטות הכוונה מזה שזה מחייב שבועה.
וממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א שמעתי שזו כעין דרשא שנאמן בקצת שמודה.


וברמ"ה שם כתב מקור נוסף מדחייב רחמנא שבועה במודה במקצת ובשבועת השומרים כדי שיודה - מוכח שאם יודה יתחייב לשלם, עכ"ד,
וכעי"ז כתב בתרומת הכרי סי' א', ובהערה שם [כמדומה] מיד אליהו (רגולר).

ורואים מדבריהם שא"א לומר שהחיוב שבועה הוא כדי שישלם, אלא החיוב הוא שיתברר בבית דין האמת.

ואשמח אם יוסיפו בזה.
 
אולי אדרבא רואים שחיוב שבועה כי היכי דלודי וישלם, ורק אם נאמן חייב לשלם ולא יכול לחזור בו, משא"כ אם אינו נאמן אינו מחויב ויכול לחזור בו
 
ורואים מדבריהם שא"א לומר שהחיוב שבועה הוא כדי שישלם, אלא החיוב הוא שיתברר בבית דין האמת.
ז"פ שאין החיוב שבועה כדי שישלם, אף להדעות ד'מתוך' הוא חלק מהחיוב שבועה היינו או ישבע או ישלם, כ"ז רק בגדר הדין, אבל פשוט שאי"ז הסיבה לחייבו שבועה.
אבל עדיין יש בזה ב' נוסחאות לפי מש"כ בטו"ט, דלפי המבו' ברש"י לכאו' המקור הוא ממה שיש חיוב שבועה ע"מ שהודה, וחזי' שיש משמעות להודאתו, ולמבו' בראשו' הנ"ל המקור הוא ממה שאם היה מודה בכל היה משלם. (דהיינו דלרש"י המקור הוא רק לחייב שבועה אבל מהיכ"ת שיתחייב ממון בהודאתו, ולכאו' רק להצד הנ"ל בדין מתוך שייך ללמוד מזה לכל דיני ממון אבל אם מתוך הוא רק תוצאה של היכא דלא נשבע צ"ב מה המקור לחייבו בהודאה על כל ממון).
 
ראשי תחתית