טעם צניעות בבבית הכיסא

[בנציון]

הנה הבא"ח כותב שחובת הצניעות בבהי"כ היא משום רוחות רעות וא"כ מה קשור שהביא שהסמ"ק מנאה למצות עשה הרי מדין בעת צניעות אין כאן ובמקבציאל כתב שבלילה שיזהר לא לגלות עצמו יותר מהנצרך ולכן נראה שהחובה משום רוח רעה רק שהדלת פתוחה יזהר משום צניעות

ד. יזהר לסגור הדלת של בית הכסא אפילו בלילה בחושך ואפילה משום צניעות, כי הסמ"ק ז"ל ועוד יש פוסקים ראשונים מנו את הצניעות מכלל המצות של תורה. ואף על גב דיש חולקים וס"ל דבר זה הוא אזהרת חז"ל במדה טובה שנשתבחו בה ישראל, עכ"ז צריך להזהר בה טפי, כיון דאיכא דס"ל דהוא מן התורה. ומ"מ אם יש בבית הכסא ריח רע קשה לו מאד והוא פותח הדלת לאצולי פורתא, יש להקל בחושך לילה ואין רואהו:
ודע כי אזהרת הצניעות בבית הכסא אין עיקרה משום הפירוע, דהא לא מצינו שהחמירו בפרוע הגוף כולו כשיורד לטבול או בבית המרחץ וכיוצא, אלא הטעם כאן הוא בנוי ע"פ הקדמה שכתבתי לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י פ' תצוה בענין נקודת האחור וכנז"ל, ועוד שים עיניך במ"ש בשם רבינו ז"ל בשער המצות פ' שמיני וכנז"ל, ובין תבין דהני עכברי דשכיחי בבית הכסא הם דוגמה לקליפות ובזה תבין הטעם שהקפידו על הצניעות בבית הכסא שבזה יהיו נכנעים רוחות הרעות:

 

[עת שערי רצון]

מעניין
יש בזה נפק''מ לדינא, כי בבתי כסאות שלנו לא בטוח שיש רוח רעה, כמ''ש ה'אור לציון'
וגם אם יש, בודאי שפחות ממה שהיה בזמנם
ובאול''צ ח''א האריך בזה קצת בדין בתי כסאות שלנו

 

[אלישמע]

צניעות משום רוח רעה זה מעניין,
כי בגמ' ברש"י כתוב "שכשהמזיקין יראו שמתנהג בצניעות יחוסו עליו"
ובפשטות הכוונה לא למלאכי חבלה, אלא לנחשים ועקרבים, וכשיראו שהוא צנוע, היינו בא בשקט ובעדינות ועושה מימינום של תנועות,
ישארו רגועים ולא יבואו לתקוף אותו.
(למרות שהלשון לא כ"כ משמע ככה, אבל לענ"ד זו האמת - והבא"ח כנראה משך זאת לפן הקבלי).
ואמנם גם לפי זה, בית הכסא שלנו שאין בו נחשים ועקרבים הדין שונה.

 

[אד יעלה]

צניעות משום רוח רעה זה מעניין,
כי בגמ' ברש"י כתוב "שכשהמזיקין יראו שמתנהג בצניעות יחוסו עליו"
ובפשטות הכוונה לא למלאכי חבלה, אלא לנחשים ועקרבים, וכשיראו שהוא צנוע, היינו בא בשקט ובעדינות ועושה מימינום של תנועות,
ישארו רגועים ולא יבואו לתקוף אותו.
(למרות שהלשון לא כ"כ משמע ככה, אבל לענ"ד זו האמת - והבא"ח כנראה משך זאת לפן הקבלי).
ואמנם גם לפי זה, בית הכסא שלנו שאין בו נחשים ועקרבים הדין שונה.

פשטות הלשון קאי על מזיקין רוחניים ובהם שייך שיחוסו עליו
ולכל מצווה יש את הפן הקבלי והבא''ח מבאר שיש מקומות ששיך רק את הפן הקבלי
וכמו מצוות צניעות יש לה שתי ענינם א. להיות צנוע על פי הפשט כיון שמלא כל הארץ כבודו .ב.ע''פ קבלה רוחות רעות
ומחדש הבא''ח שבבית הכסא יש רק את הפו הקבלי כיון שיש מקומות שאין דין להיות מכוסה כמו בטבילה וכו' אלא בהכרח שהוא מטעם מזיקים
אע''פ שיש לדון שאם אין את הטעם של צניעות ע''פ נגלה גם אין מזיקין דהא בהא תליא אבל כנראה דלא ס''ל הכי

