שיטת רש''י:
מבואר במשנה שבן פקועה בן ח' חדשים לכו''ע הוא ניתר בשחיטת אימו ואפילו מדרבנן א''צ שחיטה, ונחלקו ר''מ ורבנן האם בן תשע חודשים ניתר בשחיטת אימו דעת ר''מ שחייב בשחיטה מהתורה וחייבים עליו בדין או''ב כיון שיש לו דין שחיטה גמורה ואילו לרבנן הוא ניתר בשחיטת האם וצריך לבאר פלוגתתם ויש עוד בגמרא שנחלקו ר''מ ורבנן בחלב וגיד של בן ט' לר''מ החלב והגיד אסורים ולרבנן מותרים, ויש כאן שתי דרכים מרכזיות בסוגיא וכעת נבאר את הדרך הראשונה של הראשונים שאף היא מתחלקת בפרטים אבל יסוד הסוגיא הוא אחד מאימתי העובר הוא כבר בהמה לעצמו ואינו נטפל לבהמה הדרך הראשונה היא רש''י בד''ה טעון מבואר ביאור מחלוקתם שאליבא דר''מ שם בהמה תלוי בחדשים שאם עברו עליו ט' חודשים הרי העובר בהמה לעצמה ואינו ניתר בשחיטת האם ולא תלוי באוירא כלל ואילו לרבנן כדי להיות מוגדר בהמה צריך שיעברו עליו חודשים וגם ייצא לאויר העולם דבחדשים ואוירא תליא מילתא ולפי''ז מבואר גם מחלוקתם בחלב וגיד שלר''מ אסורים כיון שלדבריו בחודשים כבר נחשב בהמה ממילא הויא חלב של בהמה ונאסר ואילו לרבנן תליא בחודשים ואוירא ממילא עדיין הוא בגדר שליל ואינו נאסר בחלבו וגידו [ולקמן יתבאר אליבא דר' יוחנן שבחודשים חשוב בהמה ביאור מחלוקתם[
ויש שתי קושיות שונות על שיטת רש''י- דיעוין ברמב''ן שהקשה מדוע בבן ט' מת השחיטה מתירה אותו אחרי שכלו לו חדשיו הלא כיון שהוא בהמה בפני עצמה א''כ הוא כבר הוגדר בהמה ואין השחיטה מתירתו ואולי אפשר ליישב שיטת רש''י שחדשים אומרים שהיא בהמה לעצמה אבל כל זה דוקא אם היא חיה אבל אם כהיום אני רואה שהיא מתה כל החדשים נתבטלו שהלא כהיום אין לה חיים כלל [ואולי זהו כוונת הרמב''ן בתשובתו אבל לקמן נבאר באופ''א].
אלא שקשה מאד קושיית הרא''ש מדוע בבן ט' מת אנחנו תולים לומר שהוא מת קודם השחיטה אנחנו מתירים אותו, ולמה לא נחשוש שאולי הוא מת לאחר השחיטה ונמצא שבשעת השחיטה היה בן ט' חי ואינו ניתר [ ובאמת שקושיא זו קשה גם על שיטת הרמב''ן יובא לקמן שאי''ז ענין של טפילות אלא שלר''מ אם יש סימנים אינו ניתר וקשה כנ''ל], ובזה יש רצו לומר שיש חזקה דהשתא שכיון שכעת הוא מת וגם לא היה חזקה דמעיקרא שמנ''ל שהיה חי בתחילה ולכן החזקה דהשתא גוברת ואני תולה לומר שהמיתה קרתה קודם השחיטה [ואע''פ שיש לדון שכאן היה מאורע שהוא השחיטה שהוא המיתו וא''כ יש סיבה לומר שהוא מת לאחר השחיטה אולי יש לומר שמצאו אותו זמן מועט לאחר השחיטה שלא אמור למות מהשחיטה שהרי זה פשוט שלא פתחו לאחר יום מהשחיטה שבזה פשיטא שנתלה שמת מהשחיטה]
