שו"ת שמ"ש ומגן חלק ב אורח חיים סימן עח
בין השמשות
בענין בין השמשות לגבי שבת, הארכתי בזה בספרי תבואות שמ"ש חיו"ד סי' צ"ב. ובספרי שמ"ש ומגן ח"א סי' ה'. דאנן קי"ל כדעת הגאונים שבה"ש מתחיל תיכף להשקיעה שאין השמש נראית על הארץ. וי"ג מינוטין וחצי כולם נקראים בה"ש, ואח"כ מתחיל ליל שבת. עש"ב וברוחב.
ובספרי שמ"ש ומגן שם, נטיתי מדברי הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, שכתב שיש לנהוג במוצאי שבת כר"ת ושאין זה ממדת חסידות, אלא חובה קדושה לחוש לאיסור סקילה ע"ב. ואמרתי דכפי האמת אין לחוש לחשש סקילה כיון שאנו נוהגים כהגאונים כקולו וחומרו. וכן עמא דבר לעשות הבדלה בבהכ"נ ומדליקין נרות קודם בה"ש דר"ת ואין פו"פ. והבאתי ראיה מדברי מר"ן שפסק כר"ת כקולו וחומרו. ולדעתו מותר לעשות כל המלאכות בליל שבת קודם בה"ש דר"ת וכן ביום שבת בערב מי שנולד קודם בה"יש דר"ת יש למולו בשבת ולא חשש לאיסור סקילה. ולכן אמרתי דהמחמיר יחמיר לעצמו. אבל לא להפחיד בני אדם שיש בזה שום ספק סקילה, כך היו דברי שם.
הן היום הופיע ספר ילקוט יוסף ח"ד. ושם בס' רצ"ג האריך בזה לתרץ דברי הרה"ג מר אביו שליט"א וכתב שגם מר אביו לא כתב למחות בנוהגים להקל ח"ו. אלא כתב שראוי ונכון לכל ירא ה' להחמיר וחובה קדושה היא, ואין זה מלשון חיוב עפה"ד דוקא, עכל"ה. ועוד האריך ע"ש. והנה למרות אהבתי אותו, אני רואה שרק אוהב לטעון, ומילא כמה דפים בחנם, שלהדיא כתב מר אביו שליט"א, שאין זה ממדת חסידות אלא חובה קדושה לחוש לאיסור סקילה. וע"ז היו דברי שאין לחוש לאיסור סקילה. ומי שירצה להחמיר יחמיר לעצמו חומרא בעלמא, ולא מחשש סקילה, דאם יש באמת חשש סקילה, היה ראוי להזעיק ולהתריע על זה ולקבוע הלכה להחמיר, דמי זה יהיה לו רשות ליכנס לספק סקילה. והתימה הגדולה שאיהו גופיה שם בילקוט יוסף סק"ד כתב וז"ל. כבר נתבאר שפשט המנהג כסברת הגאונים, ורק ע"ד חומרא וחסידות טוב ונכון להחמיר כדעת ר"ת וכו' עכל"ה. הרי שהוא בעצמו כתב שלא כדברי הרב מו"א שליט"א שפ' שאין זה ממדת חסידות, אלא חובה לחוש לאיסור סקילה, ע"ש. גם מה שהרעיש העולם על מה שכתבתי על שיטת ר"ת שהיא כנגד המציאות, ושאין אנו רשאים לכתוב כן על ראשונים כמלאכים עכל"ה. הנה מלבד מה שאין אני הראשון שסתרתי דברי ר"ת. עוד זאת אני רואה שלא כיון יפה בדברי, שלא באתי אלא לתת טעם לאבותינו ורבותינו שלא רצו בשיטת ר"ת ובחרו בשיטת הגאונים. ואמרתי הטעם משום וכפי האמת המציאות מכחשת את זה, דהחשך יכסה ארץ. והכתוב