 

[משיב כהלכה]

מעניין
יש בזה נפק''מ לדינא, כי בבתי כסאות שלנו לא בטוח שיש רוח רעה, כמ''ש ה'אור לציון'
וגם אם יש, בודאי שפחות ממה שהיה בזמנם
ובאול''צ ח''א האריך בזה קצת בדין בתי כסאות שלנו

פשוט וברור שבית הכסא שלנו כאשר האסלה נקיה (וקל וחומר אם סגורה) יש לו דין בית הכסא דפרסאי, ומצבו הרבה יותר טוב מבית הכסא דפרסאי שעליו אמרו חז"ל שאין לו דין של בית הכסא.

וגם בבית הכסא דפרסאי, הצואה נמצאת שם כמה רגעים עד שמתגלגלת לאן שמתגלגלת (הרי לא מדובר במגלשה חלקה עם זרם מים וסבון).

וגרף של רעי בזמנם, אע"פ שהיו שופכים את הרעי, הרי הגרף היה מסריח מאוד ואין צורך לבאר מדוע.

ואפי' בגרף של רעי, כתבו הראשונים (תוס' ד"ה גרף, תלמידי רבינו יונה יז. ד"ה גרף והרא"ש סי' נד) שיתכן שאין חיוב הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים העשויים ברזל וזכוכית, כיוון שכלים אלו אינם בולעים את הטינוף. קל וחומר באסלה עם מים שברוב המקרים הרעי הולך לתוך המים ולאחר כמה דקות נשטף עם המים.

וגם אם לאסלה יש דין גרף של רעי - יש לדון אם זה הופך את החדר כולו ל"בית הכסא" כאשר האסלה סגורה (וזה לשון השו"ע בסימן פג סעיף ד, "עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, כסתום דמי ומותר לקרות בו") והחדר אינו רק לשירותים אלא משמש לעוד דברים ויש בו כיור וארונות.

והגאון רבי שמעון פולאק בשו"ת שם משמעון (חלק אורח חיים סימן ט') כתב שהיוצא מבית הכסא נראה שאין צריך נטילת ידים כל שלא עשה צרכיו, ושכן דעת המגן אברהם.

וכן כתב בשו"ת זקן אהרן (וואלקין, חלק א' סימן א') ודימה בית הכסא שלנו לבית הכסא דפרסאי, והוסיף: ועוד שהרבה אנשים נכנסים שם לצורך רחיצת פניהם וידיהם ושאר דברים, ואינו חדר המיוחד רק להתרחץ ולעשות צרכיו, ולכן לא שייך בו טעם של רוח רעה.

וכן כתב בשו"ת ארץ צבי (פרומר, סימן ק"י), שכל שמדיח הגרף של רעי בכל פעם, אין עליו תורת גרף של רעי, והוא הדין בית הכסא שדרך להדיח האסלה תמיד, אין עליו תורת בית הכסא.

וכן הגאון החזון איש (הלכות קריאת שמע סימן י"ז אות ד') אחר שחילק בין בית הכסא דפרסאי לנידון שלנו, חזר לצדד בזה, שהואיל והקערות מצופות כעין היתוך זכוכית או פורצליין, ותיכף מפנה את הרעי, הדבר ספק אם יש בזה דין של בית הכסא.

וכן הגאון רבי משה יונה הלוי צוייג בשו"ת אהל משה (חלק ב' סימן קכ"ו אות ג') הביא בשם הגאון רבי יוסף אליהו הנקין זצ"ל בספר עדות לישראל, שפסק להתיר ליטול ידיו בשירותים לתפלה ולסעודה, ויברך על נטילת ידים בחוץ.

וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק א' סימן ס') ע"ש.

וכן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן א) הביא הרבה מהאחרונים הנ"ל והסיק שאם אין לו מקום אחר לנטילת ידים, כדאים הם האחרונים הנ"ל לסמוך עליהם. וכן פסק בנו הגר"י יוסף לגבי הנמצאים בבתי מלון, שיכסו האסלה ויטלו ידיים שם.

וכן הגרש"ז אויערבאך בספר הליכות שלמה (פרק כ’ אות כ”ד בשמו) סבר שאם יש שם תשמישים נוספים או שבית הכסא נקי באותו זמן מצואה, המיקל שלא ליטול ידיו יש לו על מי לסמוך.

וכן הגרב"צ אבא שאול בשו”ת אור לציון (חלק א’ סימן א’ וחלק ב’ פ”א סי’ ט’) כתב שאין צריך ליטול ידים כשיוצא מהשירותים דידן, אם האסלה מכוסה.