אלא שעדיין צריך לבאר שבגמרא עה. יש שתי לשנות ולפי לשנא ראשונה נחלקו ר''ל ור' יוחנן בהטילה נפל דהיינו אויר בלי חודשים וזה סוגיא חדשה שעד עכשיו דברנו האם צריך חודשים ואויר או חודשים לבד וזה סוגיא אחרת אויר ללא חודשים ואינו עניין לסוגין [ויש להבחין שאוירא שם הוא רק שאינו בגופה אבל אין הוא לעצמו בשונה מאוירא של המשנה ששם האוירא המכוון שהוא עומד לעצמו] אלא שהלשנא בתרא קשה מאד שנח' בתולש ממעי עובר בן ט' חי ואכלו שלר' יוחנן בחודשים תליא ולר''ל בחדשים ואוירא ולכאו' זה פלוגתא דר''מ ורבנן וכבר הקשה כן הרא''ש ובאמת כדי ליישב זה צריך לומר שר''ל למד את המחלוקת כמו שביארנו וממילא פסק כרבנן שבחדשים ואוירא תליא ולכן פטור על החלב אבל בדעת ר' יוחנן צריך לבאר באופן אחר והדברים מפורשים בפסקי הרי''ד שלמד הסוגיא כרש''י וביאר במשנה כמו שנתבאר בר''ל שנחלקו האם חודשים גרמי או חדשים ואויר ואילו בר' יוחנן ביאר בד''ה איתמר באופ''א שבוודאי בחודשים הוא נחשב בהמה מעליא ולכן החלב שלו אסור אלא שנח' ר''מ ורבנן שלר''מ כיון שהוא בהמה מעליא אינו ניתר בשחיטה ואילו לרבנן אע''פ שהוא בהמה מעליא יש היתר של בהמה בבהמה שאפילו שהוא בהמה שלמה הרי הוא מותר ולכן גם החלב והגיד מותרים מדין כל בבהמה אבל אם לא נשחטה אימו אין היתר של כל בבהמה והתולש חלב ואכלו חייב לכו''ע כך שיטת ר' יוחנן בביאור הסוגיא. [ואולי ניתן לבאר בדבריו שלר''מ ס'ל שיסוד של ב''פ דהוולד חשיב כשחוט ואם הוא בן תשעה שחשיב בהמה בפני עצמה אין אני רואה את שחיטת הבהמה כשחיטת העובר אבל לרבנן יש היתר כללי ולכן אפילו אם העובר הוא בהמה בפנ''ע הוא מותר].
נמצא לדרך זו שיש מחלוקת מה טעם ההיתר של רבנן בחלב וגיד דאליבא דר''ל הוא מחמת שאינו מוגדר בהמה אבל לר' יוחנן בוודאי שחשיב בהמה וטעם ההיתר הוא מפסוק דכל בבהמה תאכלו ובאמת שהדברים מפורשים ברש''י לקמן עה. בד''ה דהושיט שמבאר אליבא דר' יוחנן ההיתר של חלב וגיד הוא מחמת הפסוק דכל בבהמה תאכלו ודו''ק
וצריך לדעת שאליבא דר''ל היתר השחיטה ודיני החלב תלוים זה בזה שר''ל פוסק כרבנן שצריך חודשים ואוירא ומאותו טעם שהוא לא מוגדר בהמה עד שיהיה חודשים ואויר ולכן הוא ניתר בב''פ ולכן חלבו וגידו מותרים כיון שחסר לו בשם בהמה וכן לר''מ לאידך גיסא כיון שיש לו חיות בחודשים לבד הוא לא ניתר וחלבו אסור אבל לר' יוחנן יש כאן חלוקה עצומה בין דין שחיטה לדין חלב כיון שהרי כבר בחודשים הוא נעשה חלב ואם אדם יאכל חלב מבן תשע מת פשיטא שחייב ואליבא דר''מ בוודאי שמועיל שחיטה בבן ט' מת אע''פ שנגמר גידולו וביאור הדברים נראה שאליבא דר' יוחנן יש את התפתחות שזה תלוי בחודשים ולכן לאחר ט' חודשים החלב אסור אבל עדיין כלפי טפילות של הבהמה כיון שהיא עדיין בפנים וחיה מכח האמא הרי עדיין היא טפילה ושחיטה תועיל בה ונמצא ששחיטה וחלב הם ב' סוגיות נפרדות אבל אליבא דר''ל הכל אחד.
