כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
שלח לי בפרטי ואעבור בל''נ
ברכה לנשים על מצוות עשה שהזמן גרמא
- יוזם האשכול אור תורה
- תאריך התחלה
אין לי בעיה לעלות את זה כאן [יקח לי כמה דקות]
אלא שזה קצת ארוך [בר"י פראג'י התמקדתי לקראת הסוף]
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
שאלתי אם ראית את שתי תשובותיו במלואן? מסודר? לפני שאני מעיין.
אכן ראיתי את דבריו ועברתי על דבריו באריכות.
מ"מ מצורף מה שהספקתי לעת עתה [ועוד חזון למועד]
פשוט לראות ולצחוק...
ידוע שגם לר"ת ורוב ככל הראשונים שפסקו כמותו קוראים ללילה "צאת הכוכבים" וכך גם השו"ע נקט, אין מזה שום ראיה.
את השו"ע ביו"ד אפשר ליישב כמש"כ כמה אחרונים,
ומה שברור בשו"ע סי' רסא שפסק כמו ר"ת ואם זה א"א להתווכח...
גם המנחת כהן והפרי חדש פסקו כר"ת ואעפ"כ הורו בא"י 40 דקות
לא הבדלת כי לא הבנת
בשו"ע מוזכר אפי' אם הרקיע מזהיר כאור יום, שזה ודאי נגד ר"ת כי לר"ת צריך "הכסיף לגמרי" שהשמיים יושחרו ואם יש אור ברקיע לר"ת זה עדיין יום
ומה שהצריך ר"ת ד' וה' מילין כי זה הא בהא תליא, כי אחרי ד' או ה' מילין אין ברקיע טיפת אור
יש מגמה להפוך אור חושך ויקב לעשיו ולהגיב בלי לקרא ובלי להבין.
יש"כ.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
הגדרת בין השמשות וצאת הכוכבים על ידי הרמב"ם על פי סימני הכוכבים:
- האם שיטת הרמב"ם בזמן צאת הכוכבים המעשי היא כשיטת רבינו תם או כשיטת הגאונים (הקצרה): זוהי נקודת מחלוקת מרכזית בהבנת דברי הרמב"ם בקרב הפוסקים.
הרמב"ם פסק כשיטת רבה, וכשיטת רב יהודה אמר שמואל. - הרמב"ם כותב בהלכות שבת פרק ה' הלכה ד': "משתשקע החמה עד שיראו ג' כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, ולפיכך אין מדליקין בו, והעושה מלאכה בין השמשות בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת מכל מקום".
הרמב"ם כותב שמראית ג' כוכבים (בינוניים) מבדילה בין בין השמשות ללילה גמור, על פי דברי רב יהודה אמר שמואל במסכת שבת דף לה עמוד א: "כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה וכו', א''ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראים ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינוניים". הרמב"ם פסק את שני דברי רב יהודה אמר שמואל הללו יחד. - הרמב"ם בפירוש המשניות על פרק במה מדליקין מסביר: "מאחורי שקיעת החמה עד שייראו שלושה כוכבים בינוניים הוא זמן בין השמשות, וכשייראו שלשה הרי זה לילה ודאי".
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ג' מתייחס לגדלי הכוכבים: "כל הכוכבים הנראין יש מהם כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהם, ויש מהם כוכבים גדולים שכל אחד מהם גדול מן הארץ כמה פעמים". מבואר על דבריו שהכוכבים הנראים הם 1022 כוכבים שנחלקו לשש מעלות גודל. לפי זה, גם ראיית מאות כוכבים אינה בהכרח ראיה ללילה ודאי, אם אלו כוכבים גדולים. רק כוכבים "בינוניים" לפי הגדרת הגמרא הם הסימן ללילה. - הגישה הטוענת שהרמב"ם פוסק כרבינו תם:
- מקור מרכזי לגישה זו נמצא בהלכות תרומות פרק ז' הלכה ב': "אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן, ויצאו שלשה כוכבים אחר שקיעת החמה, שנאמר ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים".
- ביאור הלשון שם: "שיטהר הרקיע מן האור" פירושו שהאור נסתלק לגמרי מחללו של עולם, וכפי שביאר הרשב"א. זהו סוף שקיעה, היינו שקיעת האור, המתאים לשיטת רבינו תם שיש שתי שקיעות.
- מהר"י פראג'י דייק בלשון הרמב"ם בתרומות: "דו"ק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב "עד שיעריב שמשן ויצאו ג' כוכבים אחר שקיעת החמה"". לשיטתו, הרמב"ם הבדיל בין "עריבת שמשן" (שקיעת גוף השמש) ל"שקיעת החמה" (השקיעה המאוחרת יותר) שאחריה יוצאים הכוכבים הראויים. הרי שיש שתי שקיעות כשיטת ר"ת.
- הדבר אינו חידוש של ר"ת, אלא נזכר כבר בדברי אבן עזרא (שמות יב, ו) שהיה בן דורם של ר"ת והרמב"ם: "הנה יש לנו שני ערבים, האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ. והשני ביאת אורו הנראה בעבים. והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה.". לשונו "עריבת שמש" ו"ביאת אורו" דומה ללשון הרמב"ם "שיעריב שמשן" ו"שיטהר הרקיע מן האור".
