ידועה המבוכה הרבה שהרבה נוהגים לומר בסיום מסכת קדיש "דהוא עתיד לחדתא" שאומרים בתשעה באב.
- והשאלה הנשאלת מאיפה הנוסח הזה הגיע לסיום מסכת? (ידוע שדעת הרמב"ם ועוד ראשונים לומר נוסח זה בכל סיום לימוד, אולם אנו לא נוהגים כן)
- ואדרבה כמה אחרונים (הש"ך, היעב"ץ, מהר"ם מינץ כתר שם טוב, ועוד. עיין בספר פנחס יפלל) כתבו להדיא לומר "קדיש דרבנן" רגיל ולא חילקו בדבר. (וע"ע בקובץ פנחס יפלל שיש שני פוסקים אשכנזים שנקטו כן, אולם לא הביאו שום מקור)
- וידוע שמנהגו של מרן הגרע"י זצוק"ל הייתה לומר קדיש דרבנן רגיל וכנ"ל.
- וחשבתי לעצמי שאולי מדפיסי הש"ס הבינו את דברי הרמב"ם שכותב "בסיום לימודו" היינו בסיום מסכת ולכן הדפיסו נוסח זה בסוף המסכת.
אולם לנו שברור שהרמב"ם נקט כן בכל לימוד שאדם מסיים (וכמו שהתימנים נוהגים) ואנחנו לא נוהגים כן יש לומר קדיש רגיל.
- והשאלה הנשאלת מאיפה הנוסח הזה הגיע לסיום מסכת? (ידוע שדעת הרמב"ם ועוד ראשונים לומר נוסח זה בכל סיום לימוד, אולם אנו לא נוהגים כן)
- ואדרבה כמה אחרונים (הש"ך, היעב"ץ, מהר"ם מינץ כתר שם טוב, ועוד. עיין בספר פנחס יפלל) כתבו להדיא לומר "קדיש דרבנן" רגיל ולא חילקו בדבר. (וע"ע בקובץ פנחס יפלל שיש שני פוסקים אשכנזים שנקטו כן, אולם לא הביאו שום מקור)
- וידוע שמנהגו של מרן הגרע"י זצוק"ל הייתה לומר קדיש דרבנן רגיל וכנ"ל.
- וחשבתי לעצמי שאולי מדפיסי הש"ס הבינו את דברי הרמב"ם שכותב "בסיום לימודו" היינו בסיום מסכת ולכן הדפיסו נוסח זה בסוף המסכת.
אולם לנו שברור שהרמב"ם נקט כן בכל לימוד שאדם מסיים (וכמו שהתימנים נוהגים) ואנחנו לא נוהגים כן יש לומר קדיש רגיל.