אומר תשת חשך ויהי לילה. וגם יש בה דברים שמחרידים הלב לעשות כל המלאכות ליל שבת כל הג' מילין ורביע. וגם למול ביום שב"ק קטן שנולד ליל מוצאי שב"ק בג' מילין ורביע. ואמרתי שמטעם זה לא בחרו בשיטת ר"ת ונשארו במנהגם הא'. וכבר קדמוני שרים הפוס' הא' מהר"ם אלשקר בתשובתו בדברים חדים ביותר שאני ודאי לא אוכל לבטא אותם על ר"ת. עי' בס' פקודת אלעזר שהביא דבריו בשלימות. ושם כתב שדבר זה חדשו ר"ת מתוך פלפולו לתרץ קושיא אחת בדבריהם בעלמא בלי יסוד, דודאי א"א שנעלם מכל גאוני עולם אשר מעולם עד ר"ת קו' דר"י אר"י שנתגלתה לר"ת וכו' ולא אישתמיט חד מכל הא' שקדמו לר"ת לו' יתה. ואדרבה חזינן דמחו ליה אמוחא והרסו יסוד בניינו גדולי הא' זכר קדושים ואדירים, וכ"ש דקושיא דר"י לאו קושיא היא וכו'. גם איכא למימר דר"י בילדותו בפסחים סבר כחכמי ישראל. ובזקנותו סבר כחכמי או"ה שהודו חכמים לדבריהם עכל"ה.
גם הרב פקודת אלעזר גופיה, הביא דעת ר"ת בענין ב' שקיעות. והאריך להקשות על דבריו בדף פ"ו משם מ"ך, מן המציאות. וסיים ויש עוד דקדוקים הרבה עד אין מספר לסברא זו. ולא אטריח על הקורא יותר קושיות ותמיהות. אכן אבטיח לו כי א"א לפרש סברא זו ע"פ המציאות והאמת. וכל רואי השמש יודו בזה וכו', ע"כ. גם שם בדף פ"ד וז"ל ובשביל סתירה זו לא נניח האמת המתברר בראיות ומופתים שמיד אחר השקיעה מתחיל בה"ש וכו', ע"כ.
עוד שם משם המ"ך לתרץ קו' התוס' דר"י אדר"י. והוא דמ"ש משקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין, אין כוונתו על תחי' צה"כ, אלא עד זמן שיצאו כל הכוכבים שלא נראים ברקיע השמים עוד ניצוצי חמה וסבר עד ועד בכלל וכו' ולא שכוונתו שאינו לילה בדיני תוה"ק ע"ס ד' מילין. הס מלהזכיר שזהו כוונת ר' יהודה, כי ודאי כ"ע מודים כיון שנראים ג' כוכבים ודאי הוא לילה בדיני תוה"ק. אך כוונתו שכל משך הזמן השחר והנשף הוא בכלל היום לצאת לדרך, ולא אמר שהשקיעה עד הלילה מהלך ד' מילין כי ודאי לילה הוא קודם זמן הרבה וכו', עש"ב. הרי שהשיא דברי ר' יהודה שאמר ד' מילין, לענין אחר שהוא בכלל היום לצאת לדרך, ולא לענין דיני התורה ע"ש.
אתה רואה כמה הרחיקו רבותינו שיטת ר"ת שכולה באה מכח קושיא. וטרחו לתרצה באופנים שונים כדי להתאים עם המציאות. ואנו מה אנו ומה כחינו לפתור דברי ר"ת. רק אוחזים בכנף אבותינו הקדושים שהמה דחו את דבריו. ואנחנו רק נוגעים בקצה המטה לתת טעם למנהגינו שהולכים אחר הגאונים, ולא הולכים אחרי מר"ן שקבלנו הוראותיו והוא פסק כר"ת.