[אלא שיש להקשות לפי הדרך הזאת שלר''מ בחודשים לבד חשיב בהמה שברש''י בד''ה דתניא מבואר שגיד הנשה לר''מ נוהג בשליל כיון שחודשים ואוירא גורמים וצ''ב שהלא רש'י ביאר בדעת ר''מ דחדשים לבד מגדירים בהמה.
ויעוין ברש''ש שרצה לומר שאף רש''י ביאר הסוגיא כהרא''ש וכמו שנבאר לקמן ועיין מה שהגיה בלשון רש''י בד''ה טעון שחיטה דחדשים ''ואויר'' גרמי לשוויה בהמה ואמנם יש מקום לדקדק כדברי הרש''ש שברבנן רש'י כותב חודשים ולידה ואילו בר''מ בע''ב הוא כותב חודשים ואויר ולפי הרש''ש א''ש כיון שלרבנן ביציאתו לאויר לא נאסר ודוקא בלידה הוא נאסר אבל לר''מ כשמגיע לחוץ יש אויר ואז השחיטה לא מועילה לו ונאסר.]
ועכ''פ הראשונים בדעת רש''י הבינו כמש''נ לעיל שנחלקו האם חודשים לבד או חודשים ואוירא ובארנו הסוגיא ברש''י כפי הבנתם.
מבואר במשנה שבן פקועה בן ח' חדשים לכו''ע הוא ניתר בשחיטת אימו ואפילו מדרבנן א''צ שחיטה, ונחלקו ר''מ ורבנן האם בן תשע חודשים ניתר בשחיטת אימו דעת ר''מ שחייב בשחיטה מהתורה וחייבים עליו בדין או''ב כיון שיש לו דין שחיטה גמורה ואילו לרבנן הוא ניתר בשחיטת האם וצריך לבאר פלוגתתם ויש עוד בגמרא שנחלקו ר''מ ורבנן בחלב וגיד של בן ט' לר''מ החלב והגיד אסורים ולרבנן מותרים, ויש כאן שתי דרכים מרכזיות בסוגיא וכעת נבאר את הדרך הראשונה של הראשונים שאף היא מתחלקת בפרטים אבל יסוד הסוגיא הוא אחד מאימתי העובר הוא כבר בהמה לעצמו ואינו נטפל לבהמה הדרך הראשונה היא רש''י בד''ה טעון מבואר ביאור מחלוקתם שאליבא דר''מ שם בהמה תלוי בחדשים שאם עברו עליו ט' חודשים הרי העובר בהמה לעצמה ואינו ניתר בשחיטת האם ולא תלוי באוירא כלל ואילו לרבנן כדי להיות מוגדר בהמה צריך שיעברו עליו חודשים וגם ייצא לאויר העולם דבחדשים ואוירא תליא מילתא ולפי''ז מבואר גם מחלוקתם בחלב וגיד שלר''מ אסורים כיון שלדבריו בחודשים כבר נחשב בהמה ממילא הויא חלב של בהמה ונאסר ואילו לרבנן תליא בחודשים ואוירא ממילא עדיין הוא בגדר שליל ואינו נאסר בחלבו וגידו [ולקמן יתבאר אליבא דר' יוחנן שבחודשים חשוב בהמה ביאור מחלוקתם[
ויש שתי קושיות שונות על שיטת רש''י- דיעוין ברמב''ן שהקשה מדוע בבן ט' מת השחיטה מתירה אותו אחרי שכלו לו חדשיו הלא כיון שהוא בהמה בפני עצמה א''כ הוא כבר הוגדר בהמה ואין השחיטה מתירתו ואולי אפשר ליישב שיטת רש''י שחדשים אומרים שהיא בהמה לעצמה אבל כל זה דוקא אם היא חיה אבל אם כהיום אני רואה שהיא מתה כל החדשים נתבטלו שהלא כהיום אין לה חיים כלל [ואולי זהו כוונת הרמב''ן בתשובתו אבל לקמן נבאר באופ''א].