 

[אלישמע]

פשטות הלשון קאי על מזיקין רוחניים ובהם שייך שיחוסו עליו
ולכל מצווה יש את הפן הקבלי והבא''ח מבאר שיש מקומות ששיך רק את הפן הקבלי
וכמו מצוות צניעות יש לה שתי ענינם א. להיות צנוע על פי הפשט כיון שמלא כל הארץ כבודו .ב.ע''פ קבלה רוחות רעות
ומחדש הבא''ח שבבית הכסא יש רק את הפו הקבלי כיון שיש מקומות שאין דין להיות מכוסה כמו בטבילה וכו' אלא בהכרח שהוא מטעם מזיקים
אע''פ שיש לדון שאם אין את הטעם של צניעות ע''פ נגלה גם אין מזיקין דהא בהא תליא אבל כנראה דלא ס''ל הכי

פשטות הלשון כן, פשטות הענין לא.
לא ידוע לנו שבגמ' או ברש"י ייחסו כוחות מיסטיים שליליים לביה"כ,
זו בהחלט אמונה שכך הוא, אבל אין לה שום איזכור מפורש.
ולכן קשה מאד להגיד זה ברש"י.
ובפרט שפעם בתי הכסא היו בשדות (וזה עיקר הנושא המדובר שם), ושם לא ידוע לנו שיש שדים המזיקים (ביום עכ"פ) שמקומם בבית הכסא.
אבל בהחלט יש שם נחשים ועקרבים, ובפרט שמזיז אבנים כדי לשבת עליהם (כהא דרבא), או חופר ומכסה בחול כמצוות התורה, ומוריד בגדיו ויושב, שם יכול לבוא לידי עקיצת נחש. וכשעושה בעדינות ודרך צניעות יחוסו עליו. - כלומר, לא יראו בו אויב מסוכן ויניחו לו ולא יתקפוהו.

 

[אד יעלה]

פשטות הלשון כן, פשטות הענין לא.
לא ידוע לנו שבגמ' או ברש"י ייחסו כוחות מיסטיים שליליים לביה"כ,
זו בהחלט אמונה שכך הוא, אבל אין לה שום איזכור מפורש.
ולכן קשה מאד להגיד זה ברש"י.
ובפרט שפעם בתי הכסא היו בשדות (וזה עיקר הנושא המדובר שם), ושם לא ידוע לנו שיש שדים המזיקים (ביום עכ"פ) שמקומם בבית הכסא.
אבל בהחלט יש שם נחשים ועקרבים, ובפרט שמזיז אבנים כדי לשבת עליהם (כהא דרבא), או חופר ומכסה בחול כמצוות התורה, ומוריד בגדיו ויושב, שם יכול לבוא לידי עקיצת נחש. וכשעושה בעדינות ודרך צניעות יחוסו עליו. - כלומר, לא יראו בו אויב מסוכן ויניחו לו ולא יתקפוהו.

ראיתי מציינים ברכות סב. יש שד שנמצא בבית הכסא.
ובגמרא סב כל הצנוע בבית הכסא ניצול משלושה דברין נחשים עקרבים מזיקין משמע שהוא דבר נפרד

 

[אלישמע]

ראיתי מציינים ברכות סב. יש שד שנמצא בבית הכסא.
ובגמרא סב כל הצנוע בבית הכסא ניצול משלושה דברין נחשים עקרבים מזיקין משמע שהוא דבר נפרד

אי"ה אעיין מאוחר יותר.
ייש"כ.

 

[אלישמע]

ראיתי מציינים ברכות סב. יש שד שנמצא בבית הכסא.
ובגמרא סב כל הצנוע בבית הכסא ניצול משלושה דברין נחשים עקרבים מזיקין משמע שהוא דבר נפרד

אי"ה אעיין מאוחר יותר.
ייש"כ.

עיינתי, ואכן זו הגמ' ורש"י המדוברים
וברש"י להדיא כמו שכתבת.
ייש"כ.

 

[בנציון]

פשוט וברור שבית הכסא שלנו כאשר האסלה נקיה (וקל וחומר אם סגורה) יש לו דין בית הכסא דפרסאי, ומצבו הרבה יותר טוב מבית הכסא דפרסאי שעליו אמרו חז"ל שאין לו דין של בית הכסא.

וגם בבית הכסא דפרסאי, הצואה נמצאת שם כמה רגעים עד שמתגלגלת לאן שמתגלגלת (הרי לא מדובר במגלשה חלקה עם זרם מים וסבון).