גם מה שכתב בילקוט יוסף שם וז"ל ומה גם שמהר"י נבון ומר"ן החיד"א כתבו הטעם שלא עושין בזה כדעת מר"ן הש"ע, משום שכן נתפשט המנהג בירושלים וחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו וכדעת הגאונים, ולא כתבו הטעם כפי שחילק בשו"ת שמ"ש ומגן שם וכו'. ופוק חזי במנהג הכפרות וכו'. וא"כ ה"ה בנד"ד שהמנהג נתפשט כמנהג הגאונים, עכ"ל.
והנה כתב כל זה, מפני שלא הבין דברי, או מחמת שרוצה להרבות בקושיות לא נתן לב לדברי, שאני הוא הראשון שהבאתי בספרי שמ"ש ומגן שם דף י"א ד"ה וכבר בא חכם וכו' שזהו אחד מדברים שלא קבלו אבותינו דעת מר"ן ז"ל ונשארו ודאי במנהגם הא' כסברת הגאונים. כמ"ש הבקש שלמה אבן דנאן זצ"ל, וכתבתי שכן כתב מהר"י נבון והחיד"א [שמהם הביא הילקוט יוסף] וכתבתי שגם בא"י נוהגים כהגאונים וכו' ע"ש שמבואר ומפורש כל זה בדברי שם.
אמנם כתבתי דלמה אבו"ר נ"ן עצמם נשארו במנהגם ולא הלכו אחרי מר"ן ז"ל, ככל הדינים שקבלו עליהם דעתו וחזרו ממנהגם. וכמו שהכרחתי דברי שם בסוף דף י"א ובדף י"ב ע"ש. ואמרתי שהטעם הוא שהמה ראו דברי מר"ן ז"ל שפסק כר"ת הם נגד המציאות וכו' שכל העולם יעידון יגידון שהוא לילה וכו' כמו שהאריכו בזה מהר"ם אלשקר וסיעתיה. ורק אני באתי בקיצור נמרץ בדבר הנגלה. וא"כ אין לו להתרעם בדבר שהוא אמת. ולפי דעת הגאונים דקי"ל כוותייהו.
ומה שתירץ, דאין זה נגד המציאות. דאפשר שהוא זמן יציאת ג' כוכבים בינונים. והרי אין אנו בקיאין בזה. וההולך בשטח פתוח כמו בשדות יראה גם לאחר שעה מהשקיעה שעדיין לא החשיך היום לגמרי וכו' ע"כ. כל זה וכיוצא בזה, אמרו הפוסקים. עי' בספר בקש שלמה סי' כ"ח. ובס' פקודת אלעזר דף פ"ו ע"ד, דאף שהודו חכמים לאוה"ע דאין החמה הולכת אחר הכיפה. עכ"ז לענין הדין סובר ר"ת דצריך ג' מילין ורביע. ואחר זה אז מגיע בין השמשות ע"ש. אבל כל זה רק בדחיק ורחיק ואתי מרחיק, כדי להליץ מעט מזער על ר"ת שהוא סובר כך. אף על פי שהוא נגד השכל והמציאות, משום כבודו דחקו עצמם למצוא לו פתח שהוא סובר כך. או למי שהם סוברים כוותיה, נותנים לו טעם. אבל הגאונים ואנו אחריהם לא רוצים בדוחקים אלו ופסקו היפך ממנו, משום שכפי האמת בש"ס לא אמרו שצריך ג' כוכבים שיראו אחר ד' מילין. ולכן אין לו להרעיש העולם על מגן. ואין מקום לתוכחתו. וכל מה שכתבתי הוא לתת טעם למה בחרו אבותינו להשאר במנהגם ולא הלכו אחרי מר"ן ז"ל.
