וכך גם נחלקו תלמידיו...
תלמידו הרב אליהו עזריאל, כתב בעלון מאור ישראל בשנת תשפ"ב להקדים ק"ש:
שאלה: ציבור המתפללים ערבית בימי הספירה בשקיעה, כדי לספור העומר מיד בצאת הכוכבים, האם יקדימו לקרוא ק"ש קודם ספירת העומר, או יספרו קודם?
תשובה: הנה שמעתי באומרים לי שיש מורים להקדים ספירת העומר מיד אחר ערבית בצאת הכוכבים, קודם שיחזרו לקרוא ק"ש, אע"פ שקראו ק"ש בבין השמשות, וטענתם שאם יקדימו לקרוא ק"ש לפני ספירת העומר, רבים ילכו מבית הכנסת, ועלולים להפסיד אח"כ ספירת העומר.
ובאמת שמלבד שמפורש בפוסקים שיש להקדים ק"ש לספירת העומר, וכמו שיתבאר, הרי בלאו הכי אין נכון לכתחילה להקדים להתפלל ערבית בשקיעה כדי לספור העומר מיד בצאת הכוכבים, ואפילו בערב שבת, כי יותר יש לחוש לקריאת שמע דאורייתא, לקוראה בצאת הכוכבים, מספירת העומר בזמן הזה מדרבנן. ובפרט שיש לחוש שמא לא כולם יחזרו לקרוא קריאת שמע בזמנה, שהרי פסק מרן בש"ע )סי' רלה ס"א(, שאם קרא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, חוזר וקורא אותה בלא ברכות בזמנה. ע"כ. וסתמות דבריו משמע שאפילו קראה בבין השמשות לא יצא ידי חובה. והיינו משום שכן כתב הטור )סי' רלה( בשם הירושלמי להדיא, שאפילו קראה תוך בין השמשות, שהוא ספק יום ספק לילה, חוזר וקורא אותה. ע"כ. והטעם מבואר דספיקא דאורייתא לחומרא, וכדין ספק קרא קריאת שמע שחוזר מהאי טעמא, וכמו שכתבו הרשב"א והרשב"ץ )ריש ברכות(. וכן מתבאר בשו"ת יביע אומר )ח"ו חאו"ח סי' ט ס"ק א(, ובספר מאור ישראל )ח"א ברכות ב. עמ' ד.(. וכן דקדק הרב פתח הדביר )סי' רלה סוף ס"ק ג(, שלדעת מרן הש"ע אפילו קרא ק"ש זמן מועט לפני צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרותה, דמרן פסק כתנא דמתני' דזמנה מצאת הכוכבים, ואנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן. ע"ש. וכ"כ המשנ"ב )סי' רלה ס"ק ה וס"ק ו(, שאם קרא ק"ש קודם צאת הכוכבים מעיקר הדין חייב לחזור ולקרוא ק"ש ולא משום חומרא, וכמו שכתבו הנהר שלום והמאמר מרדכי לדחות דברי הט"ז והא"ר שאין זה אלא משום חומרא. ושכ"כ בביאור הגר"א דמדינא הוא. ע"ש. לא עבדינן ס"ס לצאת י"ח ק"ש בבין השמשות ב. וחזינן נמי שלא חשש מרן לומר שיצא ידי חובה משום ספק ספיקא, שמא כר"ת ודעימיה שיוצא ידי חובת קריאת שמע מפלג המנחה, ושמא בין השמשות לילה הוא. והיינו טעמא שכן פשטות סתמא דתלמודא דידן (בברכות ב:) שזמן קריאת שמע הוא בצאת הכוכבים. ועוד, דלהדיא אמרו בירושלמי