לבקשתך פניתי למחבר הספר, וניאות לכתוב תמצית של דרכו של הגא"צ זצ"ל.
קווים לדמותו
(מתוך הספר 'באמת הוא מלאך')
רבינו זצ"ל נולד ביום ג' חשון תשי"ג לאביו רבי יצחק שלום סופר ז"ל, נכדו של המקובל האלוקי הגאון רבי יעקב חיים סופר זצ"ל בעל ספר 'כף החיים' (ראה אורחותיו באריכות בספר "תפארת חיים"), ולאמו מרת שולמית ע"ה בתו של המקובל האלוקי הגאון רבי יעקב מונסה זצ"ל שהיה מחכמי המקובלים והמכוונים בעיה"ק ירושלים תובב"א (ראה בהרחבה אורחותיו ומופתיו הגדולים בספר "פדה את אברהם" לבנו הגאון הצדיק רבי אברהם מונסה זצ"ל).
רבינו זצ"ל הוא השני מבין ארבעת האחים הגאונים המפורסמים שיבדלו לחיים טובים, הגדול מבין האחים הוא מרן הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א ראש ישיבת כף החיים, השני הוא רבינו זצ"ל, האח השלישי הוא הגאון המקובל רבי ראובן ניסים סופר שליט"א, והרביעי הוא הגאון רבי משה רחמים סופר שליט"א מרבני ישיבת כף החיים.
רבינו זצ"ל מבחרותו היה נקשר בדבקות מיוחדת ברבותיו ראשי ישיבת פורת יוסף, דודו מרן הגאון החסיד חכם יהודה צדקה זצ"ל ומרן הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל.
בבחרותו למד בישיבת קול תורה וקיבל את יסודות הלימוד וההוראה מראש הישיבה מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהחשיב אותו למאד, לאחר מכן עבר ללמוד בתקופה קצרה בישיבת תפרח בדרום, ונקשר לראש הישיבה הגאון רבי יעקב פרידמן שליט"א, שהיה עמו בקשרי תורה ויראה במשך ימי חייו, שם גם התחיל הקשר עם ראש הישיבה הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א והגאון רבי צבי פרידמן שליט"א, ועם מורו ורבו הגאון רבי משה שפירא זצ"ל שלקח אותו יחד בבחרותו להקים את הישיבה בסטנפורד קונטיקט שבארצות הברית, לאחר שהתבססה הישיבה בארצות הברית חזר לארץ הקודש, ונכנס ללמוד בישיבת חברון שם נקשר בעבותות אהבה מיוחדים יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל, ויחד איתו היה מכין את שיעור הכללי לכלל תלמידי הישיבה מדי יום שישי במשך שעות ארוכות.
בהגיע רבינו זצ"ל לפרקו הציע לו דודו מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל את בתו של רבי יצחק עובד ז"ל בנו של המקובל רבי אהרון עבוד זצ"ל, ובסידור חופה וקידושין לרבינו כובד דודו הגדול מרן ראש ישיבת פורת יוסף חכם יהודה צדקה זצ"ל.
לאחר החתונה למד רבינו בכולל ליוצאי ישיבת חברון, ובישיבת מיר, ולאחר מכן עבר לגור כמה שנים ביישוב תפרח שם נתעלה בלימוד יחד עם ידידיו הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, ועם הגאון רבי דוד כהן שליט"א לימים ראש ישיבת חברון, וכן עם המשגיח הגאון רבי דן סגל שליט"א, ובעצת מורו ורבו הגאון רבי משה שפירא זצ"ל פתח כולל בבאר שבע, לאחר כמה שנים חזר לגור בירושלים ובמשך כמה שנים למד בישיבת אהבת שלום בנשיאות הגר"י הלל שליט"א שם למד בחברותא במשך עשר שנים חושן משפט עם הדיין הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א, ובמקביל פתח את בי"ד בבאר שבע, אחר תקופה קרא לו רבו מרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל להתחיל להיכנס לעומק לימוד תורת הנסתר, ולאחר שנועץ בזה עם הקהילות יעקב התחיל ללמוד קבלה רק בלילות, ובתקופה זאת היה לומד עד שיאיר השחר עם רבותיו רבי יואל קלופט זצ"ל ורבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, כסדר את התיקונים בזוהר הקדוש, ותורת הגר"א בספרא דצניעותא, במשך השנים הגה רבינו זצ"ל רבות בתורת הגאון בעל 'לשם שבו ואחלמה' ובמרוצת השנים היה לו קביעות בלימוד יחד עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל עד שהפקיד בידו להאדיר ולהוציא את תורת סבו בעל הלשם שבו ואחלמה. כמו כן היה לומד ונושא ונותן רבות בתורת הנסתר עם מורו ורבו הגאון רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל שנתן לו כמה הסכמות על ספריו בתורת הנסתר. במרוצת השנים הקים רבינו זצ"ל בביתו שיעורים רבים בתורת הנסתר ובהם השתתפו גדולי מרביצי התורה בדורינו [ראה בהרחבה בפרק תורת הנסתר].