וא"כ הדרן למילתין שאין לחוש בזה לחשש סקילה. ואם היה כך, היינו מחמירין בנולד ליל שבת תוך ג' מילין ורביע, שלא למולו בשבת, מחשש סקילה. והיינו מניחין אותו עד יום א' מספק. כמו בכל ספק מילה שאנו דוחין עד יו"א. וגם אם יש יום טוב אחרי שבת, דוחין את המילה עד אחרי יום טוב ב' של גליות, כדי שלא ליכנס בספק. ואין חוששין לספק מילה שלא בזמנה, דאין בזה איסור כ"כ לגבי איסור שבת שיש בו ספק סקילה. ובאמת למחמירין אלו איך לא חוששין לחשש סקילה למול בשבת, אלא ודאי דחשש זה אין לנו כלל, שאנו קבלנו דעת הגאונים לקולו ולחומרו. ורק משום חומרא בעלמא וחסידות. שאין יוצא ממנה שום מכשול. למי שמתנהג בחסידות, יכול להחמיר במוצאי שב"ק, כר"ת בדבר שאין בו שום חשש. וכדברי ממש בספר שמ"ש ומגן הנ"ל. והנך רואה שכל מה שהביא מהגר"ח אבולעפיא ז"ל. שהמיקל במוצאי שבת נכנס באיסור סקילה, דלפי מנהגינו אינו כן, ואין שום חשש מאיסור סקילה כלל וכמ"ש.
גם מה שאמרו דמר"ן היה בא"י וסבר כר"ת. הנה לדעתו יש לתרץ שהוא סובר בדברי ר"ת, שאף ג' כוכבים הנראים בלילה חשיב להם יום עד שיעברו ד' מילין וכמש"ל. אף שאין זה מוסבר כלל. אבל להגאוגים לא סוברים כמר"ן בזה ולא כר"ת. ובאמת שעל מר"ן ז"ל יש לתמוה איך רצה לשנות מנהג ירושלים.
באופן שא"א להכחיש ששיטת ר"ת. עם כל התירוצים הדחוקים שנאמרו בה להעמידה בדוחק, היא כנגד המציאות. ורק לכבוד מר"ן שפסק כוותיה. מי שרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו רק במוצאי שב"ק, שאין שום חשש להוסיף זמן מה ואז יבדיל. [ובתוך שב"ק אין להחמיר ואין לחוש גם לאיסור סקילה וכמ"ש]. אבל לא יראה ולא יביט בעין רעה, על אחרים המקילין, ויחשוב ח"ו שאינם חוששין לאיסור סקילה. וכל דברינו שכתבנו בשמ"ש ומגן הנ"ל, לא נפל מהם שערה ארצה.
גם יש לי תמיהה רבתי על כת"ר, דמתחיל הוא לתמוה ככל מה שאמר הרה"ג מר אביו הראש"ל שליט"א. ואח"כ אז אומר גם הרב מו"א העיר וכו'. ונהפוך הוא, שכבוד הרב מר אביו שליט"א. הוא הראשון שהעיר. ולו נאה להעיר. והול"ל סתם בשם מר אביו שהעיר, ותול"מ. וגם הרב מר אביו העיר בדרכי נועם ולא אמר שהדברים תמוהים מאד. משום שידע שהגאונים שחולקים על ר"ת יש בדבריהם טעם ודעת, וא"א לו' שדבריהם תמוהים מאד, והם קדמו לר"ת. והעולם הולך אחריתם. וגם הוא כבוד הרב שליט"א הולך אחריהם, ולא חושש לאיסור סקילה דמי שנולד בליל שבת תוך ג' מילין ורביע, שלא למולו בשבת וכמש"ל. ולכן אין מקום כלל לתוכחתו שלא לכתוב כן על דעת ר"ת, שכבר קדמוני שרים. ואני רק הבאתי קצת מדבריהם וכמש"ל. ועכ"פ את והב בסופה, ואין אני רק כמוכיח מאהבה, זהו הנ"ל. לחזק דברי בס' שמ"ש ומגן ח"א. וצויי"מ וימ"ן. החו"פ ירושלים עיה"ק בר"ח שבט תשנ"ב לפ"ק.
