רבי יוסף קאפח זצ"ל

[ידידיה]

היה זכור לי אותו האיש לרעה מכמה עניינים, כעת נזכרתי שפער פיו גם על הגאון הגדול מהר"י קאפח, קרא לו בלשון גנאי "הרי"ק", וכתב "הטעם שלא הזכרנו את הרי"ק ואת תרגומו כי חששנו פן נהיה לבוז".

מחמת היותו דרדעי. ה"י.

 

[משיב כהלכה]

מחמת היותו דרדעי. ה"י.

ה' ירחם עליך ושכמותך, מוציאי שם רע על גדול וקדוש בישראל שגדולי ישראל ישבו עמו בבי"ד וכיבדוהו מאוד.

סבו היה דרדעי, אבל הוא מעולם לא התבטא נגד תורת הקבלה, וגם הביא את דברי הזוהר בחיבורו כמה פעמים.

בנושא זה הגר"י קאפח שמר על עמימות מכוונת, וניתן להניח בפשטות שלא רצה לצאת חזיתית נגד סבו הגדול, ולכן לא הביע דעה לכאן או לכאן. לפיכך גם הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל נהג בו חיבה וכבוד, ואם היה דרדעי בוודאי שלא היה נוהג בו כך.

כמו כן, בספר רבי שלום שבזי (עיונים בקובץ חדש בכתב ידו בצירוף פרקי מבוא על דמותו ותקופתו ועדויות על העלייה לקברו / אהרן גימאני. רמת גן, בר אילן, תש"פ. עמ' 154) מובא מכתב של הרב יוסף קאפח שבו הוא מסתייג מהעלאת עצמותיו של רבי שלום שבזי לאה"ק בין השאר מפני שלדבריו 'הקבלה והזוהר מתנגדים להעלאת עצמות לא"י וכיוון ששבזי היה מקובל גדול אין לעשות דבר שלא היה מסכים לו'.

גם כתביו (ח"ב עמ' 1018) הוא כותב בניטרליות ובנימת כבוד על הרש"ש (שרעבי).

 

[מתוק מדבש]

גדול וקדוש בישראל שגדולי ישראל ישבו עמו בבי"ד וכיבדוהו מאוד.

סבו היה דרדעי, אבל הוא מעולם לא התבטא נגד תורת הקבלה, וגם הביא את דברי הזוהר בחיבורו כמה פעמים.

נכון. היום זה יותר ברור.
אבל בשנים עברו הרבה חשדוהו על כך.
לא לחינם מרן הגרע"י קיבל ממנו קנין/תקיעת כף/הבטחה איני יודע בדיוק
שאינו דרדעי.
והיו גדולים שהיו נמנעים מלפוגשו ואכמ"ל.

 

[משיב כהלכה]

וזה מה שאמר עליו הגר"ע יוסף זצ"ל:

"כל כך אני התפעלתי שביום פטירתו, כפי שסיפרו לי, נכנסה רעייתו אליו בשעה שהוא יושב ולומד, והוא אמר להם: היום אני נפטר. הודיע להם מראש. הוא ידע שהוא נפטר. נכנסה רעייתו בשעה שתים-עשרה בלילה, ראתה אותו וספר פתוח לפניו, יושב ולומד, לא הפריעה לו, עזבה אותו. בשעה שתיים, וכבר נפטר. עד סמוך לפטירתו, "עד זיבולא בתרייתא", ישב ועסק בתורה. זה גדולה. זה מיתת נשיקה. זו לא מיתה רגילה. ישב ועסק בתורה עד שעת פטירתו. זה מראה את גדולתו... מה שאני יכול לומר על הרב המנוח, "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי [...] נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד" (שמ"ב א,כו). היינו כל כך באהבה ואחווה. הכל בכבוד ובדרך ארץ. חבל על דאבדין ולא משתכחין".

ועוד, בכנס לזכרו של הגר"י קאפח זצ"ל בשנת תשס"ג (הביא דבריו הרב אברהם חמאמי במבוא לשו"ת הריב"ד, ירושלים תשס"ט, עמ' 34): "לא לחנם זיכה אותו הקב"ה למיתה כזו, לא כל אחד זוכה לזה... עד השעה האחרונה יושב ולומד תורה, איפה יש דבר כזה, עד הרגע האחרון לא כהתה עינו ולא נס ליחו. בשעה שתים עשרה בלילה יושב ולומד ספרים פתוחים לפניו. אני כל פעם ששומע את זה, כל פעם שזוכר את זה, כל גופי רועד, מי יודע ה' יזכנו למיתה כזו, כמו שאמר לו הקב"ה למשה רבנו: "כאשר מת אהרן אחיך" (דברים לב,נ) – מיתת נשיקה. לא כל אחד זוכה לכך".