שאם קרא ק"ש בבין השמשות לא מהני. וכל שכן מפלג המנחה. ונמצא שהירושלמי מסייע לשאר הראשונים דלא מהני לקרוא ק"ש מפלג המנחה. וידוע דבכה"ג אזלינן בתר הירושלמי לחומרא, וכמו שכתבו הראשונים והאחרונים ומרן הב"י )יו"ד סי' שמ סי"ח(. וכל שכן שאין לנו לסמוך להקל בבין השמשות שלנו, כי לדעת ר"ת ודעימיה ומרן הש"ע )או"ח סי' רסא( יום גמור הוא. ונמצא שנגד הספק ספיקא הנ"ל שמא יוצאים י"ח ק"ש מפלג המנחה, ושמא בין השמשות לילה, יש ספק ספיקא להחמיר, שמא בין השמשות הוא יום, ושמא כר"ת דעדיין יום גמור הוא, ובכיוצא בזה דהוי דאורייתא, לא עבדינן ספק ספיקא להקל, וכמו שכתב הזבחי צדק )יו"ד סי' קי ס"ק קנד(. וכ"כ בילקו"י )סוף סי' רלה עמ' תרנד ס"ה ובהערה( בשם אביו מרן הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף, דהיכא שיש גם ספק ספיקא להחמיר, בודאי דלא מהני, וצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע. ע"ש. ומה גם שלפי דברי האחרונים הנ"ל בדעת מרן הש"ע דלדינא קאמר שחוזר וקוראה בצאת הכוכבים, ולא משום חומרא, גם בלאו הכי אין לנו להקל בזה, דהא קי"ל דלא עבדינן ספק ספיקא נגד מרן להדיא, כי דוקא כשלא פירש מרן הדין להדיא עבדינן ס"ס נגד מרן, דאפשר שמרן יודה שבהצטרפות שני הספקות יחד יש להתיר, וכמו שכתב בשו"ת יחוה דעת )חלק ה סוף סי' נד( בשם האחרונים. וכן פסק בשו"ת יביע אומר )חלק ט חאו"ח סי' צז אות כא וחיו"ד סי' ו אות ד וסי' ז אות ב(. ע"ש. משא"כ היכא שמרן פסק להדיא לאסור, אין להתחכם על דבריו ולהקל משום ספק ספיקא, שהרי ידע שיש ס"ס ולא התחשב בזה, ואנו קבלנו הוראות מרן. וכ"כ הגאון הראש"ל מוהר"ר יצחק יוסף בעין יצחק )ח"ב תשס"ט, בכללי ספק ספיקא סעיף יח עמ' שו ושיב, ובמהדורת תשע"ד עמ' שח(, דלא עבדינן ס"ס נגד מרן להדיא. ע"ש. ולפ"ז ק"ק מה שכתב בקיצור ש"ע שלו )סי' רלה ס"א( וז"ל: ויש שלא נהגו לחזור ולקרוא קריאת שמע, אם התפללו ערבית בבין השמשות, משום ספק ספיקא, שמא הלכה כרבי יהודה דמפלג המנחה הוי זמן קריאת שמע של ערבית, ושמא בין השמשות לילה. וראה בפתח הדביר סי' רלה. ומ"ש מרן בסי' רלה שיחזור לקרוא ק"ש בצאה"כ, לכתחלה קאמר. ע"כ. ומה שציין בילקו"י לפתח הדביר, הנה הרב פתח הדביר )בסי' רלה ס"ק ד( עמד ליישב מה שנהגו להקל לקרוא ק"ש מבעו"י, ואינם חוזרים מיד בצאת הכוכבים, מטעמי אחריני, שיש לחוש שאם נאמר להם להמתין עד צאת הכוכבים לא יתאספו במקום אחד להתפלל, דקשה להם להמתין עד אותה שעה, ותתבטל ק"ש