שיר רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת

[איש מאסף]

רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת
צְרוּבַת לְבָטִים
חֲרוּשַׁת תְּלָאוֹת
מְשֻׁסַּעַת פְּלָגִים
בַּחֲתִירָה מְנֻגֶּדֶת אֶל נֹעַם וְטוֹב

וּרְאֵה לְשִׁפְחָה נוֹאֶמֶת
צִדְקַת דַּרְכָּהּ
אֲחוּדָה לָרֹעַ
דָּם פָּעוֹטוֹת עַל יָדָהּ
שְׁכוֹל הַחֶרֶב חַיֶּיהָ
רַק כָּאוֹס גָּדוֹל
רַק חֻרְבַּן הָעוֹלָמוֹת
מְיַלְּלִים צְרִיחֶיהָ
וְהִיא
הִיא הַלּוֹעֶגֶת
בְּנֵךְ הַמֵּת
הִיא הַמְּלַהֶגֶת
בְּנִי הַחַי

אַתָּה
אֵל חָי
שֶׁעִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים
שֶׁמִּטִּבְעֲךָ לְהֵיטִיב
רְאֵה

וְאַל תִּתֵּן לְמוֹת
בַּצָּמָא

(נכתב בחשון תשפ"ד)