ע"ה שלום משאש ס"ט
בין השמשות
בענין בין השמשות לגבי שבת, הארכתי בזה בספרי תבואות שמ"ש חיו"ד סי' צ"ב. ובספרי שמ"ש ומגן ח"א סי' ה'. דאנן קי"ל כדעת הגאונים שבה"ש מתחיל תיכף להשקיעה שאין השמש נראית על הארץ. וי"ג מינוטין וחצי כולם נקראים בה"ש, ואח"כ מתחיל ליל שבת. עש"ב וברוחב.
ובספרי שמ"ש ומגן שם, נטיתי מדברי הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, שכתב שיש לנהוג במוצאי שבת כר"ת ושאין זה ממדת חסידות, אלא חובה קדושה לחוש לאיסור סקילה ע"ב. ואמרתי דכפי האמת אין לחוש לחשש סקילה כיון שאנו נוהגים כהגאונים כקולו וחומרו. וכן עמא דבר לעשות הבדלה בבהכ"נ ומדליקין נרות קודם בה"ש דר"ת ואין פו"פ. והבאתי ראיה מדברי מר"ן שפסק כר"ת כקולו וחומרו. ולדעתו מותר לעשות כל המלאכות בליל שבת קודם בה"ש דר"ת וכן ביום שבת בערב מי שנולד קודם בה"יש דר"ת יש למולו בשבת ולא חשש לאיסור סקילה. ולכן אמרתי דהמחמיר יחמיר לעצמו. אבל לא להפחיד בני אדם שיש בזה שום ספק סקילה, כך היו דברי שם.
הן היום הופיע ספר ילקוט יוסף ח"ד. ושם בס' רצ"ג האריך בזה לתרץ דברי הרה"ג מר אביו שליט"א וכתב שגם מר אביו לא כתב למחות בנוהגים להקל ח"ו. אלא כתב שראוי ונכון לכל ירא ה' להחמיר וחובה קדושה היא, ואין זה מלשון חיוב עפה"ד דוקא, עכל"ה. ועוד האריך ע"ש. והנה למרות אהבתי אותו, אני רואה שרק אוהב לטעון, ומילא כמה דפים בחנם, שלהדיא כתב מר אביו שליט"א, שאין זה ממדת חסידות אלא חובה קדושה לחוש לאיסור סקילה. וע"ז היו דברי שאין לחוש לאיסור סקילה. ומי שירצה להחמיר יחמיר לעצמו חומרא בעלמא, ולא מחשש סקילה, דאם יש באמת חשש סקילה, היה ראוי להזעיק ולהתריע על זה ולקבוע הלכה להחמיר, דמי זה יהיה לו רשות ליכנס לספק סקילה. והתימה הגדולה שאיהו גופיה שם בילקוט יוסף סק"ד כתב וז"ל. כבר נתבאר שפשט המנהג כסברת הגאונים, ורק ע"ד חומרא וחסידות טוב ונכון להחמיר כדעת ר"ת וכו' עכל"ה. הרי שהוא בעצמו כתב שלא כדברי הרב מו"א שליט"א שפ' שאין זה ממדת חסידות, אלא חובה לחוש לאיסור סקילה, ע"ש. גם מה שהרעיש העולם על מה שכתבתי על שיטת ר"ת שהיא כנגד המציאות, ושאין אנו רשאים לכתוב כן על ראשונים כמלאכים עכל"ה. הנה מלבד מה שאין אני הראשון שסתרתי דברי ר"ת. עוד זאת אני רואה שלא כיון יפה בדברי, שלא באתי אלא לתת טעם לאבותינו ורבותינו שלא רצו בשיטת ר"ת ובחרו בשיטת הגאונים. ואמרתי הטעם משום וכפי האמת המציאות מכחשת את זה, דהחשך יכסה