לגמרי. ועוד, שסומכים על מה שקוראים ק"ש על המיטה. וכל שכן לפי מה שכתב הא"ר בדעת מרן דמעיקר הדין יוצאים י"ח בקריאה שקוראים מבעו"י וכו'. ע"ש. אבל בודאי שגם הוא מודה שהנכון לכתחלה להתפלל ולקרוא ק"ש בצאת הכוכבים וכפשט דברי מרן, וכמבואר בדבריו לפנ"כ )בס"ק ג( וכנ"ל. ואע"פ שמרן הב"י )ריש סי' רסז( סמך על ר"ת להתיר לאכול קודם צאת הכוכבים, היכא שקרא ק"ש אחר פלג המנחה. ע"ש. שאני התם במילתא דרבנן, משא"כ לענין ק"ש דאורייתא סבירא ליה שאין לצרף סברת ר"ת. וכן ביאר בילקו"י )שבת כרך א ח"ב מהדורת אב תשע"א, סי' רסז ס"כ עמ' תעו, ובמהדורת תשע"ג, סי' רסז ס"כ עמ' תקפט(, דדוקא לענין ק"ש שהיא מן התורה הצריכוהו לחזור, אבל לא לענין ספיקא דרבנן באיסור אכילה קודם קריאת שמע. וכן העלה בספר הלכה ברורה )חי"ב סי' רלה עמ' קד ד"ה אך, ועמ' קח(, דסבירא ליה למרן הש"ע לחלק בזה בין דאורייתא לדרבנן, דלענין מצות ק"ש דאורייתא אזלינן בתר רובא דרבוותא דלא ס"ל כר"ת, ואין לצרף שיטתו לספק ספיקא לענין יום המעונן ולענין בין השמשות וכו'. ע"ש. ואחר זמן )בניסן תשפ"ב( אמר הגאון הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א, בשיעורו הגדול, שאין לסמוך על הס"ס בבין השמשות, להקל בק"ש, שהרי מרן הש"ע )סימן רלה ס"א( פסק שאם קרא ק"ש מבעו"י צריך לחזור ולקרוא ק"ש אחר צאת הכוכבים. ובפרט שק"ש הויא מצות עשה, ובמצות עשה כולם מודים שספק דאורייתא לחומרא מה"ת וכו'. עכת"ד. ונמצא שחזר בו מדבריו הראשונים, והרי זה כמבואר. לקרוא ק"ש ואח"כ לספור העומר.
ונמצא שאפילו יקדימו להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים, כדי לספור העומר מיד בצאת הכוכבים, לא הועילו בזה, שהרי
יצטרכו לקרוא ק"ש קודם הספירה משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וכמו שכתב בשו"ת שאגת אריה סו"ס כב, שיש לקרוא קריאת שמע ואח"כ לספור העומר משום האי טעמא. וכ"כ הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי סי' ה סי"ב.
ואף דהתם איירי במי שעדיין לא התפלל ערבית, מ"מ הדין דין אמת גם כשהתפלל קודם צאת הכוכבים, שהרי לא יצא ידי חובה במה שקרא ק"ש קודם צאת הכוכבים, וכמו שפסק מרן בש"ע )סי' רלה ס"א(. וכן העלה ג"כ בשו"ת שאגת אריה )סי' ג(, שראוי ליזהר לכל ירא שמים לקרות אחר צה"כ כל ג' פרשיות של ק"ש, אף על פי שקרא כבר בבית הכנסת מפלג המנחה ולמעלה. ע"ש. וכ"ה במחזיק ברכה )אורח חיים סי' רלה ס"ק א(. וכתב ע"ז: והם דברי מרן בדין זה. ע"כ.
