מצה עשירה בפסח לבני תורה

[איש מאסף]

שמעתי השנה מהגאון רבי מאיר אמסלם שליט"א מנווה יעקב, שסיפר בשיעור שמסר בעדות מכלי ראשון ממרן הגרב"צ זצוק"ל בעניין מצה עשירה.

בצעירותו, כך סיפר, החליט להכין מצה עשירה בביתו כפי שהיו עושים במרוקו.
לשם כך נקט בכל הידור אפשרי, בזהירות עצומה ממים וכו' (ידוע כמחמיר גדול מאוד, בפרט בענייני כשרות).
לאחר מכן סחט תפוזים, והכין מהם מצה עשירה.

ברם, התפוזים היו קצת מרים, והמצה יצאה לא טעימה.
למחרת תהה אם אפשר להוסיף דבש, והאם יש בדבש חשש תוספת מים וכו', והחליט לשאול את הרב בן ציון.

כשהגיע אליו, שאלו האם יש חשש בהוספת דבש.
אמר לו הרב בן ציון "הכנת מצה עשירה?", השיב לו בחיוב.
אמר לו הרב בן ציון "אל תעשה את זה שוב".

אמר לו הגר"צ "אם הרב אומר - לא אעשה יותר, אבל כדי להבין - מדוע?"
אמר לו הגרב"צ "לא ראוי לבני תורה להכין מצה עשירה" ולא פירט.

והגר"מ אמר שמבין שכהוראה לציבור בסוף יש חשש גדול מאוד בעניין זה מכלשהו מים, וכן שבע"ב יטעו ויוסיפו אבקת אפיה וכדו'.
ובכל מקרה מאז לא עשה שוב

 

[אור יעקב]

והגר"מ אמר שמבין שכהוראה לציבור בסוף יש חשש גדול מאוד בעניין זה מכלשהו מים, וכן שבע"ב יטעו ויוסיפו אבקת אפיה וכדו'.

אכן זה החשש העיקרי וגם המתירים שהתירו עוגיות מצה עשירה (מרן הגרע"י זצוק"ל, הרב עמאר ועוד) הזהירו מלהכין עוגיות אלה בבית שכהוראה לציבור אי אפשר להורות זאת מחשש גדול שלא יקפידו שאפי' טיפת מים לא תהיה.

 

[נקודת האמת]

מי שאמר א"ז זה הגרב"צ א"ש זצוק"ל בעצמו וכן כתב בספרו אורל"צ ח"ג יעוי"ש

 

[קרן שן ורגל]

מה פירוש הוראה לבני תורה?
מותר או אסור?
הרי דווקא החשש היותר גדול הוא שדווקא הבעלי בתים יבואו לערבב מים. ואם כן דווקא לבני תורה אפשר להקל ואילו לבעלי בתים לאסור