- האבן עזרא מביא שם בשם רב סעדיה גאון שזמן צאת הכוכבים הוא אחר שעה ושליש שעה, זמן זה תואם יותר את שיטת ר"ת.
- המאיר"י בשבת לה עמוד ב' מבאר את דעת הרמב"ם והרי"ף כשיטת ר"ת. גם הרדב"ז ביאר שאין ראיה מסתימת דברי הרמב"ם נגד ר"ת, ומפרש את דבריו כר"ת, ומביא ראיה מדברי הרא"ש ורבינו ירוחם שפסקו כר"ת ואין לחלוק על פסקיהם אלו מסתימת הרמב"ם. הרא"ש בפסקיו בתענית פוסק כר"ת.
- הרשב"א בברכות ב עמוד א' מבאר להדיא ששיטת הגאונים היא כר"ת, ולכך הרמב"ם שפסק כרבה (שהלכה כוותיה לגבי רב יוסף) פוסק כר"ת.
- הגישה הטוענת שהרמב"ם פוסק כשיטה המיוחסת לגאונים (זמן קצר):
- מהר"ם אלשאקר ייחס שיטה לרמב"ם (ולשאר פוסקים שכתבו סתם) על פי הנחת היסוד שלו, לפיה הרמב"ם סבר כחכמי אומות העולם שהשמש הולכת בלילה תחת הארץ ולכן יש רק שקיעה אחת, והזמן משקיעת גוף השמש עד צאת ג' כוכבים הוא ג' רבעי מיל. (אמנם בעל הגינת ורדים ומהר"י פראג'י חולקים על הנחת יסוד זו של מהר"ם אלשאקר).
- ישנה גירסה אחרת בדברי הרמב"ם בהלכות תרומות (במהדורת פרנקל, על פי הסמ"ג): "עד שיעריבו שמשן ויצאו ג' כובים בינונים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעה". גירסה זו מציינת שיעור זמן קצר (כשליש שעה = כ-20 דקות) לצאת הכוכבים לאחר השקיעה, המתאים לשיטה המיוחסת לגאונים ולא לשיטת ר"ת. אמנם מצוין שהגירסה הקדומה יותר (שהיתה לפני מהר"י פראג'י) היא זו שתומכת בשיטת ר"ת.
- יש המקשים על שיטת ר"ת מהלכות שגגות פרק יד' הלכה ג' בה הרמב"ם כותב: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית חמה, ודימו ששקעה, ואחר כך זרחה, זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה חייב, אבל בית דין פטורין". קשה על שיטת ר"ת שצאת שבת הוא 72 דקות לאחר השקיעה, כיצד ייתכן שבית דין יטעו בהוצאת שבת רק עקב כיסוי עננים? זאת אומרת שהזמן המדובר קצר יותר.
- ספר המאורות לר"מ המעילי סובר שהרמב"ם לא סובר כר"ת, ולפי זה יש מחלוקת ראשונים בדעת הרמב"ם.
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 116
אשכול הזוי.
מנהג שנעשה ע"פ דעת רוב הראשונים מוגדר כמנהג בטעות, וכל זה בגלל העקרון המדומיין של 'קיבלנו הוראות מרן'.
תנסו להסביר להם שכך דעת רוב הראשונים, שהאחרונים הצדיקו את המנהג, שהב"י עצמו כותב שדבריו אינם דוחים מנהג, אבל אין עם מי לדבר, מישהו החליט שאין עוד פוסקים חוץ מהשולחן ערוך.
התפיסה שהשולחן ערוך הוא הפוסק היחידי נובעת מהבנה ילדותית של עולם ההלכה, כאילו הלכה זה מה שכתוב בספר מסוים, כאשר כל מי שיש לו יד ורגל בהלכה יודע שיש סוגיות, ראיות, טיעונים, דחיות ושקלא וטריא. יש גם מקום לסמכות הלכתית, אך לא זוהי כל ההלכה.
רחמנות.
מנהג שנעשה ע"פ דעת רוב הראשונים מוגדר כמנהג בטעות, וכל זה בגלל העקרון המדומיין של 'קיבלנו הוראות מרן'.
תנסו להסביר להם שכך דעת רוב הראשונים, שהאחרונים הצדיקו את המנהג, שהב"י עצמו כותב שדבריו אינם דוחים מנהג, אבל אין עם מי לדבר, מישהו החליט שאין עוד פוסקים חוץ מהשולחן ערוך.
התפיסה שהשולחן ערוך הוא הפוסק היחידי נובעת מהבנה ילדותית של עולם ההלכה, כאילו הלכה זה מה שכתוב בספר מסוים, כאשר כל מי שיש לו יד ורגל בהלכה יודע שיש סוגיות, ראיות, טיעונים, דחיות ושקלא וטריא. יש גם מקום לסמכות הלכתית, אך לא זוהי כל ההלכה.
רחמנות.
ספיר ויהלום
חבר חדש
- הצטרף
- 8/5/25
- הודעות
- 122
אוסיף להגדיר את הדברים.
א. זה רוב ככל הראשונים.
ב. מרן בסי' תקפו כותב רק ש"טוב" שלא יברכו, ע"ש בלשונו.
הרבה גדולים כ' שקיבלנו הוראות מרן החיד"א, והוא ז"ל ברור לו שיכולות לברך.