חובה להביא כאן דברי התוס' [דומני שם בב"ק] שבחלה על ידי שמים צריך מקור נוסף, מפני דרחמנא מחי ואיהו מסי ונראה כמיפר גזירת מלך.
[ומשמע גם שבידי אדם היה צריך מקור מפני סיבה אחרת]
ואי קשיא לי הא קשיא לי, דמשיחת טורנוסרופוס ור' עקיבא בהשותפין מבואר שהקב"ה אוהב עניים אך רוצה שאנו נפרנסם כמלך שזרק בנו לבית האסורים ובא אחד והאכילו השקהו, שהמלך מחזיק לו טובה, א"כ ה"ה הכא.
ושמא יש לחלק ששם גם אחרי הצדקה העני נשאר עני, אלא שהוקל לו לזמן מה, משא"כ כאן שהחולה מתרפא, אבל עדיין צ"ע דהלוואה שהיא עיקר צדקה, הרבה פעמים מצוי שמחמת הלוואה בזמן יוצא העני מכלל עוניו לגמרי, וא"כ צריך מקור להתיר!!! וזה וודאי לא יתכן, א"כ מה החילוק.