בבקשה:
"מה הקב"ה רוצה?" – יסוד העבודה ותכליתה
מובא בשם הסבא מנובהרדוק זצ"ל, כי רבות היה שגור בפיו הביטוי: "מה הקב"ה רוצה?!" ופשט הדברים הוא, חוסר ידיעה ברורה מהי תכלית העבודה המוטלת על הפרט, ומהי המידה המדויקת של המסירה הנדרשת ממנו. והנה, לכאורה תמוה הדבר, וכי לא ידע מה חובת האדם בעולמו? וכי לא ידע את מצוות התורה, כגון ציצית ותפילין ושאר מצוות שבין אדם למקום?
אלא הביאור וההסבר בזה עמוק הוא, כי כל יחיד ויחיד בעולם נברא עם נפש מיוחדת ובעל מדרגה ייחודית, ושונה דרגתו מחבירו. שכן, כל חובת האדם בעבודת ה' יתברך, תלויה היא בכלים וביכולות אשר הוענקו לו מאת הבורא ית"ש. וכבר העיד על כך בעל "חובת הלבבות" (שער עבודת האלהים פרק ו), כי ככל שהרבה הקב"ה להיטיב עם ברואיו, כן גדלה חובתם בעבודתו, מעבר לאלו אשר לא זכו לטובות הללו.
וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה צג, י): שהקב"ה דן כל אחד ואחד 'לפי מה שהוא'. כלומר, הן ביחס לנידון – האדם, והן ביחס לדיין – הקב"ה, אשר דן את האדם לפי הכלים והיכולות שהעניק לו. וזוהי תמצית ההבנה בדברי הסבא מנובהרדוק זצ"ל; הוא לא ידע מהי תביעת הקב"ה ממנו, לפי מדרגתו הגבוהה שבה היה נתון.
רבים הם בני אדם הפוטרים ומנחמים עצמם על חסרונותיהם, בטענה "הרי פלוני עושה כך, ואף פלוני אחר עושה כך". אך כל זה יסודו בטעות, שכן כל אחד ואחד נבחן ונשפט על פי יכולותיו הוא בלבד.
ועל יסוד זה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין לז.): "לפיכך נברא אדם יחידי", ללמדנו כי לכל יחיד ויחיד יש חשבון נפש בפני עצמו, ואינו דומה כלל לחבירו, שהרי כוחות ויכולות שונים הוענקו לכל אחד מאת הבורא ית"ש.
וזהו שנאמר: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" (תהלים לד, יא). הדיוק בפסוק הוא "לא יחסרו", ולא "יהיה להם יתר", שהרי אין הם צריכים יותר ממה שניתן להם, אלא שלא יחסר להם דבר אשר יפריע בעבודתם.
אדרבה, ככל שזוכה האדם למדרגות יתר, הן ברוחניות והן בגשמיות, כך גדלות החובות והתביעות המוטלות עליו.
שמעתי ממורינו המשגיח, הגה"צ ר' חצק'ל לוינשטיין זצ"ל, שאמר: "כל אחד רוצה להצליח – איני יודע אם זו הצלחה גדולה". כוונתו, שאף אם אדם "מצליח" לכאורה, אין זו בהכרח הצלחה אמיתית, שכן ייתכן שמוטלות עליו חובות אחרות לגמרי, והתמורה הנדרשת ממנו שונה לחלוטין.
לדוגמא בענייני גשמיות, מחד גיסא, העניות היא קשה לאדם, אך אם אינו בגדר מחזר על הפתחים, הרי שאין עליו "חובות" מיוחדים. מה שאין כן העשיר, עליו מוטלות חובות רבות המחוייבות לפי עושרו.
וכן הדבר ברוחניות – כל אחד נדרש ממנו לפי מדרגתו. החכם ובעל הכישרון, מוטלת עליו תביעה גדולה יותר. ואילו מי שאין לו מעלות אלו, התביעה עליו פחותה. וזהו יסוד מוסד: מה שאין לך – פוטר אותך, שכן אם דרגתך נמוכה יותר ואין לך כלים מסוימים, אין עליך חיובים הנובעים מהם.
וכך סיפר לי מרן הסטייפלער זצ"ל, בענין אלמן שהתחתן עם אלמנה עם ילדים, ונתברכה משפחתו ברוכת ילדים, והיה מוטל עליו עול פרנסתם. לשם כך נאלץ להיות נהג מונית, והתמרמר על מצבו, שכל ימיו עוברים עליו בנסיעות, ואף כשקובע עיתים לתורה, מגיע עייף וכו'. אמר לו הסטייפלער זצ"ל: "טעות גדולה בידך! אולי כאן בעולם הזה מעריכים את ה'למדן', אבל בעולם הבא מעריכים כל אחד לפי מה שהוא יכול לעשות! ואתה במצבך, אין לך ברירה אחרת! וכי תהיה אברך כולל?! אתה עושה את המוטל עליך!"
עד כדי כך, שפעם בא מלמד תשב"ר אל מרן החזון איש זצ"ל והתאונן על מצבו, "מה יהא בסופי? כל היום מלמד 'קמץ אלף' וכו'". אמר לו החזון איש: "במושב שלך צריכים מלמד תשב"ר, ואתה מוכשר וראוי לכך. דע לך, ה' יגמור בעדך". פירוש הדברים: אם תעשה את המוטל עליך כהלכה, תזכה לתכלית הנצרכת.
ידיעה זו מהווה נחמה גדולה כאשר מתבוננים על מה שחסר לאדם, כי לאמיתו של דבר, מה שאין לך – זוהי הצלחה, שכן אין עליך עול וחיוב נוסף, ויש לך אפשרות רבה יותר לעמוד במה שמוטל עליך ולקיים כהלכה. ולשם כך צריך תמיד לחיות בהרגשה "שעשה לי כל צרכי". וכל זה כלול במאמרם ז"ל (תענית כא.): "גם זו לטובה". ולכל הפחות, אין להצטער על מה שאין לך, כי מצד האמת צריך אולי אף לומר "הלל" על החסרונות הללו.
אמנם שמעתי לפרש בפסוק: "בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת" (דברים ד, לט), שבעניינים רוחניים – "בשמים" – בזה תמיד יצפה האדם ויבקש להתעלות "ממעל", ולשאוף ליותר. אך בענייני גשמיות – "על הארץ" – יסתכל תמיד "מתחת" – על אלו שפחותים ממנו, ולא על אלו שמעליו.
ושמעתי שסיפר הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שכאשר גרו באירופה, היה עשיר גדול שהיה שכן שלהם, ואמר הגרי"ז: "מעולם לא עלה בדעתנו שאנו צריכים להיות עשירים כמותו". ללמדנו, כי בענייני גשמיות, המבט צריך להיות "מתחת", ולא "ממעל".
אך מאידך גיסא, ידיעה זו מחייבת את האדם על מה שכן יש לו. וההבחנה מה יש ומה אין לך – אם אתה מסוגל לעמוד בזה ולא להישבר. ושמעתי מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בשם הרב'ה מרעננה זצ"ל, כי לעיתים הקב"ה נותן לאדם מתנה, אך זו מוגבלת לתקופה מסוימת, ואחר כך נשללת ממנו מעלה זו. ועל כן, אם יש לך מדרגה, עליך לעמוד בה, אך זוהי עבודה קשה, ולא תמיד מצליחים להחזיק מעמד בחיוב החדש המוטל.
