מימונה

[מאמין בניסים]

מקורות וטעמים,
ידוע למישהו?

 

[עת שערי רצון]

@משיב כהלכה

 

[אברימי]

מישהו אמר לי היום ש"מימונה" זה ר"ת: "מחר מניחים התפילין יד וראש".

 

[מאמין בניסים]

מישהו אמר לי היום ש"מימונה" זה ר"ת: "מחר מניחים התפילין יד וראש".

ומפני מה לא עושים מימונה במוצאי שמחת תורה?

ועוד קשה, מה החידוש שמניחים תפילין של יד ושל ראש, אם מניחים תפילין מסתבר שמניחים של יד ושל ראש.

 

[אברימי]

ומפני מה לא עושים מימונה במוצאי שמחת תורה?

ועוד קשה, מה החידוש שמניחים תפילין של יד ושל ראש, אם מניחים תפילין מסתבר שמניחים של יד ושל ראש.

זו לא "סיבה" זה "רמז"...

 

[בקצרה ממש]

מה ששמעתי,
מלשון 'אמונה' למרות שכבר רוב ניסן, אנו מצפים שבניסן נגאלו וכו'.
מתארחים זה אצל זה, מה שלא עשו בפסח, להראות שלא משנאה חלילה

ושני טעמים אלו מאפיינים יפה יפה את בני העדה הע"י.

 

[אנו עמלים]

אין מקור אמיתי למנהג, אבל י"א שהוא הילולא לאביו של הרמב"ם מיימון. עי' עוד כאן.

 

[מאמין בניסים]

האם נהגו בזה רק המון העם או שהיו חכמים וצדיקים שנהגו בזה?

 

[משיב כהלכה]

@משיב כהלכה

חז"ל אמרו שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל (ר"ה דף י"א).

ובתורת החסידות איתא שהחג הראשון של פסח קשור בעיקרו לגאולת מצרים, ואילו החג האחרון של פסח הוא הגילוי של מלך המשיח.

והאדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר: "אחרון של פסח הוא הסיום של מה שהותחל בלילה הראשון של פסח. הלילה הראשון של פסח הוא החג של יציאת מצרים, הגאולה הראשונה של בני-ישראל, על-ידי משה רבנו, 'גואל ראשון'. זו ההתחלה. אחרון של פסח הוא החג של הגאולה האחרונה, שהקב"ה יוציאנו מהגלות על-ידי משיח-צדקנו - 'גואל אחרון'. היום הראשון של פסח הוא יום שמחתו של משה רבנו; והיום האחרון של פסח הוא יום שמחתו של משיח-צדקנו" (ספר השיחות ת"ש עמ' 71).

וממילא כאשר עבר שביעי של פסח ולא נגאלנו, עלולים היהודים ליפול לזרועות היאוש ולאבד את אמונתם ח"ו בביאת המשיח, ולפיכך תיקנו יום מיוחד לחיזוק האמונה בגאולה העתידה.

וכן מבואר להדיא בדברי הגאון דוד אסבאג זצ"ל, שהיה הראשון מבין רבני מרוקו שהתייחס בהרחבה ל"חג המימונה" ולמנהגיו הרבים ("שאר ירקות" עמ' ו'): "מלפנים יקראו למוצאי חג הפסח יום האמונה שמאמינים בביאת המשיח 'כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם', אחר כך בדורות האלה שלא הבינו יום האמונה קראו לו יום "למימונה" והתכוונו לשם ממון הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם".

ובדומה לזה כתב מרן הגר"ש משאש במכתב (יחד עם הגר"ע יוסף) מיום כ"א אדר ה'תשל"ט (הובא בספר "חג המימונה"):

"לאחינו בית ישראל, שלומכם ישׂגא מאוד, מנהג ה"מימונה" שהתקיים בחו"ל ביום אסרו חג של פסח, יסודתו בהררי קודש, לחזק בלב הקהל הרחב אמונת חכמים, על ידי ביקורם בבית גדולי הרבנים ותלמידי החכמים להתברך מפה-קודשם בברכת השנים (ועי' בספר "פסקי חכמי המערב" או"ח ח"ב עמ' 242, ובספר "מגן אבות" או"ח עמ' רס - רסא).

החג הזה עבר הרבה גלגולים ושיבושים, ונוספו לו אמונות טפלות למיניהן, ומאידך גיסא הוללות ופריצות.

