משפטים קושיא: ההיתר האלוקי לרפא, מדוע ?!

התורה

חבר חדש
הצטרף
1/11/25
הודעות
147
בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?
 
בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?

אני חושב שזהו ענין אידיאולוגי, לאפוקי מכשפים שמכחישים כוח שלמעלה ואסורים, זה מותר.
 
גמ"ח זה שינוי חיצוני שאינו ניכר, (חסר לו כלי ואני נותן לו אותו).
אבלי ריפוי זה משהו במהות האדם, הוא חולה הוא לא יכול ללכת, ואני הופך אותו לאדם אחר.
 
חובה להביא כאן דברי התוס' [דומני שם בב"ק] שבחלה על ידי שמים צריך מקור נוסף, מפני דרחמנא מחי ואיהו מסי ונראה כמיפר גזירת מלך.
[ומשמע גם שבידי אדם היה צריך מקור מפני סיבה אחרת]
ואי קשיא לי הא קשיא לי, דמשיחת טורנוסרופוס ור' עקיבא בהשותפין מבואר שהקב"ה אוהב עניים אך רוצה שאנו נפרנסם כמלך שזרק בנו לבית האסורים ובא אחד והאכילו השקהו, שהמלך מחזיק לו טובה, א"כ ה"ה הכא.
ושמא יש לחלק ששם גם אחרי הצדקה העני נשאר עני, אלא שהוקל לו לזמן מה, משא"כ כאן שהחולה מתרפא, אבל עדיין צ"ע דהלוואה שהיא עיקר צדקה, הרבה פעמים מצוי שמחמת הלוואה בזמן יוצא העני מכלל עוניו לגמרי, וא"כ צריך מקור להתיר!!! וזה וודאי לא יתכן, א"כ מה החילוק.
 
גמ"ח זה שינוי חיצוני שאינו ניכר, (חסר לו כלי ואני נותן לו אותו).
אבלי ריפוי זה משהו במהות האדם, הוא חולה הוא לא יכול ללכת, ואני הופך אותו לאדם אחר.
עני מה, וכן בכל כהאי גוונא, וז"פ
 
אולי לא הבנתי שאלתך, נא באר שנית.
בפרשתן (כ"א, י"ט): "רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא"
ובב"ק (פה.) דרשו: תניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא - מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.
וצ"ב מדוע צריך 'רשות' לרפא חולה ולגמול עימו חסד ?
 
תשובה: חסד בדבר שהוא חיצוני לאדם (ממון, עזרה, לשמחו בדברים וכו'), אינו דומה לריפוי אדם חולה, שזה חסרון שבמהות.
ולכן לזה צריך רשות מיוחדת להתערב ברצון הבורא ולשנות את מהות האדם, משא"כ בלהשלים לו דבר שחסר לו, כמו ליתן כסף לעני.
 
עיין להגר"מ מאזוז זצ"ל בחומש בית נאמן שמות ח"ב שכתב שהואיל ונא' להם בפרשת בשלח "כי אני ה' רופאך" ס"ד אמינא שאסור לדרוש ברופאים. קמ"ל שניתנה רשות לרופא וכו'. ודפפ"ח.
 
ראשי תחתית