חולין ט. הטבח צריך שיבדוק -מבואר ברש''י שיש דין לבדוק האם שחט רוב [וכמבואר ברד''ה נשחטה] ולכאורה צריך ביאור מה ר' יהודה בא לחדש הלא כיון ששחט פשיטא שצריך לבדוק האם שחט כראוי או לא.
ובתוס' בד''ה ואסורה מבואר שיש רוב שרוב פעמים ששוחט כראוי ולכאורה מדובר ששוחט כמו שכל פעם שוחט וברוב המקרים כשוחט באופן הזה נשחט רוב סמנים ולפי''ז אפשר לומר שאע''פ שיש רוב אבל יש חיוב בדיקה מהתורה לבדוק ששחט כראוי שכל הדין לסמוך על רוב בדיעבד אבל לכתחילה צריך לבדוק מהתורה.
ואפשר לומר באופן אחר שבאמת מהתורה מחמת האי רובא גם לא צריך לבדוק אלא הוא דין דרבנן לבדוק.
פלוגתת הראשונים האם צריך לבדוק שמוטה[]1.
עיין ברא''ש שכתב שהבדיקה היא רק אם שחט רוב ולא עיקור כיון שעל עיקור יש רוב כמו שמונה עשרה טריפות שא''צ לבדוק, ואפשר לבאר שהרא''ש ג''כ מודה שיש גם רוב לגבי האם שחט רוב סימנים כתוס' ואפ''ה רוב סמנין צריך לבדוק ועיקור לא אע''פ שלשניהם יש רוב והטעם בזה שהרוב של עיקור הוא רוב יותר חזק כיון שהוא רוב בחפצא שהבהמה בחזקת לא עקורה משא''כ הרוב של רב הוא רוב התלוי במעשה.
ועיין בשו''ת הרא''ש כלל כ' סימן יג שבנו הביא מחלוקת שדעת רבינו יונה וראביה שצריך לחוש לשמוטה ואילו הרא''ש וכן מדייק מרש''י ס''ל שלא צריך לחוש לשמוטה ורבינו יחיאל שאל את אביו הרא''ש מדוע לא חוששים לשמוטה והרא''ש כתב שכיון שבהמה בחזקת איסור קיימת צריך לבדוק אם שחט רוב סימנין או לא אבל א''צ לבדוק אם נשמט ודבריו צ''ב.
הב''ח ביאר שהמחלוקת האם צריך לבדוק שמוטה הוא האם שמוטה זה נבילה או שהיא טריפה שדעת הראשונים דס''ל שא''צ לבדוק כיון שס''ל ששמוטה טריפה וממילא אין חזקת שאינו זבוח אומרת שנשמט כיון שנשמט אינו סתירה לחזקה אבל בה''ג ס''ל ששמוטה היא נבילה וממילא החזקה שאינו זבוח אומרת שהוא לא שחט והבהמה נבילה לכן צריך לבדוק כיון שהחזקה מסייעת ,ועיי'ש שכתב סברות להחמיר כיון שבשעת השחיטה מחמת השחיטה הוא שומט את הסמנים[1].
ובאמת שהרמ''א סותר את דברי הב''ח שמצד אחד הוא פוסק ששמוטה היא נבילה ומצד שני ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה רואים שלא תליא הא בהא, וביותר קשה שהלא נחלקו הראשונים בדין שמוטה [עיין פמ''ג סי' כד בשפתי דעת אות כד] שמביא שלדעת הרמב''ן אם נשמט מחיים הויא טריפה ואם נשמט בשעת שחיטה הויא נבילה[2] ומבואר מדברי הרמב''ן שבשעת שחיטה חשיב נבילה ואפ''ה הרמב''ן בסוגיין ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה ונמצא סתירה ליסוד של הב''ח.
ועין בר''ן שהביא דברי בה''ג שצריך לבדוק אם לא שחט בסמנים עקורים והר''ן שואל עליו וז''ל ולא הודו לו דבהמה בחיים לאו בחזקת שנעקרו סימניה קיימא עכ''ל ואולי כוונתו שאין כוונתו לדין חזקה אלא כמו שכתב הרא''ש שרוב הבהמות לא נשמט מהם הסמנים אבל אין נראה בלשונו.
[1] ועיי'ש שכתב שאף לפי רש''י ששמוטה היא טריפה בשעת שחיטה היא נבילה ולפי''ז לכאורה נפל כל היסוד שהלא שיטת רש'י שא''צ לבדוק שמוטה ואפילו שס''ל שבשעת שחיטה הויא נבילה.
[2] ועיין בדבריו שכתב שהויא הלכה למשה מסיני וכתב שאולי אפשר לומר בזה נתינת טעם כיון שבשעת שחיטה הסמנים זזים הוא לא שוחט כראוי ולכאורה לפי סברתו אין מובן כלל מדוע לא יבדוק שמוטה הלא הויא ממש כהספק האם שחט רוב או לא.
[1] בעיקר דין עיקור נח' הראשונים שלפי רש''י הכוונה הוא פסק את הגרגרת והתוס' בד''ה כולהו ביארו בדבריו שפסק הגרגרת הכוונה שחתך עם סכין פגומה ואילו לבה''ג הכוונה שנשמטו הסימנין לפני השחיטה.