ומרן רבי שלום משאש זצ"ל הדגיש בהסכמתו לספר חג המימונה ש"מנהג המימונה במרוקו היה בצניעות ובחרדה גדולה בתוך הבתים דוקא. כל בתי כנסיות מלווין הרב שלהם עד הבית כמו חתן בשירה ובזִמרה, והרב מברך כל אחד מהקהל ונותן לו ב' תמרים על מה תחול הברכה, וגם באים אנשים אחרים. כל רב כדי כוחו ולפי קדושתו, באים לבקרו ולקבל ברכתו. אבל בתוך השוק לא נזכר שוב דבר מזה, כי גם האטמוספרה של השוק היתה קדושה. ולכן אני אומר שאין מקום וטעם למה שעושין ה"מימונה" בישראל בשוקים וברחובות בתערובת אנשים ונשים. בלי שום צניעות כלל. כל זה חס וחלילה לקרות זה על מנהג מרוקו. שלא היה שום זכר לזה כלל. והרבנים שם לא יסכימו לזה כלל, ואין ראוי להשתתף בזה כלל. כי היא מצוה הבאה לידי עבירה... ושומע לנו ישכון בטח".

והאחרונים הביאו ביאורים נוספים לשם "מימונה" ומטרתו, אבל הנ"ל נראה עיקר.

ואציין אחד מהם - פירוש המילה "מימונה" היא מלשון מימון, אשר בערי המערב פירושו הוא מצליח, ו"מימונה" זה הצלחה. וכן כתב הגאון רבי חיים פאלאג'י בספר "מועד לכל חי" סי' ד', והגאון רבי שלמה זוראפה בשו"ת "שערי שלמה" סי' מ"ז, והגאון רבי אליהו גיג בספרו "זה השולחן" ב' סי' נ"ה, והגאון רבי פרג' חיים בספרו ותתפלל חנה ב', דף צה, שמנהגי מוצאי פסח הם לסימנא טבא והצלחה.

והגאון רבי יוסף בירדוגו (השני) זצ"ל (מתוך שו"ת "שופרי דיוסף", הובאו דבריו בספר "חג המימונה") נתן טעם לשבח במנהג זה, וזו לשונו: "לפי שבביזת הים כל אחד נטל חפץ שרצונו בו, וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת בביזה, מפני איסור דברי חול ביום טוב, ואחר שביעי של פסח היו ישראל כולם שמחים וטובי לב מפני ריווח הביזה, וכל אחד שואל: מה הרווחת בביזת הים? והיו אומרים, חפץ פלוני לקחתי וכן הלאה; ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו חג של פסח, לעשות אותו יום משתה ושמחה, ומברכים זה את זה ב"תרויח ותצליח" (בערבית: "תִרְבְּחוֹ וּתְּסְעְדוֹ")".

 

[נוריאל עזרא]

מהרב מאזוז זכר צדיק וקדוש לברכה.

 

[אברימי]

חז"ל אמרו שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל (ר"ה דף י"א).

ובתורת החסידות איתא שהחג הראשון של פסח קשור בעיקרו לגאולת מצרים, ואילו החג האחרון של פסח הוא הגילוי של מלך המשיח.

והאדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר: "אחרון של פסח הוא הסיום של מה שהותחל בלילה הראשון של פסח. הלילה הראשון של פסח הוא החג של יציאת מצרים, הגאולה הראשונה של בני-ישראל, על-ידי משה רבנו, 'גואל ראשון'. זו ההתחלה. אחרון של פסח הוא החג של הגאולה האחרונה, שהקב"ה יוציאנו מהגלות על-ידי משיח-צדקנו - 'גואל אחרון'. היום הראשון של פסח הוא יום שמחתו של משה רבנו; והיום האחרון של פסח הוא יום שמחתו של משיח-צדקנו" (ספר השיחות ת"ש עמ' 71).

וממילא כאשר עבר שביעי של פסח ולא נגאלנו, עלולים היהודים ליפול לזרועות היאוש ולאבד את אמונתם ח"ו בביאת המשיח, ולפיכך תיקנו יום מיוחד לחיזוק האמונה בגאולה העתידה.

וכן מבואר להדיא בדברי הגאון דוד אסבאג זצ"ל, שהיה הראשון מבין רבני מרוקו שהתייחס בהרחבה ל"חג המימונה" ולמנהגיו הרבים ("שאר ירקות" עמ' ו'): "מלפנים יקראו למוצאי חג הפסח יום האמונה שמאמינים בביאת המשיח 'כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם', אחר כך בדורות האלה שלא הבינו יום האמונה קראו לו יום "למימונה" והתכוונו לשם ממון הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם".