לאחר תקופה יחד עם רבו הג"ר משה שפירא זצ"ל פתחו את כולל באר יצחק בירושלים שם למדו ביסודיות ובעיון הלכות אבן העזר חושן משפט, כולל זה היו לומדים האברכים במסירות ובהתמדה גדולה כ 12 שעות ביממה, שם גם נפתח הרכב בי"ד בעניינים אלו בראשות רבינו זצ"ל.
במשך הזמן פקיע שמיה של רבינו זצ"ל, ונקרא לשמש כדיין במשך עשרים ושתים שנה, בבית דינו של מרן הג"ר ניסים קרליץ זצ"ל בבני ברק, שהתפעל ממנו והחשיבו למאד, וכן שימש רבינו זצ"ל כמורה צדק בישיבת אהבת שלום בענייני אה"ע וחו"מ. ובמקביל התמנה רבינו זצ"ל לכהן כרבה הספרדי של העיר מודיעין עילית.
ברבות הזמן ראה רבינו זצ"ל את הצורך הגדול בהקמת ישיבה לבני התורה, ובעצת רבותיו הורו לו כי העמדת תלמידים יותר חשובה מהרבנות בקרית ספר, והדיינות בבי"ד בבני ברק, אי לכך פנה רבינו זצ"ל אל הגאון רבי יהודה כהן שליט"א (ראש ישיבת יקירי ירושלים) שיפתח אף ישיבה גדולה לבני עדות המזרח, אך סירב, כי חשש מאד שמא הדבר יכביד עליו ביותר ולא יעמוד בזה, אך רבינו זצ"ל לחץ עליו ביותר וכשראה רבינו זצ"ל את חששו של רבי יהודה כהן שליט"א לקח על עצמו את האחריות לפתיחת הישיבה הגדולה, ומששמע כך נאות מיד להסכם, ובכך נפתחה ישיבה הגדולה באר התלמוד, שרבינו זצ"ל מכהן שם כראש הישיבה במשך כמה שנים. ברבות הזמן ייסד רבינו זצ"ל גם את הישיבה הגדולה באר יצחק ביישוב טלז סטון, שם העמיד תלמידים רבים, ולאחר תקופה עברה הישיבה לשכון ביישוב רכסים, שם קיבלה משכן של קבע ובניינים גדולים ומרווחים, על ידי הגאון רבי משה תנעמי שליט"א ורבי יהודה מלמד זצ"ל, ובמקום זה הרביץ רבינו תורה ויראה למאות התלמידים, במשך עשרות שנים במסירות נפש של ממש עד ימיו האחרונים.
במקביל לעמלו ויגיעתו הגדולה של רבינו בלימוד והרבצת התורה, היה רבינו זצ"ל כותב ומחדש כנהר שאינו פוסק, וזכה לחבר עשרות רבות של חיבורים, עמוקים ובהירים בכל חלקי התורה, בפשט רמז דרש ובעומק סודות התורה, וגדולי התורה העידו שהיה חד בדרא בשילוב העמקות וידיעת התורה בפשט ובסודות התורה, והיה מהיחידים בדור שזכו לבאר בעומק הבהירות את תורת הגר"א בספרא דצניעותא, כמו שיראה המעיין בספריו הגדולים של רבינו זצ"ל ציון אליהו ה' חלקים, ובכל חיבוריו הגדולים בסודות התורה.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאהב רבינו זצ"ל את התורה הקדושה ואם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבינו זצ"ל את התורה בוז יבוזו לו.
התמדתו הגדולה היתה לפלא, עם כל כשרונותיו הברוכים והידועים בנושאים רבים ואף במדעי העולם, ניצל רבינו את כישוריו וזמנו בעולמו רק לעמל ויגיעת התורה, והעידו עליו שכבר מצעירותו היה עוסק בהתמדה עצומה, והיה הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה, ובמשך כל ימי חייו גריס באורייתא תדירא ולא פסיק פומיה מגירסא, והיה מפליא לראותו עומד וחושב בלימוד בעיון התורה ובריכוז עצום במשך שעות עד לירידתו לעומקם של סוגיות, עד שאימץ
והרגיל את עצמו לא לישון על מיטה כלל אלא מיושב תוך כדי לימוד התורה עד שתחטפנו שינה ובעוד אצבעו בתוך ספרו היה נם את שנתו המועטת וכשהיה מתעורר היה כארי חוזר ללימודו, וכל חייו לא היה יכול לראות בביטול הזמן, ובמשך כל חייו עודד והמריץ לנצל את הזמן לעמל ויגיעת התורה הקדושה.
