מנין שהיוונים פשטו ידם בממונם של ישראל?

[שאינו יודע לשאול]

לשון הרמב"ם בתחילת פרק ג : בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול.
הכל מפורש בחז"ל חוץ מ"פשטו ידם בממונם" מנא ליה הא?

 

[אלישמע]

לשון הרמב"ם בתחילת פרק ג : בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול.
הכל מפורש בחז"ל חוץ מ"פשטו ידם בממונם" מנא ליה הא?

אולי ממעשהו של יוסף משיתא ? (אם גנבו את כלי המקדש מסתבר שגנבו גם רכוש פרטי).
ועוד, זכור לי שאחרי שגרשו בית חשמונאי את היונים עשו מנורה מבדיל (בעץ), העשירו מכסף, העשירו מזהב.
אלמא נעשו עניים בזמן היוונים.

 

[שאינו יודע לשאול]

יוסף משיתא לענ"ד זה לא מקור ברור מספיק שרמב"ם יסתמך עליו ויאמר בהחלט שפשטו ידם.
השני יותר מתיישב על הלב, ועדיין אין הדבר ברור שזה מחמת היוונים, אבל בהחלט מסתבר.
שמעתי בעבר [ולא רציתי לכתוב אתמול כי באמת זה נשמע לי מחודש] שכשאמרו להם לכתוב על קרן השור אין לכם חלק וכו', הפסיקו לחרוש, ומזה נעשו עניים, וזה עיקר המשמעות של לא לכתוב על קרן השור כי לא מצינו שהיו הורגים על ביטול גזרה זו, ואדרבה יש בחז"ל שמכרו את השוורים, וא"כ מזה גופא נעשו עניים.

 

[ממדבר מתנה]

איתא במגילת תענית (פרק ה'): בכ"ד ביה (באב) תבנא לדיננא, בימי מלכות יון היו דנין כדיני עכו"ם, מפני שהצדוקין אומרים תירש הבת עם הבן. נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי וכו' וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום, והיו דנין בדיני ישראל. ואותו היום שבטלוהו עשאוהו י"ט. ע"כ. ואפשר שזה מקור הרמב"ם.
ואמנם צ"ע מה ענין ריב"ז שהיה בזמן חרבן הבית למלכות יוון.
ובאמת שבגמ' ב"ב (קטו:) הובא ברייתא זו ולא נזכר כלל ממלכות יוון ובית חשמונאי (וכן התאריך שם אינו באב אלא כ"ד בטבת).
וכבר העיר בזה הגרי"ח סופר בספרו חוקי רצונך (סימן א' הערה יז).

 

[שאינו יודע לשאול]

גם שם לא מבואר שפשטו ידם בממונם בהבנה הפשוטה של הדברים, אם כי יתכן לפרש שהתערבו להם בדיני ממונות.
אבל זה לא שייך כלל לחנוכה ויש במגלת תענית עוד לא מעט דברים שחשמונאי גברו ובטלום ואף אחד מהם לא שייך לחנוכה ולא מוזכר ברמב"ם שם.

 

[מאן דהו]

מקבים א (מהד' הרב חריטן, ירושלים תשע"ח, עמ' 14):

מקץ שנתים ימים, שלח המלך את שר המוסים לערי יהודה, ויבוא ירושלימה בחיל כבד. וידבר אליהם דברי שלום במרמה ויאמינו לו, ויפול על העיר פתאום, ויך בה מכה רבה ויאבד עם רב מישראל. ויקח את שלל העיר, וישרפה באש, ויהרוס את בתיה ואת חומותיה מסביב. וישבו את הנשים ואת הטף ואת הבהמה בזזו. ויבנו את עיר דוד בחומה גדולה וחזקה ובמגדלים בצורים, ותהי להם למצודה. וישכן שם גוי חוטא אנשי און, ויתבצרו בה. ויצברו נשק ואוכל, ובאספם שלל ירושלים שמו שם, ויהי למוקש גדול.