א. בפלוגתת רבנן ור' יוסי הגלילי ומדוע לא אמרינן טומאה בלועה.
במשנה מבואר שרועה שנוגע בעובר מת בתוך מעיה של הבהמה לת''ק טהור ור' יוסי הגלילי בטמאה טמא ובטהורה טהור,ומבואר בגמרא טעמא דת''ק מק''ו שאם השחיטה של האמא מועילה להתירו באכילה ק''ו שלא יהיה טמא והקשו הראשונים מדוע צריך להגיע לטעמא דק''ו ומה שאלת הגמרא מה טעמא דת''ק הלא הויא טומאה בלועה ואינו מטמאה ויש בזה ארבעה דרכים בראשונים א. התוס' הביאו את פירוש רש'י שאפילו לר''ע שמטמא טומאה בלועה הכא טהור מהק''ו ב. ועוד תירצו בתוס' שהגמרא ידעה את הדרשא דר' יוסי הגלילי שמטמא בבמה טמאה כיון שכתוב וכל הולך על כפיו ולכן שאלה על ת''ק מדוע הוא מטהר בטמאה ג.ועוד הביאו הרמב''ן והרשב''א שרבה ס''ל שבשתי טבעות הבלועות במעיים נחשב טומאה בלועה ואילו ר' חסדא ס''ל שלא נחשב טומאה בלועה וכאן הרועה שנוגע בעובר נחשב כשתי טבעות וטמא דאינו נחשב טומאה בלועה וכיון שר' חסדא ס''ל שאינו טומאה בלועה לכן הגמרא שואלת מ''ט דת''ק. .
ד. ודרך רביעית מבואר בבעל המאור דהסוגיא דהכא אירי שהעובר הוציא ידו לחוץ והרועה נגע ביד שלא הויא טומאה בלועה ולכן צריך להגיע לק''ו ולכאורה יש לשאול א''כ הק''ו אינו קיים כיון שהק''ו הוא אם מתיר באכילה בוודאי שיועיל לענין טומאה והלא באבר היוצא כלל אינו מתיר באכילה.
ובאמת שאם נלמד בסוגיא לעיל שהוציא העובר את ידו שהוא איסור חדש כלומר שבאמת מצד העובר הרי הוא שייך לילפותא שבבהמה ומצד זה הוא צריך להיות מותר אלא שיש פסוק אחר פרסה החזיר אכול שאוסר מה שיצא ממילא אפשר לומר שביסודו הרי הוא עובר ירך אימו ויש איסור חדש המונעו ולכן הק''ו שייך גם בו כיון שהשחיטה פועלת בו וכעין שכתבנו בטרפה באות ב'.
אבל באמת שבעה''מ בעצמו מיישב זאת שהק''ו הוא על העובר שכיון שהוא מוגדר ירך אימו שהלא אם הוא ניתר בשחיטת אמו הרי בהכרח שהוא מוגדר ירך אימו וממילא היד היוצאת הרי היא כאבר המדולדל שהוא טהור עד שיפול ואפילו לר''מ ששחט את האמא ואח''כ חתך את היד ברי זה מגע נבילה זה רק לאחר שחתך את היד אבל קודם לכן הוי כאבר המדולדל ואינו מטמא נמצא שהק'''ו הוא בשתי שלבים הראשון שכיון שהעובר מותר באכילה הרי למדנו שירך אימו נחשב [ולמדנו מכאן שב''פ אי''ז היתר סתם שהתורה התירה אלא שהוא נחשב כשחוט מחמת האמא או שנחשב כאחד מאיבריה ולא שסתם התורה התירה שא''כ אין ראיה לירך אימו] וכיון שירך אימו א''כ האבר היוצא אינו מטמא כדין אבר המדולדל ואולי אינו כלל ק''ו אלא גילוי מילתא בעלמא שנחשב ירך אימו.
במשנה מבואר שרועה שנוגע בעובר מת בתוך מעיה של הבהמה לת''ק טהור ור' יוסי הגלילי בטמאה טמא ובטהורה טהור,ומבואר בגמרא טעמא דת''ק מק''ו שאם השחיטה של האמא מועילה להתירו באכילה ק''ו שלא יהיה טמא והקשו הראשונים מדוע צריך להגיע לטעמא דק''ו ומה שאלת הגמרא מה טעמא דת''ק הלא הויא טומאה בלועה ואינו מטמאה ויש בזה ארבעה דרכים בראשונים א. התוס' הביאו את פירוש רש'י שאפילו לר''ע שמטמא טומאה בלועה הכא טהור מהק''ו ב. ועוד תירצו בתוס' שהגמרא ידעה את הדרשא דר' יוסי הגלילי שמטמא בבמה טמאה כיון שכתוב וכל הולך על כפיו ולכן שאלה על ת''ק מדוע הוא מטהר בטמאה ג.ועוד הביאו הרמב''ן והרשב''א שרבה ס''ל שבשתי טבעות הבלועות במעיים נחשב טומאה בלועה ואילו ר' חסדא ס''ל שלא נחשב טומאה בלועה וכאן הרועה שנוגע בעובר נחשב כשתי טבעות וטמא דאינו נחשב טומאה בלועה וכיון שר' חסדא ס''ל שאינו טומאה בלועה לכן הגמרא שואלת מ''ט דת''ק. .
ד. ודרך רביעית מבואר בבעל המאור דהסוגיא דהכא אירי שהעובר הוציא ידו לחוץ והרועה נגע ביד שלא הויא טומאה בלועה ולכן צריך להגיע לק''ו ולכאורה יש לשאול א''כ הק''ו אינו קיים כיון שהק''ו הוא אם מתיר באכילה בוודאי שיועיל לענין טומאה והלא באבר היוצא כלל אינו מתיר באכילה.
ובאמת שאם נלמד בסוגיא לעיל שהוציא העובר את ידו שהוא איסור חדש כלומר שבאמת מצד העובר הרי הוא שייך לילפותא שבבהמה ומצד זה הוא צריך להיות מותר אלא שיש פסוק אחר פרסה החזיר אכול שאוסר מה שיצא ממילא אפשר לומר שביסודו הרי הוא עובר ירך אימו ויש איסור חדש המונעו ולכן הק''ו שייך גם בו כיון שהשחיטה פועלת בו וכעין שכתבנו בטרפה באות ב'.
אבל באמת שבעה''מ בעצמו מיישב זאת שהק''ו הוא על העובר שכיון שהוא מוגדר ירך אימו שהלא אם הוא ניתר בשחיטת אמו הרי בהכרח שהוא מוגדר ירך אימו וממילא היד היוצאת הרי היא כאבר המדולדל שהוא טהור עד שיפול ואפילו לר''מ ששחט את האמא ואח''כ חתך את היד ברי זה מגע נבילה זה רק לאחר שחתך את היד אבל קודם לכן הוי כאבר המדולדל ואינו מטמא נמצא שהק'''ו הוא בשתי שלבים הראשון שכיון שהעובר מותר באכילה הרי למדנו שירך אימו נחשב [ולמדנו מכאן שב''פ אי''ז היתר סתם שהתורה התירה אלא שהוא נחשב כשחוט מחמת האמא או שנחשב כאחד מאיבריה ולא שסתם התורה התירה שא''כ אין ראיה לירך אימו] וכיון שירך אימו א''כ האבר היוצא אינו מטמא כדין אבר המדולדל ואולי אינו כלל ק''ו אלא גילוי מילתא בעלמא שנחשב ירך אימו.