בעת לימודו היה מעיין בכל סוגי'ה ונושא שעות על גבי שעות, בתכלית העיון לעומק ולרוחב, ולא היה כמעט דבר שלמדו והניחו ללא עיון, אלא שב ודקדק וחקר ודרש בעמל ויזע כל נושא שעסק בו להוציאו בתכלית ההבנה והדקדוק, והיה מעיין גדול בעומקה של הלכה, ובתכלית הדיוק בדבריהם של רבותינו הראשונים, במחשבה עמוקה עד לבירור ההלכה, כפי שיחזה המעיין בספריו שו"ת שערי ציון ג"ח, וכך אף היה בעומקו בסוגיות הש"ס, כפי שיראה המעיין בספרו הגדול באר ציון על סדר נשים נזיקין [תתתקמב' עמודים], ובספריו שיעורי ציון על מסכתות הש"ס, וכך גם עומקו בתורת הנסתר כפי שיראה המעיין את גודל עומקו וגבורתו בספריו ציון אליהו ה"ח, בנין ציון, תחזו בשולמית, מאמר ציון סדר זמנים, אור ציון, ועוד, וכן הוא בספריו המרובים בענייני מוסר ומחשבה, ותמיד הלך מחשבתו היתה בעיון והתבוננות מעמיקה.
ואף כל עניין וצרכי ההכרעה בענייני העולם, ובכל ענייני רפואותיו הגורליות היה מעמיק בהם כדרך לימודו ומכריע, שכך הרגיל את עצמו מצעירות לירד לעומק כל ענין וענין, והיה זה לשם דבר, וכל הבאים עימו במגע ומהם שלא הכירוהו ומהם אף שאינם בני ברית ראו בו אדם גדול, וזכה והעמיד תלמידים תלמידי חכמים מופלגים ששמעו את לקחו בשקיקה ונתגדלו ממנו, ונפשו אף פעם לא שבעה ולא ידעה מנוח ממה שלמד וחידש, אלא עז רצונו תמיד להמשיך ולהתגדל עוד בתורה ויראת שמים. וכבר הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א ראש ישיבת תפרח בהספד בהלוויה על רבינו זצ"ל התבטא ואמר "אין בשכל אנוש בדורנו להשיג את מה שהשיג רבי אליהו בתורה הקדושה". ובדומה לזה שמעתי מפיו של רבה של ביתר הגאון רבי יעקב טופיק שליט"א בניחום בימי השבעה בבית מרן הגרי"ח סופר שליט"א על חיבוריו וספריו הגדולים של רבינו בתורת הנסתר זצ"ל.
וכה העיד אחיו מרן הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א "העולם באמת לא מכירים את גדולתו ועמקנותו בכל חלקי התורה של אחי הגאון רבי אליהו ציון זצ"ל, ומי שחושב שבאמת יודע באמת הוא לא יודע כלום"... ועוד העיד "עוד מימי הצעירות אחי רבי אליהו ניצל את זמנו ואת כל כישרונותיו הברוכים כידוע אך ורק לתורה, והיה כל ימיו שקדן גדול בתורה הקדושה, ושתקן גדול".
משוש חייו היה להפיץ את התורה בעומק העיון, וחפץ ה' בידו צלח להעלות את חלק מחידושיו על הגיליון, והחזיק טובה מרובה לכל המסייעים בזה, וזכה להוציא חיבורים בכל חלקי התורה, בספריו העמוקים על חושן משפט ואבן העזר, ואף בלימוד סוגיות הש"ס העלה על הכתב את בירורי הסוגיות וחיברם לספר עב וגדול "באר ציון" אשר ממנו ישקו העדרים, וכן ספרי שיעורי ציון, ועוד, ומבחרותו התמיד בלימוד המוסר הרבה, והוציא ספרי מוסר ומחשבה שהם מאירי דרך בעבודת ה', ומהם ספרים ומאמרים בעומק תורת הפרד"ס על חגי ישראל, והוסיף עוד בכתיבת חיבורים גדולים ורבים בתורת הנסתר בדקדוק רב ובחידושים רבים בדברי רבינו האריז"ל וגוריו, ובספרי הגר"א ותלמידיו, הרמח"ל, והלשם שבו ואחלמה, ועוד שרבים נהנים לאורם ומתחכמים מהם ואף מהם התבטאו כי ללא ספריו של רבינו זצ"ל לא היינו מבינים מאומה בתורת רבינו הגר"א. ולאחר פטירתו נתגלה עוד אוצר גדול של כתבי חידושי תורה מרובים מאד, שחידש וכתב רבינו זצ"ל בכל חלקי התורה במשך חייו, ובע"ה יראו אור בזמן הקרוב.