אלא שקשה מאד קושיית הרא''ש מדוע בבן ט' מת אנחנו תולים לומר שהוא מת קודם השחיטה אנחנו מתירים אותו, ולמה לא נחשוש שאולי הוא מת לאחר השחיטה ונמצא שבשעת השחיטה היה בן ט' חי ואינו ניתר [ ובאמת שקושיא זו קשה גם על שיטת הרמב''ן יובא לקמן שאי''ז ענין של טפילות אלא שלר''מ אם יש סימנים אינו ניתר וקשה כנ''ל], ובזה יש רצו לומר שיש חזקה דהשתא שכיון שכעת הוא מת וגם לא היה חזקה דמעיקרא שמנ''ל שהיה חי בתחילה ולכן החזקה דהשתא גוברת ואני תולה לומר שהמיתה קרתה קודם השחיטה [ואע''פ שיש לדון שכאן היה מאורע שהוא השחיטה שהוא המיתו וא''כ יש סיבה לומר שהוא מת לאחר השחיטה אולי יש לומר שמצאו אותו זמן מועט לאחר השחיטה שלא אמור למות מהשחיטה שהרי זה פשוט שלא פתחו לאחר יום מהשחיטה שבזה פשיטא שנתלה שמת מהשחיטה]
אלא שעדיין צריך לבאר שבגמרא עה. יש שתי לשנות ולפי לשנא ראשונה נחלקו ר''ל ור' יוחנן בהטילה נפל דהיינו אויר בלי חודשים וזה סוגיא חדשה שעד עכשיו דברנו האם צריך חודשים ואויר או חודשים לבד וזה סוגיא אחרת אויר ללא חודשים ואינו עניין לסוגין [ויש להבחין שאוירא שם הוא רק שאינו בגופה אבל אין הוא לעצמו בשונה מאוירא של המשנה ששם האוירא המכוון שהוא עומד לעצמו] אלא שהלשנא בתרא קשה מאד שנח' בתולש ממעי עובר בן ט' חי ואכלו שלר' יוחנן בחודשים תליא ולר''ל בחדשים ואוירא ולכאו' זה פלוגתא דר''מ ורבנן וכבר הקשה כן הרא''ש ובאמת כדי ליישב זה צריך לומר שר''ל למד את המחלוקת כמו שביארנו וממילא פסק כרבנן שבחדשים ואוירא תליא ולכן פטור על החלב אבל בדעת ר' יוחנן צריך לבאר באופן אחר והדברים מפורשים בפסקי הרי''ד שלמד הסוגיא כרש''י וביאר במשנה כמו שנתבאר בר''ל שנחלקו האם חודשים גרמי או חדשים ואויר ואילו בר' יוחנן ביאר בד''ה איתמר באופ''א שבוודאי בחודשים הוא נחשב בהמה מעליא ולכן החלב שלו אסור אלא שנח' ר''מ ורבנן שלר''מ כיון שהוא בהמה מעליא אינו ניתר בשחיטה ואילו לרבנן אע''פ שהוא בהמה מעליא יש היתר של בהמה בבהמה שאפילו שהוא בהמה שלמה הרי הוא מותר ולכן גם החלב והגיד מותרים מדין כל בבהמה אבל אם לא נשחטה אימו אין היתר של כל בבהמה והתולש חלב ואכלו חייב לכו''ע כך שיטת ר' יוחנן בביאור הסוגיא. [ואולי ניתן לבאר בדבריו שלר''מ ס'ל שיסוד של ב''פ דהוולד חשיב כשחוט ואם הוא בן תשעה שחשיב בהמה בפני עצמה אין אני רואה את שחיטת הבהמה כשחיטת העובר אבל לרבנן יש היתר כללי ולכן אפילו אם העובר הוא בהמה בפנ''ע הוא מותר].