ובדומה לזה כתב מרן הגר"ש משאש במכתב (יחד עם הגר"ע יוסף) מיום כ"א אדר ה'תשל"ט (הובא בספר "חג המימונה"):

"לאחינו בית ישראל, שלומכם ישׂגא מאוד, מנהג ה"מימונה" שהתקיים בחו"ל ביום אסרו חג של פסח, יסודתו בהררי קודש, לחזק בלב הקהל הרחב אמונת חכמים, על ידי ביקורם בבית גדולי הרבנים ותלמידי החכמים להתברך מפה-קודשם בברכת השנים (ועי' בספר "פסקי חכמי המערב" או"ח ח"ב עמ' 242, ובספר "מגן אבות" או"ח עמ' רס - רסא).

החג הזה עבר הרבה גלגולים ושיבושים, ונוספו לו אמונות טפלות למיניהן, ומאידך גיסא הוללות ופריצות.

ומרן רבי שלום משאש זצ"ל הדגיש בהסכמתו לספר חג המימונה ש"מנהג המימונה במרוקו היה בצניעות ובחרדה גדולה בתוך הבתים דוקא. כל בתי כנסיות מלווין הרב שלהם עד הבית כמו חתן בשירה ובזִמרה, והרב מברך כל אחד מהקהל ונותן לו ב' תמרים על מה תחול הברכה, וגם באים אנשים אחרים. כל רב כדי כוחו ולפי קדושתו, באים לבקרו ולקבל ברכתו. אבל בתוך השוק לא נזכר שוב דבר מזה, כי גם האטמוספרה של השוק היתה קדושה. ולכן אני אומר שאין מקום וטעם למה שעושין ה"מימונה" בישראל בשוקים וברחובות בתערובת אנשים ונשים. בלי שום צניעות כלל. כל זה חס וחלילה לקרות זה על מנהג מרוקו. שלא היה שום זכר לזה כלל. והרבנים שם לא יסכימו לזה כלל, ואין ראוי להשתתף בזה כלל. כי היא מצוה הבאה לידי עבירה... ושומע לנו ישכון בטח".

והאחרונים הביאו ביאורים נוספים לשם "מימונה" ומטרתו, אבל הנ"ל נראה עיקר.

ואציין אחד מהם - פירוש המילה "מימונה" היא מלשון מימון, אשר בערי המערב פירושו הוא מצליח, ו"מימונה" זה הצלחה. וכן כתב הגאון רבי חיים פאלאג'י בספר "מועד לכל חי" סי' ד', והגאון רבי שלמה זוראפה בשו"ת "שערי שלמה" סי' מ"ז, והגאון רבי אליהו גיג בספרו "זה השולחן" ב' סי' נ"ה, והגאון רבי פרג' חיים בספרו ותתפלל חנה ב', דף צה, שמנהגי מוצאי פסח הם לסימנא טבא והצלחה.

והגאון רבי יוסף בירדוגו (השני) זצ"ל (מתוך שו"ת "שופרי דיוסף", הובאו דבריו בספר "חג המימונה") נתן טעם לשבח במנהג זה, וזו לשונו: "לפי שבביזת הים כל אחד נטל חפץ שרצונו בו, וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת בביזה, מפני איסור דברי חול ביום טוב, ואחר שביעי של פסח היו ישראל כולם שמחים וטובי לב מפני ריווח הביזה, וכל אחד שואל: מה הרווחת בביזת הים? והיו אומרים, חפץ פלוני לקחתי וכן הלאה; ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו חג של פסח, לעשות אותו יום משתה ושמחה, ומברכים זה את זה ב"תרויח ותצליח" (בערבית: "תִרְבְּחוֹ וּתְּסְעְדוֹ")".

אתה ממש כמו בינה מלאכותית (בקטע טוב...)

 

[רק תורה]

אין כזה דבר "חג המימונה", זוהי המצאה ישראלית.

אלא יש מנהג לברך ולהתברך בהצלחה ביום זה, כנראה לקראת ימי הקציר או גיבול העיסה והשאור הראשונים.

פירוש שם הלילה "ליל המימונה" כנראה "ליל הצלחה" כתרגומו בערבית, משום שבו מאחלים זה לזה הצלחה בברכה המסורתית "תרבחו ותסעדו" בתוספת טקסים שונים המסמלים עושר ההצלחה. אגב, טקסים אלה נהגו כמעט בכל קהילות המזרח והמערב. בין החפצים המסמלים הצלחה ועושר בהם מבוצעים הטקסים האם: קמח, שעורים ושאר דברים ירוקים ורעננים, שמן ומטבעות.

להרחבה ראו "אסרו חג בקהילות ישראל" לר' אליהו מרציאנו.

ולדוגמה...