ארץ. והכתוב אומר תשת חשך ויהי לילה. וגם יש בה דברים שמחרידים הלב לעשות כל המלאכות ליל שבת כל הג' מילין ורביע. וגם למול ביום שב"ק קטן שנולד ליל מוצאי שב"ק בג' מילין ורביע. ואמרתי שמטעם זה לא בחרו בשיטת ר"ת ונשארו במנהגם הא'. וכבר קדמוני שרים הפוס' הא' מהר"ם אלשקר בתשובתו בדברים חדים ביותר שאני ודאי לא אוכל לבטא אותם על ר"ת. עי' בס' פקודת אלעזר שהביא דבריו בשלימות. ושם כתב שדבר זה חדשו ר"ת מתוך פלפולו לתרץ קושיא אחת בדבריהם בעלמא בלי יסוד, דודאי א"א שנעלם מכל גאוני עולם אשר מעולם עד ר"ת קו' דר"י אר"י שנתגלתה לר"ת וכו' ולא אישתמיט חד מכל הא' שקדמו לר"ת לו' יתה. ואדרבה חזינן דמחו ליה אמוחא והרסו יסוד בניינו גדולי הא' זכר קדושים ואדירים, וכ"ש דקושיא דר"י לאו קושיא היא וכו'. גם איכא למימר דר"י בילדותו בפסחים סבר כחכמי ישראל. ובזקנותו סבר כחכמי או"ה שהודו חכמים לדבריהם עכל"ה.
גם הרב פקודת אלעזר גופיה, הביא דעת ר"ת בענין ב' שקיעות. והאריך להקשות על דבריו בדף פ"ו משם מ"ך, מן המציאות. וסיים ויש עוד דקדוקים הרבה עד אין מספר לסברא זו. ולא אטריח על הקורא יותר קושיות ותמיהות. אכן אבטיח לו כי א"א לפרש סברא זו ע"פ המציאות והאמת. וכל רואי השמש יודו בזה וכו', ע"כ. גם שם בדף פ"ד וז"ל ובשביל סתירה זו לא נניח האמת המתברר בראיות ומופתים שמיד אחר השקיעה מתחיל בה"ש וכו', ע"כ.
עוד שם משם המ"ך לתרץ קו' התוס' דר"י אדר"י. והוא דמ"ש משקיעת החמה עד צה"כ ד' מילין, אין כוונתו על תחי' צה"כ, אלא עד זמן שיצאו כל הכוכבים שלא נראים ברקיע השמים עוד ניצוצי חמה וסבר עד ועד בכלל וכו' ולא שכוונתו שאינו לילה בדיני תוה"ק ע"ס ד' מילין. הס מלהזכיר שזהו כוונת ר' יהודה, כי ודאי כ"ע מודים כיון שנראים ג' כוכבים ודאי הוא לילה בדיני תוה"ק. אך כוונתו שכל משך הזמן השחר והנשף הוא בכלל היום לצאת לדרך, ולא אמר שהשקיעה עד הלילה מהלך ד' מילין כי ודאי לילה הוא קודם זמן הרבה וכו', עש"ב. הרי שהשיא דברי ר' יהודה שאמר ד' מילין, לענין אחר שהוא בכלל היום לצאת לדרך, ולא לענין דיני התורה ע"ש.
אתה רואה כמה הרחיקו רבותינו שיטת ר"ת שכולה באה מכח קושיא. וטרחו לתרצה באופנים שונים כדי להתאים עם המציאות. ואנו מה אנו ומה כחינו לפתור דברי ר"ת. רק אוחזים בכנף אבותינו הקדושים שהמה דחו את דבריו. ואנחנו רק נוגעים בקצה המטה לתת טעם למנהגינו שהולכים אחר הגאונים, ולא הולכים אחרי מר"ן שקבלנו הוראותיו והוא פסק כר"ת.