נמצא לדרך זו שיש מחלוקת מה טעם ההיתר של רבנן בחלב וגיד דאליבא דר''ל הוא מחמת שאינו מוגדר בהמה אבל לר' יוחנן בוודאי שחשיב בהמה וטעם ההיתר הוא מפסוק דכל בבהמה תאכלו ובאמת שהדברים מפורשים ברש''י לקמן עה. בד''ה דהושיט שמבאר אליבא דר' יוחנן ההיתר של חלב וגיד הוא מחמת הפסוק דכל בבהמה תאכלו ודו''ק
וצריך לדעת שאליבא דר''ל היתר השחיטה ודיני החלב תלוים זה בזה שר''ל פוסק כרבנן שצריך חודשים ואוירא ומאותו טעם שהוא לא מוגדר בהמה עד שיהיה חודשים ואויר ולכן הוא ניתר בב''פ ולכן חלבו וגידו מותרים כיון שחסר לו בשם בהמה וכן לר''מ לאידך גיסא כיון שיש לו חיות בחודשים לבד הוא לא ניתר וחלבו אסור אבל לר' יוחנן יש כאן חלוקה עצומה בין דין שחיטה לדין חלב כיון שהרי כבר בחודשים הוא נעשה חלב ואם אדם יאכל חלב מבן תשע מת פשיטא שחייב ואליבא דר''מ בוודאי שמועיל שחיטה בבן ט' מת אע''פ שנגמר גידולו וביאור הדברים נראה שאליבא דר' יוחנן יש את התפתחות שזה תלוי בחודשים ולכן לאחר ט' חודשים החלב אסור אבל עדיין כלפי טפילות של הבהמה כיון שהיא עדיין בפנים וחיה מכח האמא הרי עדיין היא טפילה ושחיטה תועיל בה ונמצא ששחיטה וחלב הם ב' סוגיות נפרדות אבל אליבא דר''ל הכל אחד.
[אלא שיש להקשות לפי הדרך הזאת שלר''מ בחודשים לבד חשיב בהמה שברש''י בד''ה דתניא מבואר שגיד הנשה לר''מ נוהג בשליל כיון שחודשים ואוירא גורמים וצ''ב שהלא רש'י ביאר בדעת ר''מ דחדשים לבד מגדירים בהמה.
ויעוין ברש''ש שרצה לומר שאף רש''י ביאר הסוגיא כהרא''ש וכמו שנבאר לקמן ועיין מה שהגיה בלשון רש''י בד''ה טעון שחיטה דחדשים ''ואויר'' גרמי לשוויה בהמה ואמנם יש מקום לדקדק כדברי הרש''ש שברבנן רש'י כותב חודשים ולידה ואילו בר''מ בע''ב הוא כותב חודשים ואויר ולפי הרש''ש א''ש כיון שלרבנן ביציאתו לאויר לא נאסר ודוקא בלידה הוא נאסר אבל לר''מ כשמגיע לחוץ יש אויר ואז השחיטה לא מועילה לו ונאסר.]
ועכ''פ הראשונים בדעת רש''י הבינו כמש''נ לעיל שנחלקו האם חודשים לבד או חודשים ואוירא ובארנו הסוגיא ברש''י כפי הבנתם.