ממנהגי המימונה​

​

כתב בספר 'כתר שם טוב' לרבי שם טוב גאגין זצ"ל (עמוד 365) וז"ל: טעם השמן, והנרות, ומטבעות הזהב, ושיבולי שעורים, שנהגו רק במוצאי חג הפסח ולא בחגים אחרים משום ששנינו בגמרא במסכת ראש השנה (יא.): רבי יהושע אומר מנין שבניסן שנברא העולם שנאמר בבראשית (א, יב): 'ותוצא הארץ דשא' איזהו חודש שהארץ מלאה דשאים וגו' הוי אומר זה ניסן, ואמרי שם (טז.) במשנה, בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, ושם בגמרא מפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וגו'.


משום זה נוהגים להביא שיבולי שעורים להורות כי בירך ה' התבואה שבשדות.


ומצאתי שמנהג זה הוזכר בספר ירושלים (שנה א' להחכם לונץ) שכתב בליל מוצאי חג הפסח הספרדים לוקחים שחת של תבואה ובאגודת שיבולים האלו יכו איש את רעהו ויאמרו פסוק (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלקים מטל השמים ורוב דגן ותירוש" וכו'.
והמנהג הזה יקרא בערבית 'שנת אל חדרה' (- שנה דשינה).


(אתר נהר שלום)

 

[מתוק מדבש]

זקיני ז"ל מצד אימי רגיל לספר איך בחו"ל הקדוש הבבא סאלי היה שופע ברכות מיוחדות בלילה הזה,
והיה מקובל אצלם שגם מה שלא מסכים לברך כל השנה, היו דברים שהיה מתחמק אבל במימונה היה שופע באופן מיוחד,
ושנה אחת הביאו לו אדם שהיה על פניו כתם מבחיל שלא היה אפשר לרפאותו,
והניח ידו עליו ונתרפא בו במקום וזקני ז"ל מכיר את האיש ומשפחתו שהתגוררו אח"כ בחיפה.

 

[עת שערי רצון]

אכן ע''פ דברי האר''י בשער הכוונות ישנה קדושה ביום 'אסרו חג'
וא"כ מסתבר שהוא מסוגל לישועות משאר ימים

 

[משיב כהלכה]

אין כזה דבר "חג המימונה", זוהי המצאה ישראלית.

(אתר נהר שלום)

קראת את הכותרת של המאמר אליו הפנית?

ולגופו של ענין, זה אכן לא "חג" אלא "יום האמונה" (או ההצלחה) וכנ"ל.

 

[רק תורה]

קראת את הכותרת של המאמר אליו הפנית?

ברור...

ולגופו של ענין, זה אכן לא "חג" אלא "יום האמונה" (או ההצלחה) וכנ"ל.

ליל ההצלחה (עריכה: המזל)

אגב,

החג הזה עבר הרבה גלגולים ושיבושים, ונוספו לו אמונות טפלות למיניהן, ומאידך גיסא הוללות ופריצות.

ומרן רבי שלום משאש זצ"ל הדגיש בהסכמתו לספר חג המימונה

ה"חג" לא עבר שיבושים, אלא הורתו ולידתו של "החג" הוא שיבוש גדול שנולד כאן בארץ, כאמור.

 

[משיב כהלכה]

ברור

אם קראת, אז הכותרת היא "חג המימונה" שמזה באת לאפוקי.

ליל ההצלחה

המדברים דיברו גם על יום ולא רק לילה, לא מובן מדוע אתה מתעקש לחינם.

 

[רק תורה]

1. אם קראת, אז הכותרת היא "חג המימונה" שמזה באת לאפוקי.



2. המדברים דיברו גם על יום ולא רק לילה, לא מובן מדוע אתה מתעקש לחינם.

1. ואז?
2. רוב מוחלט המנהגים ברוב המקומות מתרכזים בליל אסרו חג, אבל לא אתעקש... שיהיה "חג מימונה" שמח.

 

[משיב כהלכה]

גם אני חושב שזה לא "חג", אבל אני לא הפניתי למאמר שכותרתו "חג המימונה"...

 

[רק תורה]

גם אני חושב שזה לא "חג", אבל אני לא הפניתי למאמר שכותרתו "חג המימונה"...

הפניתי למאמר זה בשביל לתת מקור לציטוטים על מועד זה מכתר שם טוב וכו' - בקהילות אחרות.

אגב, נדמה שהמקור הקדום ביותר לציון היום וטקסיו הוא רב ניסים גאון שמובא בפירוש התפילות של רבינו מימון הדיין (ואולי זה מקור הקשר בין רבינו מימון הדיין למימונא.) מצוטט על ידי ר"ד הסבעוני ומובא בכתבי-יד וספרי חכמי מרוקו ועוד -

שם הוא כותב שאין לזלזל בשום מנהג וביניהם אכילת החלב בפורים ובמוצאי פסח... הוא מזכיר שם עוד מנהגים שנהגו במרוקו...

אני מביא לדוגמה תצלום כ"י מה"ר יאודה טולדאנו זצ"ל