יראתו היתה קודמת לחכמתו, והיה לשם דבר וכל תלמידיו ומכריו הרגישו תמיד באש היראה הבוערת בקרבו, וכל דבריו משאו ומתנו היה ביראה גדולה, ובדקדוק גדול, לבל יוציא מפיו דיבור אשר לא נצרך לאומרו, ועורר כל ימיו על חשיבות שמירת הלשון, והתרחקות מן המחלוקת, והיה נמאס בעיניו כל דבר חטא, וענוותו ושפלותו היתה בתכלית לכל אדם, ואפילו לקטנים שבקטנים, עד שהיו קשיי יום מוצאים אצלו אזן קשבת בסבלנות רבה, ולא היה רואה בזה גנות אלא חלק מעבודת הבורא ברוך הוא, וכל מיליו ומעשיו היו מדודים בתכלית, ואף פעם לא היה נמהר בדעתו, ישרותו היתה מן המיוחדות, ולא זז מעקרונותיו כמלא נימה, וכל דבר שלא היה בישרות מוחלטת היה מסלקו ומבטלו ולא חש לדיבורים בחוץ ולרווחים שיכלו להימצא לו.
אמונתו בבורא הייתה בהרגשה ממשית בכל זמן ועת שעין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, בכל דרכיו ומעשיו חישב לעצמו תמיד מה יענה ביום פקודה בבי"ד של מעלה, ואף כל הנהגתו בחיים חישב מה דרך ה' הנכונה לעשות, וכאשר הסיק כן במחשבתו לא חת מפני איש ומבעלי הנהגה למיניהם, אלא רק מבורא עולם, ותמיד היה סמוך ובטוח שכאשר עושה את רצונו יתברך לא יצא מכשול תחת ידו, וה' יזמן לו את כל הנצרך לו להחזקת הישיבה ולהעמדת התלמידים, וכך גם כשהיה מכתת את רגליו ברחבי העולם לא התחנן לאיש, וקירבם לאהבת התורה ויראת שמים, וכך פעל את השתדלותו גרידא, ובדרכים אחרות ומגוונות ה' היה ממציא לו את צרכיו וצרכי הישיבה.
בשנותיו האחרונות (בפרט) נזדכך בייסורים קשים ומרים של אהבה מבורא עולם, וקיבלם בהכנעה ובאהבה, ועם כל ייסוריו הרבים המשיך בעמל וביגיעה בלימוד והרבצת התורה הקדושה לתלמידיו במסירות נפש של ממש, ומתוך ייסוריו הספיק לכתוב כמה חיבורים גדולים, והעיד על עצמו שזו תורה שלמד באף, ואף שעות בודדות קודם פטירתו מסר וועד לאחינו שבגולה, וחיזקם ואימצם לעבודת הבורא, ולאחר שעות ספורות למגינת לב אלפי תלמידיו ומעריציו בכל העולם, בפתע פתאום השיב את נשמתו לבוראו ביום שני המר והנמהר כ"ב אדר ב' תשפ"ד לסדר "וכל בני ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
ומה רבה התדהמה בקרב כל תלמידי ומוקירי רבינו, כי מיד אחר פטירתו נמצא בכתביו, כי המאמר האחרון בו עסק וכתב רבינו בחייו בספרו "תורת רפאל" בראשית, הוא חידוש וביאור דברי הפסוק (ויחי מט, לג) "ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסף רגליו אל המיטה ויגוע ויאסף אל עמיו", וביאור דברי חז"ל (תענית ה:) כי יעקב אבינו לא מת, ויש לבאר זאת בתרי אנפי, או על הצד החומרי שלא מת הגוף, או על הצד הרוחני שלא מת, אבל הגוף מת, והפסיק רבינו בכתיבה ממש באמצע ביאור דברים אלו, הרי לנו כי תלמיד חכם הוא בחינת יעקב שהמית עצמו כל ימי חייו באהלה של תורה "לא מת". ודבריו חיים וקיימים לעד. [וראה לרבינו זצ"ל בספרו תחזו בשולמית (סימן יג אות ו) כי מיתה אינה ביטול גמור אלא חסרון, וירידת דרגא, ומהאי טעמא שייך בזה תחייה לעתיד לבוא, והוא סוד הבלא דגרמי, ומצב זה של חסרון מצפה לתיקון והשלמה. וע"ע לרבינו בספרו הגדול ציון אליהו ח"א במלואים סימן ג' אות ו' ע"ש].