גם מה שכתב בילקוט יוסף שם וז"ל ומה גם שמהר"י נבון ומר"ן החיד"א כתבו הטעם שלא עושין בזה כדעת מר"ן הש"ע, משום שכן נתפשט המנהג בירושלים וחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו וכדעת הגאונים, ולא כתבו הטעם כפי שחילק בשו"ת שמ"ש ומגן שם וכו'. ופוק חזי במנהג הכפרות וכו'. וא"כ ה"ה בנד"ד שהמנהג נתפשט כמנהג הגאונים, עכ"ל.
והנה כתב כל זה, מפני שלא הבין דברי, או מחמת שרוצה להרבות בקושיות לא נתן לב לדברי, שאני הוא הראשון שהבאתי בספרי שמ"ש ומגן שם דף י"א ד"ה וכבר בא חכם וכו' שזהו אחד מדברים שלא קבלו אבותינו דעת מר"ן ז"ל ונשארו ודאי במנהגם הא' כסברת הגאונים. כמ"ש הבקש שלמה אבן דנאן זצ"ל, וכתבתי שכן כתב מהר"י נבון והחיד"א [שמהם הביא הילקוט יוסף] וכתבתי שגם בא"י נוהגים כהגאונים וכו' ע"ש שמבואר ומפורש כל זה בדברי שם.
אמנם כתבתי דלמה אבו"ר נ"ן עצמם נשארו במנהגם ולא הלכו אחרי מר"ן ז"ל, ככל הדינים שקבלו עליהם דעתו וחזרו ממנהגם. וכמו שהכרחתי דברי שם בסוף דף י"א ובדף י"ב ע"ש. ואמרתי שהטעם הוא שהמה ראו דברי מר"ן ז"ל שפסק כר"ת הם נגד המציאות וכו' שכל העולם יעידון יגידון שהוא לילה וכו' כמו שהאריכו בזה מהר"ם אלשקר וסיעתיה. ורק אני באתי בקיצור נמרץ בדבר הנגלה. וא"כ אין לו להתרעם בדבר שהוא אמת. ולפי דעת הגאונים דקי"ל כוותייהו.
ומה שתירץ, דאין זה נגד המציאות. דאפשר שהוא זמן יציאת ג' כוכבים בינונים. והרי אין אנו בקיאין בזה. וההולך בשטח פתוח כמו בשדות יראה גם לאחר שעה מהשקיעה שעדיין לא החשיך היום לגמרי וכו' ע"כ. כל זה וכיוצא בזה, אמרו הפוסקים. עי' בספר בקש שלמה סי' כ"ח. ובס' פקודת אלעזר דף פ"ו ע"ד, דאף שהודו חכמים לאוה"ע דאין החמה הולכת אחר הכיפה. עכ"ז לענין הדין סובר ר"ת דצריך ג' מילין ורביע. ואחר זה אז מגיע בין השמשות ע"ש. אבל כל זה רק בדחיק ורחיק ואתי מרחיק, כדי להליץ מעט מזער על ר"ת שהוא סובר כך. אף על פי שהוא נגד השכל והמציאות, משום כבודו דחקו עצמם למצוא לו פתח שהוא סובר כך. או למי שהם סוברים כוותיה, נותנים לו טעם. אבל הגאונים ואנו אחריהם לא רוצים בדוחקים אלו ופסקו היפך ממנו, משום שכפי האמת בש"ס לא אמרו שצריך ג' כוכבים שיראו אחר ד' מילין. ולכן אין לו להרעיש העולם על מגן. ואין מקום לתוכחתו. וכל מה שכתבתי הוא לתת טעם למה בחרו אבותינו להשאר במנהגם ולא הלכו אחרי מר"ן ז"ל.