וממילא הדר דינא דתדיר קודם להקדים קריאת שמע בצאת הכוכבים ואח"כ לספור העומר. ולכן אם מתפללים ערבית בשקיעה, כדי לספור העומר אחר צאת הכוכבים, ואינם מקדימים לקרוא ק"ש, אינו נכון, משום תדיר. ועוד, שאיך יתכן לחוש יותר לספירת העומר דרבנן, ולא לק"ש דאורייתא. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. )עירובין ט.(. ומה גם שיש לחוש שכמה מיחידי הקהל ישכחו לחזור ולקרוא קריאת שמע, וכנ"ל. אין לסמוך לכתחלה על ק"ש שעל המיטה כשהתפלל ערבית לפני צה"כ ד. ואע"פ שיכול לצאת ידי חובת קריאת שמע כשקורא על מטתו בכוונה לצאת ידי חובה. מכל מקום אינו נכון לכתחלה לצאת ידי חובה בק"ש שעל המיטה, וכמו שכתב רבינו יונה )על הרי"ף ברכות דף א ע"א ד"ה איפסיקא(. וכ"כ עוד פוסקים כמובא בספר פתח הדביר )סי' רלה ריש ס"ק ג ד"ה ובעירנו(. וכ"כ המשנ"ב )סי' רלה ס"ק יב(. וכ"כ בהלכה ברורה )חי"ב סי' רלה ס"ה עמ' קטז, ועמ' קנ סעיף יט(. ע"ש. וכן שמעתי מפי מרן הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל שלא נכון לסמוך על ק"ש שעל המיטה. אם יש עדיפות להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום או בלילה ה. והנה אם מקדימים להתפלל ערבית לפני השקיעה כדי להקדים בקבלת שבת, וכמו שכתב מרן בש"ע )סי' רסז ס"ב( וז"ל: מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית. ע"כ. ניחא, כי בזה מרבים בקדושת השבת, ובתנאי שיזכירו אח"כ לציבור לחזור ולקרוא ק"ש ולספור העומר אחר צאת הכוכבים. אבל באמת שרובא דעלמא אינם מקדימים להתפלל ערבית מבעוד יום בשבת, ואפשר שטעמם ונימוקם עמם, שאין מעליותא להקדים, אלא שאפשר להקדים, אבל בודאי שעדיף להתפלל ערבית גם בשבת אחר צאת הכוכבים, לקיים ק"ש וספירת העומר בזמן הראוי, דאל"כ הוי חומרא דאתי לידי קולא, כי יש שעלולים לשכוח לחזור לקרוא ק"ש ולספור העומר, וכמו שהעיר הרב שלמי ציבור )דף קסד.(, שבערב שבת שמקדימין להתפלל ערבית צריכין כולם להזהר בקריאת שמע לקרות אותה אחר צאת הכוכבים, "ובזה לא נזהרו". ע"כ. ובפרט לפי מה שדקדק הכף החיים )סופר, סי' רסז אות ג( מדברי רבינו האר"י בשער הכוונות שתפלת ערבית בליל שבת תהיה בלילה. וכתב )בסי' רסב אות לב(, שכן מנהג כמה קהלות קדושות בירושלים שאומרים קבלת שבת סמוך לשקיעת החמה, ואחר כך אומרים שיר השירים עד שיהיה לילה ואחר כך מתפללים ערבית. ע"כ. ומה שמבואר בכף החיים )סופר, סי' רלג אות יב(, שהאר"י היה מתפלל ערבית בשקיעה. צ"ל דבשבת שאני שהיה מתפלל בלילה. אם תדיר עדיף מברוב עם הדרת מלך.