ובתוס' בד''ה ואסורה מבואר שיש רוב שרוב פעמים ששוחט כראוי ולכאורה מדובר ששוחט כמו שכל פעם שוחט וברוב המקרים כשוחט באופן הזה נשחט רוב סמנים ולפי''ז אפשר לומר שאע''פ שיש רוב אבל יש חיוב בדיקה מהתורה לבדוק ששחט כראוי שכל הדין לסמוך על רוב בדיעבד אבל לכתחילה צריך לבדוק מהתורה.
ואפשר לומר באופן אחר שבאמת מהתורה מחמת האי רובא גם לא צריך לבדוק אלא הוא דין דרבנן לבדוק.
פלוגתת הראשונים האם צריך לבדוק שמוטה[]1.
עיין ברא''ש שכתב שהבדיקה היא רק אם שחט רוב ולא עיקור כיון שעל עיקור יש רוב כמו שמונה עשרה טריפות שא''צ לבדוק, ואפשר לבאר שהרא''ש ג''כ מודה שיש גם רוב לגבי האם שחט רוב סימנים כתוס' ואפ''ה רוב סמנין צריך לבדוק ועיקור לא אע''פ שלשניהם יש רוב והטעם בזה שהרוב של עיקור הוא רוב יותר חזק כיון שהוא רוב בחפצא שהבהמה בחזקת לא עקורה משא''כ הרוב של רב הוא רוב התלוי במעשה.
ועיין בשו''ת הרא''ש כלל כ' סימן יג שבנו הביא מחלוקת שדעת רבינו יונה וראביה שצריך לחוש לשמוטה ואילו הרא''ש וכן מדייק מרש''י ס''ל שלא צריך לחוש לשמוטה ורבינו יחיאל שאל את אביו הרא''ש מדוע לא חוששים לשמוטה והרא''ש כתב שכיון שבהמה בחזקת איסור קיימת צריך לבדוק אם שחט רוב סימנין או לא אבל א''צ לבדוק אם נשמט ודבריו צ''ב.
הב''ח ביאר שהמחלוקת האם צריך לבדוק שמוטה הוא האם שמוטה זה נבילה או שהיא טריפה שדעת הראשונים דס''ל שא''צ לבדוק כיון שס''ל ששמוטה טריפה וממילא אין חזקת שאינו זבוח אומרת שנשמט כיון שנשמט אינו סתירה לחזקה אבל בה''ג ס''ל ששמוטה היא נבילה וממילא החזקה שאינו זבוח אומרת שהוא לא שחט והבהמה נבילה לכן צריך לבדוק כיון שהחזקה מסייעת ,ועיי'ש שכתב סברות להחמיר כיון שבשעת השחיטה מחמת השחיטה הוא שומט את הסמנים[1].
ובאמת שהרמ''א סותר את דברי הב''ח שמצד אחד הוא פוסק ששמוטה היא נבילה ומצד שני ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה רואים שלא תליא הא בהא, וביותר קשה שהלא נחלקו הראשונים בדין שמוטה [עיין פמ''ג סי' כד בשפתי דעת אות כד] שמביא שלדעת הרמב''ן אם נשמט מחיים הויא טריפה ואם נשמט בשעת שחיטה הויא נבילה[2] ומבואר מדברי הרמב''ן שבשעת שחיטה חשיב נבילה ואפ''ה הרמב''ן בסוגיין ס''ל שא''צ לבדוק שמוטה ונמצא סתירה ליסוד של הב''ח.
ועין בר''ן שהביא דברי בה''ג שצריך לבדוק אם לא שחט בסמנים עקורים והר''ן שואל עליו וז''ל ולא הודו לו דבהמה בחיים לאו בחזקת שנעקרו סימניה קיימא עכ''ל ואולי כוונתו שאין כוונתו לדין חזקה אלא כמו שכתב הרא''ש שרוב הבהמות לא נשמט מהם הסמנים אבל אין נראה בלשונו.
[1] ועיי'ש שכתב שאף לפי רש''י ששמוטה היא טריפה בשעת שחיטה היא נבילה ולפי''ז לכאורה נפל כל היסוד שהלא שיטת רש'י שא''צ לבדוק שמוטה ואפילו שס''ל שבשעת שחיטה הויא נבילה.
[2] ועיין בדבריו שכתב שהויא הלכה למשה מסיני וכתב שאולי אפשר לומר בזה נתינת טעם כיון שבשעת שחיטה הסמנים זזים הוא לא שוחט כראוי ולכאורה לפי סברתו אין מובן כלל מדוע לא יבדוק שמוטה הלא הויא ממש כהספק האם שחט רוב או לא.
[1] בעיקר דין עיקור נח' הראשונים שלפי רש''י הכוונה הוא פסק את הגרגרת והתוס' בד''ה כולהו ביארו בדבריו שפסק הגרגרת הכוונה שחתך עם סכין פגומה ואילו לבה''ג הכוונה שנשמטו הסימנין לפני השחיטה.