וכן הגרב"צ אבא שאול בשו”ת אור לציון (חלק א’ סימן א’ וחלק ב’ פ”א סי’ ט’) כתב שאין צריך ליטול ידים כשיוצא מהשירותים דידן, אם האסלה מכוסה.

מה דפשיטא לך רוב הפוסקים סב"ל איפכא דאינו נידון כביה"כ דפרסאי

ודברי מרן האול"צ יאמרו גם על זמנם אם הבור מכוסה

שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן א

והן אומנם שאין נראה לדמותם לגמרי לביהכ"ס דפרסאי, דאיתא בגמ' (ברכות דף כ"ו ע"א), ובשו"ע (סי' פ"ג ס"ד) דמותר לקרות בו כיון דחשיב כסתום, דשאני התם שהרעי ומי הרגלים מתגלגלים ונופלים מיד לרשות אחרת (עמוק עשרה טפחים או רחוק ארבע אמות), משא"כ בנידון השירותים שלנו.
מכל מקום נראה שאין שורה בהן רוח רעה, וראיה לזה מהא דמרן בשו"ע (סימן פ"ג ס"א) ס"ל דאין מחיצות ביהכ"ס נאסרות מלקרות כנגדן, ואפילו בביהכ"ס ישן, (והם מיוחדות לקבל צואה עליהן, כעין משתנות שיש בימינו, ועיין משנה ברורה שם ס"ק ה'). ומשמע דמפרש דכל בית כסא שבש"ס היינו בשאין לו מחיצות, ואינו אוסר אלא כנגד הגומא, ואף לדברי האחרונים החולקים על מרן שהביאם המ"ב שם ס"ק ה', דס"ל דאף היכא דאיתא למחיצות דיינינן ליה כמו צואה עצמה ואסור לקרות כנגדן, מ"מ נראה דהיינו דוקא בבתי כסא שלהם שאין בית קיבול לצואה שבתוכן, אבל בזה"ז שיש אסלה, אפשר דאף האחרונים הנ"ל יודו שמותר לקרות כנגד המחיצות, ורק האסלה נידונית כגרף של רעי ולא המחיצות.

 

[עת שערי רצון]

מה דפשיטא לך רוב הפוסקים סב"ל איפכא דאינו נידון כביה"כ דפרסאי

ודברי מרן האול"צ יאמרו גם על זמנם אם הבור מכוסה

שו"ת אור לציון חלק א - אורח חיים סימן א

והן אומנם שאין נראה לדמותם לגמרי לביהכ"ס דפרסאי, דאיתא בגמ' (ברכות דף כ"ו ע"א), ובשו"ע (סי' פ"ג ס"ד) דמותר לקרות בו כיון דחשיב כסתום, דשאני התם שהרעי ומי הרגלים מתגלגלים ונופלים מיד לרשות אחרת (עמוק עשרה טפחים או רחוק ארבע אמות), משא"כ בנידון השירותים שלנו.
מכל מקום נראה שאין שורה בהן רוח רעה, וראיה לזה מהא דמרן בשו"ע (סימן פ"ג ס"א) ס"ל דאין מחיצות ביהכ"ס נאסרות מלקרות כנגדן, ואפילו בביהכ"ס ישן, (והם מיוחדות לקבל צואה עליהן, כעין משתנות שיש בימינו, ועיין משנה ברורה שם ס"ק ה'). ומשמע דמפרש דכל בית כסא שבש"ס היינו בשאין לו מחיצות, ואינו אוסר אלא כנגד הגומא, ואף לדברי האחרונים החולקים על מרן שהביאם המ"ב שם ס"ק ה', דס"ל דאף היכא דאיתא למחיצות דיינינן ליה כמו צואה עצמה ואסור לקרות כנגדן, מ"מ נראה דהיינו דוקא בבתי כסא שלהם שאין בית קיבול לצואה שבתוכן, אבל בזה"ז שיש אסלה, אפשר דאף האחרונים הנ"ל יודו שמותר לקרות כנגד המחיצות, ורק האסלה נידונית כגרף של רעי ולא המחיצות.

מ''מ לדעת האור לציון הנ''ל, אין כ''כ חשש רו''ר בביה''כ בזמננו. ויתכן שה''ה לענין מ''ש בפתיחת האשכול, ות''ל.

 

[בית יוסף להבה]

עיינתי, ואכן זו הגמ' ורש"י המדוברים
וברש"י להדיא כמו שכתבת.
ייש"כ.

וכן בקידושין עב. דומים לשעירים של בית הכסא, וברש"י שם: שדים.