וכן הגרי"ש אלישיב אמר לאיזה מחרחר ריב שניסה למשוך אותו בלשונו, שלא ידוע לו שמהר"י קאפח הוא "דרדעי".

וכך סיפר אותו מחרחר ריב:

"שאלתי אז את הגרי"ש אלישיב זצ"ל על חרם זה. הוא ענה לי, מי שעדיין מחזיק בכפירה בקבלה, פסול לעדות ולכל דבר. אי אפשר להשתמש בו לעד קידושין וכדומה, כי הוא פסול. אמרתי לו, אבל זה גם בלי החרם, הדבר לא קשור לחרם. אמר לי, אכן נכון, גם בלי חרם. שאלתיו, ומה נעשה בזמנינו? הרי יש אנשים שהם בספק, וישנם המסתירים זאת. שאלתי אותו במפורש, הרי כבודו ישב בבי"ד בירושלם עם מישהו שהיה כזה, מפורסם היה שהוא כזה רק שהוא הסתיר זאת. ענה לי, אינני יודע, לא ידענו מכך. [הבחנתי שהוא נבוך ומצטער על כך, כי בינתיים נודע לו]". עכ"ל.

וכמובן שאת התוספות בסוגריים מרובעות הוסיף אותו מחרחר ריב שמטרתו היתה להשמיץ, אבל הגרי"ש אמר בפשטות, אינני יודע, לא ידענו מכך.

 

[משיב כהלכה]

לא לחינם מרן הגרע"י קיבל ממנו קנין/תקיעת כף/הבטחה איני יודע בדיוק
שאינו דרדעי.

נכדתו אמרה שזה קשקוש מקושקש.

 

[משיב כהלכה]

והיו גדולים שהיו נמנעים מלפוגשו ואכמ"ל.

ואכמ"ל וד"ל ובנש"ר (בוא נוציא שם רע).

 

[משיב כהלכה]

וכשם שתייגוהו כדרדעי למרות שציטט "דברים נפלאים" מהזוהר כמה וכמה פעמים, כך גם תייגוהו כדתי לאומי למרות הדברים החריפים שכתב, כמו "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים שהם כגוים לכל דבריהם, רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל".

 

[מתוק מדבש]

נכדתו אמרה שזה קשקוש מקושקש.

יש לה אינטרס ברור לומר כך.
אבל זה כמעט ברור לי, שכך שמעתי ממקור בכיר מאוד בעולם הדיינות דאז.
עכ"פ זה יותר משמועה.
וגם אם זה שקר ודמיון, עכ"פ היה סיבות להמציא עליו כאלו סיפורים.
ראיתי פעם הסרטה שמרן הגרע"י בא לנחם את בניו אחר פטירתו.
דיבר בהפלגה בלתי מצויה, וניכר שהעריכו באופן אישי עד מאוד.

 

[משיב כהלכה]

גם הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל נהג בו חיבה וכבוד, ואם היה דרדעי בוודאי שלא היה נוהג בו כך.

מצ"ב.

 

[משיב כהלכה]

יש לה אינטרס ברור לומר כך.
אבל זה כמעט ברור לי, שכך שמעתי ממקור בכיר מאוד בעולם הדיינות דאז.
עכ"פ זה יותר משמועה.
וגם אם זה שקר ודמיון, עכ"פ היה סיבות להמציא עליו כאלו סיפורים.

ברור שהיתה סיבה, סבו בתימן היה דרדעי והוא גדל על ברכיו.

אבל מכאן ועד להוציא שם רע, הדרך רחוקה מאוד.

 

[מתוק מדבש]

רוב חכמי דורו מביאים אותו בכבוד גדול, זה ברור, והספרות תוכיח.
בזמנו ראיתי ב'התורה והמדינה' שמתכתב עם כל הגדולים דאז. וכעת אני נזכר שמוזכר בכבוד בציץ אליעזר.
אבל חב"ד? מנ"ל שידע שיש בכלל מושג כזה של דרדעים שלא נשמע בכל מקומות מושבותיהם כאלו תופעות