צריך ביאור האם ניתן להגדיר שפגימת הסכין עושה פעולה של דריסה, שהרי אם הייתי מגיע לשחוט רק עם אותה השן וב"הולכה והבאה"
הייתה השחיטה כשירה (אילו השן היתה גדולה), דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה, אלא מאי, לא עשיתי בשן הולכה והבאה ולכן אתה פוסל את השחיטה= היינו דריסה, אלא שכיון שזה רק שלב מינימלי בשחיטה לא קוראים לזה דרסה אלא יש לזה שם בפני עצמו "פגימת סכין".
או דילמא הא גופא שהשן קטנה ועושה עבודה אגרסיבית רק בחתך מסוים, זה גורם שגם המשך הסימן הרחוק יתבקע מאליו, ובזה נתייחד פסול פגימת סכין מפסול דרסה, שזה התבקעות.
הלשון של הגמרא (י"ז ב') מורשא קמא מחליש ומורשא קמא בזע, משמע כהאפשרות השניה שזה בקיעה. ומשמע שאילולי שזה מבקיע את ההמשך לא היה כאן פסול של דרסה, וכנראה זה משום שדרסה לא פוסלת בשיעור כה מינימלי.
צריך ביאור האם ניתן להגדיר שפגימת הסכין עושה פעולה של דריסה, שהרי אם הייתי מגיע לשחוט רק עם אותה השן וב"הולכה והבאה" הצג קובץ מצורף 15729 הייתה השחיטה כשירה (אילו השן היתה גדולה), דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה, אלא מאי, לא עשיתי בשן הולכה והבאה ולכן אתה פוסל את השחיטה= היינו דריסה, אלא שכיון שזה רק שלב מינימלי בשחיטה לא קוראים לזה דרסה אלא יש לזה שם בפני עצמו "פגימת סכין".
או דילמא הא גופא שהשן קטנה ועושה עבודה אגרסיבית רק בחתך מסוים, זה גורם שגם המשך הסימן הרחוק יתבקע מאליו, ובזה נתייחד פסול פגימת סכין מפסול דרסה, שזה התבקעות.
הלשון של הגמרא (י"ז ב') מורשא קמא מחליש ומורשא קמא בזע, משמע כהאפשרות השניה שזה בקיעה. ומשמע שאילולי שזה מבקיע את ההמשך לא היה כאן פסול של דרסה, וכנראה זה משום שדרסה לא פוסלת בשיעור כה מינימלי.
בפשטות זה קורע.
ולא נראה לי שנכון לכנות "קריעה" - "דריסה" הגם שיתכן שזה מה שנעשה,
משום שדריסה אין בה הולכה והובאה, וקריעה בהחלט יש בה, רק שחוד הפגימה "נתקע" בסימנים וקורע אותם אגב הילוך הסכין.
וגם לא בהכרח שידרוס, כמו שאני אתפוס הסימן בשתי ידי ואמשוך אחת לכאן ואחת לכאן, שזה קורע ולא דורס, וה"ה בפגימה.
הנה לפי הרבה ראשונים "סכין מסוכסכת" שנזכרה בסוגיין (חולין י"ז ב') יש בה פגימה שמהצד האחד היא בירידה חדה ומהצד השני היא בירידה כהה וממושכת כזה
והנה מבואר בגמרא שירידה כהה וממושכת אינה פוסלת את השחיטה אך הצד שבו הירידה התלולה הוא כן פוסל את השחיטה. אך כאן נחלקו הראשונים באיזה אופן הירידה התלולה פוסלת את השחיטה, ולהקל על הבנת הדברים נקרא לצד הסכין שבו השיפוע מתון- "גבעה", ולצד שבו השיפוע מחודד- "צוק", ודעת רש"י וסייעתו שגם כשמתחיל את השחיטה מצד ה"צוק" אזי כשנופל לתוך הפגימה זה קורע את הסימנים ופוסל את השחיטה. אך דעת הרמב"ן וסייעתו שרק כשמתחיל את השחיטה מצד ה"גבעה" השחיטה נפסלת, והיינו לאחר שגולש לתוך הפגימה ומגיע לקיר של הצוק והקיר קורע את הסימנים. ודע דכל המחלוקת בין רש"י לרמב"ן שייכא רק כשהתחיל את השחיטה מצד הצוק והוליך הסכין ולא הביא בחזרה, אבל אם הוליך והביא אזי גם הרמב"ן מודה לרש"י ששחיטתו פסולה, משום שבחזירתו הקיר של הצוק פוגע בסימנים וקורע אותם ומטריף את הבהמה.
חידוש נוסף יש בדברי רש"י, שאין פגימה קורעת את הסימנים אלא אם כן קדם לה החלשת הסימנים ע"י מעיכתם ורידודם, ופגימה רגילה ("אוגרת") ודאי פוסלת את הסימנים, כי כשהסימנים נופלים לפגימה אזי הצד הדופן הראשונה של הפגימה מחלישה אותם, ושוב הם מיד נקרעים ע"י הדופן השניה של הפגימה. אבל פגימה מסוכסכת, אזי אם עומדים שני פגימות כאלה בזו אחר זו אכן הבהמה נטרפת, כי הראשונה מחלישה את הסימנים והשניה קורעת אותם, אך אם יש רק פגימה אחת כזו, צריך איזה שיעור של נסיעת הסכין על הצוואר לפני הפגימה, שהוא נחשב מחליש את הסימנים, ורק אחר כך כשהסכין מגיע לפגימה הפגימה קורעת את הסימנים, אבל אם הפגימה נמצאת בראש הסכין כזה
אין הסימנים מספיקים להחלש לפני הנפילה לפגימה, ולכן אין הפגימה קורעתן.
הייתה השחיטה כשירה (אילו השן היתה גדולה), דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה, אלא מאי, לא עשיתי בשן הולכה והבאה ולכן אתה פוסל את השחיטה= היינו דריסה, אלא שכיון שזה רק שלב מינימלי בשחיטה לא קוראים לזה דרסה אלא יש לזה שם בפני עצמו "פגימת סכין".