וא"כ הדרן למילתין שאין לחוש בזה לחשש סקילה. ואם היה כך, היינו מחמירין בנולד ליל שבת תוך ג' מילין ורביע, שלא למולו בשבת, מחשש סקילה. והיינו מניחין אותו עד יום א' מספק. כמו בכל ספק מילה שאנו דוחין עד יו"א. וגם אם יש יום טוב אחרי שבת, דוחין את המילה עד אחרי יום טוב ב' של גליות, כדי שלא ליכנס בספק. ואין חוששין לספק מילה שלא בזמנה, דאין בזה איסור כ"כ לגבי איסור שבת שיש בו ספק סקילה. ובאמת למחמירין אלו איך לא חוששין לחשש סקילה למול בשבת, אלא ודאי דחשש זה אין לנו כלל, שאנו קבלנו דעת הגאונים לקולו ולחומרו. ורק משום חומרא בעלמא וחסידות. שאין יוצא ממנה שום מכשול. למי שמתנהג בחסידות, יכול להחמיר במוצאי שב"ק, כר"ת בדבר שאין בו שום חשש. וכדברי ממש בספר שמ"ש ומגן הנ"ל. והנך רואה שכל מה שהביא מהגר"ח אבולעפיא ז"ל. שהמיקל במוצאי שבת נכנס באיסור סקילה, דלפי מנהגינו אינו כן, ואין שום חשש מאיסור סקילה כלל וכמ"ש.
גם מה שאמרו דמר"ן היה בא"י וסבר כר"ת. הנה לדעתו יש לתרץ שהוא סובר בדברי ר"ת, שאף ג' כוכבים הנראים בלילה חשיב להם יום עד שיעברו ד' מילין וכמש"ל. אף שאין זה מוסבר כלל. אבל להגאוגים לא סוברים כמר"ן בזה ולא כר"ת. ובאמת שעל מר"ן ז"ל יש לתמוה איך רצה לשנות מנהג ירושלים.
באופן שא"א להכחיש ששיטת ר"ת. עם כל התירוצים הדחוקים שנאמרו בה להעמידה בדוחק, היא כנגד המציאות. ורק לכבוד מר"ן שפסק כוותיה. מי שרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו רק במוצאי שב"ק, שאין שום חשש להוסיף זמן מה ואז יבדיל. [ובתוך שב"ק אין להחמיר ואין לחוש גם לאיסור סקילה וכמ"ש]. אבל לא יראה ולא יביט בעין רעה, על אחרים המקילין, ויחשוב ח"ו שאינם חוששין לאיסור סקילה. וכל דברינו שכתבנו בשמ"ש ומגן הנ"ל, לא נפל מהם שערה ארצה.
גם יש לי תמיהה רבתי על כת"ר, דמתחיל הוא לתמוה ככל מה שאמר הרה"ג מר אביו הראש"ל שליט"א. ואח"כ אז אומר גם הרב מו"א העיר וכו'. ונהפוך הוא, שכבוד הרב מר אביו שליט"א. הוא הראשון שהעיר. ולו נאה להעיר. והול"ל סתם בשם מר אביו שהעיר, ותול"מ. וגם הרב מר אביו העיר בדרכי נועם ולא אמר שהדברים תמוהים מאד. משום שידע שהגאונים שחולקים על ר"ת יש בדבריהם טעם ודעת, וא"א לו' שדבריהם תמוהים מאד, והם קדמו לר"ת. והעולם הולך אחריתם. וגם הוא כבוד הרב שליט"א הולך אחריהם, ולא חושש לאיסור סקילה דמי שנולד בליל שבת תוך ג' מילין ורביע, שלא למולו בשבת וכמש"ל. ולכן אין מקום כלל לתוכחתו שלא לכתוב כן על דעת ר"ת, שכבר קדמוני שרים. ואני רק הבאתי קצת מדבריהם וכמש"ל. ועכ"פ את והב בסופה, ואין אני רק כמוכיח מאהבה, זהו הנ"ל. לחזק דברי בס' שמ"ש ומגן ח"א. וצויי"מ וימ"ן. החו"פ ירושלים עיה"ק בר"ח שבט תשנ"ב לפ"ק.
ע"ה שלום משאש ס"ט
