מתי הצטוו לברך על המזון?

[גרינפלד]

בגמ' ברכות מ"ח ב': משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן.
[והיינו שהוא תיקן את הנוסח, וכמו בהמשך שיהושע תיקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ].

וכתב המעדני יו"ט על הרא"ש (פ"ז סי' כ"ב אות ע') שמשה רבינו קבע זאת רק לאחר שכבשו את סיחון [וזו התחלת הכניסה לארץ];
כי שם נאמר "ואכלת ושבעת וברכת".
[ועי' רמב"ן ריש דברים שמסתפק האם כל המצוות האמורות בחומש זה - נהגו רק מהכניסה לארץ].

אולם החזו"א (או"ח סי' כ"ח ס"ק ח') הקשה שכל המצוות ניתנו בסיני, כמבואר בגמ' בחגיגה דף ו', ועוד;
וא"כ בוודאי כשניתנה תורה תיקן זאת משה.
ועדיין "בשעה שירד להם מן", אין הכוונה מיד כשהתחיל לרדת, שהרי התחיל לרדת קודם מתן תורה, עכ"ד. ולכאורה היה מקום לומר שבירכו גם קודם מתן תורה, כמו שהאבות קיימו את התורה קודם נתינתה.

אכן ברבינו בחיי שמות פרק טז פסוק יב, כתב בזה"ל:​

ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם. שתברכו את שמי על המזון, כענין שכתוב (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, ומכאן אמרו רז"ל משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן.​

וחזינן שהיה ציווי מיוחד בזמן ירידת המן.
ועי' עוד בתשובות ר' אברהם בן הרמב"ם.​

 

[קוטל המזרח]

הצטוו כצ"ל