ולכאורה היה נראה שאדם שמתפלל ערבית עם ציבור שמתפללים בשקיעה והגיעו לצאת הכוכבים ותכף סופרים העומר ואינם מקדימים לקרוא ק"ש, עדיף שהוא יקרא ק"ש קודם, ואח"כ יספור העומר לבדו, משום דתדיר קודם. ואף שעי"ז יפסיד הספירה עם הצבור, יש מקום לומר שתדיר עדיף מברוב עם הדרת מלך, וכדאשכחן כיו"ב דזריזין עדיף מברוב עם, וכמו שהוכיחו האחרונים מגמ' ר"ה (לב:), וכן העלה בשו"ת יביע אומר )ח"ב חיו"ד סי' יח(. וכן מצאתי אחר זמן בשו"ת ידון משה )ח"א עמ' 29 )שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, דתדיר חשוב יותר מברוב עם הדרת מלך. וגם בספר דרך מצותיך (בדיני תדיר וקדימה במצות, עמ' נב:) כתב בשם הגר"א גינחובסקי בספר בר אלמוגים )סי' ד ענף ד(, דתדיר עדיף מזריזין, וכמבואר בחזו"א )זבחים סי' טו ס"ק ג(. והרי זריזין עדיף מברוב עם כדאיתא בר"ה (לב:), וכל שכן דתדיר שעדיף מזריזין שיהיה עדיף מרוב עם. ושלפ"ז יקדים לקרוא ק"ש ולהתפלל ערבית, אע"פ שעי"ז יפסיד ספירת העומר ברוב עם. וכן כתב בספר מעדני כהן )ח"ו סי' ה עמ' כו.(, דתדיר עדיף מברוב עם. ע"ש. וע"ע בספר יקח מצות )פרק ז סכ"ט עמ' צב והלאה(. אלא שראיתי בספר חמדת ימים )בנד"מ ח"ב עומר פרק א אות כו( שכתב, שמי שלא התפלל ערבית ומצא הצבור מתפללים וסופרין העומר ימנה עמהם, ואפילו במוצאי שבת, ואחר כך יתפלל, מפני שברוב עם הדרת מלך, שכל העם נמצאים בבית הכנסת, וכדמצינו בענין קצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול, דתנן )במנחות סה.( כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול וכו'. ע"כ. הא קמן שספירת העומר ברוב עם קודם לק"ש ותפלת ערבית. והרי איהו מודה דזריזין עדיף מברוב עם הדרת מלך, וכמו שכתב בחמדת ימים )בנד"מ ח"ג חג הסוכות פ"ה אותיות ל – לא עמ' תכט – תל(. וכ"ה בשו"ת לב חיים )ח"ב סי' קכז( בשמו. ומוכח דס"ל דברוב עם עדיף מתדיר. וכן כתב מהר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי )סי' ה אות יב( וז"ל: אם נכנס במקום שמתפללים ומצא אותם שהם באים לספור את העומר, יספור עמהם, משום ברוב עם הדרת מלך, ואחר כך יתפלל ערבית. )כמו שכתב בספר מגן אברהם וכו'(. ע"כ. אך מה שכתב כן בשם המגן אברהם, אין הדבר מבורר, כי ז"ל המג"א )בסי' תפט ס"ק ז(: ונ"ל דמותר לספור אחר צאת הכוכבים אפילו לא התפלל עדיין ערבית, אפי' במוצאי שבת דהא לילה הוא לכל מילי. ע"כ. ולכאורה קשה, הא תדיר קודם. וי"ל, דאין הכי נמי מודה המג"א שאם יספור קודם ערבית יפסיד התדיר, אבל בודאי שיוצא י"ח כיון שסופר בלילה. ואף שפירוש זה קצת דוחק בלשון המג"א, דנקט בלשון "מותר" וכו', הרי נודע שטוב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין, דהא קי"ל תדיר קודם. וכן משמע ממה שכתב הערוך השלחן )סי' תפט סעיף י( וז"ל: דרך העולם לספור אחר תפילת ערבית, אבל אין הספירה תלויה בזה, דיכול לספור גם קודם ק"ש ותפלה אם הוא לילה. )מג"א סק"ז(. ע"כ. ובלאו הכי כבר עמד האליה רבה )סי' תפט ס"ק כא( בדברי המג"א, וכתב, דמיירי בכה"ג שאין פנאי להתפלל אז מעריב, בזה מותר לברך קודם על הספירה שלא ישכח, או דטעמו דרגיל לשכוח הספירה, לכך יקדימנו בשעה שזוכר כשהגיע. ע"כ. ]ופשיטא ליה דהיכא שיכול להפסיד המצוה, לא חיישינן לתדיר קודם. וכן מבואר בברכות )ל.( דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע וכו'. הא קמן דמקדים את שאינו תדיר לק"ש ותפלה שהם תדיר, משום שהוא מוכרח לצאת לדרך, ולא ימצא אח"כ שופר או לולב. וע' בספר מאור ישראל )חלק א ברכות דף כח ע"א, עמ' מא(. וצ"ע[. וכ"כ הגאון מליסא בדרך החיים )דיני ספירת העומר אות ז(: מותר לספור אחר צאת הכוכבים קודם תפלת ערבית אפילו במוצ"ש, "אם ירא שמא ישכח אח"כ לספור". )שם מג"א(. ע"כ. וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר )ח"ג סי' קיח עמ' קפו: הלכות ספירת העומר אות ג(. הא קמן דבלא חשש שכחה בודאי שיש להקדים התדיר. וכן יש לפרש בדברי המשנ"ב )סי' תפט ס"ק יח( שהעתיק לשון המג"א הנ"ל. דהיינו כשחושש שמא ישכח. הא לאו הכי יקדים ק"ש ותפלה משום דתדיר קודם, וכמו שכתב המשנ"ב בביאור הלכה )שם ס"א ד"ה אחר( בשם החק יעקב )ס"ק טז(, דמדינא צריך להקדים ק"ש ותפלה שהוא תדיר. ע"כ. וכן העיר לנכון בספר שמחת עולם )ח"ב או"ח, עמ' קעב: ס"ק יג( בדעת המשנ"ב. ע"ש. וא"כ בנידו"ד שהוא נשאר בבית כנסת וקורא ק"ש ותכף אח"כ סופר את העומר, דליכא חשש שמא ישכח, בודאי שעדיף לקרוא ק"ש קודם. אא"כ יודע בעצמו שעלול לשכוח. ואמנם בשו"ת מנחת יצחק )ח"ט סי' נו אות ב( הביא מה שכתבו בשם החזו"א שהתיר לספור ספירת העומר עם הצבור לפני קריאת שמע וברכותיה. וצידד דהיכא שהצבור קראו ק"ש מבעו"י ואינם חוזרים לקרוא ק"ש קודם הספירה, יכול לספור עמהם, דאף דק"ש תדיר, מ"מ בזה שייך אל תפרוש מן הצבור כיון שסופרין בזמנה. ע"כ. וכנראה לא ראה דברי הא"ר והדרך החיים בפירוש דברי המג"א. וא"כ מנא לן לחדש דמשום שלא יפרוש מן הצבור יפסיד מעלת תדיר, הא גם הצבור עצמם היה ראוי שיקראו ק"ש ורק אח"כ יספרו העומר. ומה גם שבקובץ קול התורה )מב, תשנ"ז, עמ' קלב – קלג( כתב, שהגרח"ק ביאר דברי החזו"א, שיספור קודם עם הציבור, מטעם דכיון שלא יתחיל ברכות ק"ש רק לאחר שגמרו הציבור עלינו, כדי לענות על הקדיש וברכו, א"כ בזה לא שייך לומר תדיר עדיף כיון שאין בדעתו עכשיו לומר ק"ש. ע"כ. ופירושו מוכרח לפי מה שנתבאר לעיל בשם החזו"א גופיה דתדיר עדיף מברוב עם. וזה דלא כמו שכתב בספר נתיבות ההלכה )לט, עמ' 368 )בשם הגרח"ק אליבא דהחזו"א, שכנראה ס"ל דרוב עם עדיף. ע"כ.
ומ"מ כל זה למנהגם שסופרים העומר מיד אחר קדיש תתקבל, אבל לדידן שסופרים העומר אחר עלינו לשבח, אין לו שום סיבה להמתין מלקרוא ק"ש ותכף לספור העומר, וא"כ הדרינן לדין תדיר קודם, אע"פ שיפסיד דין ברוב עם. וגם בשו"ת לחם שערים )בורנשטיין, סי' כא( העלה דתדיר קודם, ויקדים לקרוא ק"ש ולהתפלל לפני ספירת העומר, כי יש בק"ש שתי מעלות תדיר ומקודש. ע"ש.
העולה מן האמור, שאם מתפללים ערבית בבין השמשות, וסיימו התפלה בצאת הכוכבים, צריכים לחזור ולקרוא קריאת שמע ואח"כ לספור העומר, משום דתדיר קודם. ונכון יותר שיתפללו ערבית בצאת הכוכבים ואח"כ יספרו העומר, בין בחול ובין בשבת. ומיהו מעיקר הדין בערב שבת רשאי לכתחלה להקדים להתפלל ערבית מבעוד יום אחר פלג המנחה כדי להוסיף בקדושת השבת.
אבל תלמידו השני, הרב שמעון ללוש, פסק כתשובתו להקדים ספירת העומר:
