שאינו יודע לשאול
חבר ותיק
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 1,057
מצו"ב הערה שכתבתי בזה - אשמח לביקורות.
בתחילת פרשת אחרי מות (טז ) כתוב בזאת יבא אהרון אל הקודש וכו’, ובויק"ר כא ז דרשו "בכל שעה שהוא רוצה לכנס ייכנס", וביאר בגביעי הכסף בשם רבנו הגר"א שהדברים כפשוטם, וכל ארבעים שנה היה אהרון רשאי להיכנס לבית קדשי הקדשים בפר לחטאת ואיל לעולה, ולאו דווקא ביום הכיפורים.
ובמשך חכמה (אחרי מות שם ד"ה בזאת יבא אהרון) מביא דברי הגר"א וכותב "ונתגלה לנו טעמו בזה", על פי דברי הספורנו (ויקרא כב ג) שכתוב "כי בענן אראה על הכפורת", דהיינו שהענן הוא גילוי כבוד ה’ במשכן, וכל ארבעים שנה היה הענן קשור במשכן "כי ענן ה’ על המשכן יומם… בכל מסעיהם", וממילא כל ארבעים שנה הם כמו יום הכיפורים בבחינת הקרבת אלוקים והגילוי הגדול שהיה שם.
ושמא יש לומר שביאור הדברים הוא על פי מה שכתב הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות וז"ל :
וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד עכ"ל.
אם כך כבוד ה’ שממלא את המשכן הוא ממש המשכיות של מעמד הר סיני שבו כבוד ה’ היה מלא את כל העולם, רק כעת אחר חטא העגל נצטמצם למשכן, וזה יש בכל שנה ביום נתינת לוחת שניים ומחילת חטא העגל שהוא יום הכיפורים, אך במשכן זה גופא היה עניינו והיה קיים ענין זה בכל יום באותם ארבעים שנה.
אמנם בבית המקדש לא היה כך, אלא רק ביום הכיפורים היה מלא כבוד ה’ ואז חל ההיתר והציווי להכנס לקודש הקדשים, מפני שבית המקדש איננו בחינה של המשך מעמד הר סיני, אלא בית שיש בו קרבה וכבוד ה’ שכך היה רצונו שיהיה בית לשמו, אבל לא שהוא המשך החיבור המופלא של מעמד הר סיני ומתן תורה.
וחשבתי בזה לבאר מה שהרבה מקשים לפי המבואר ברבותינו (מאירי מגילה ט עיין גם משך חכמה פרשת ראה בפסוקי איסור במה, ועוד) שבזמן שהפלשתים לקחו את הארון הותרו הבמות להקריב בהם, ולכן כשהיה המשכן בנוב ובגבעון היה היתר להקריב בבמות.
ומקשים על זה שהלא בבית שני גם כן לא היה הארון במקומו ומדוע לא חזרו להיתר במות.
אך לפי"ז נראה לומר שכל זה במדרגה של משכן, שעיקרו ויסודו הוא הארון והלוחות, ואין המשכן אלא חידוש והמשך של מעמד הר סיני, מה שאין כן בית הבחירה שהוא מקום השראת השכינה ולא המשך של מעמד הר סיני.
בתחילת פרשת אחרי מות (טז ) כתוב בזאת יבא אהרון אל הקודש וכו’, ובויק"ר כא ז דרשו "בכל שעה שהוא רוצה לכנס ייכנס", וביאר בגביעי הכסף בשם רבנו הגר"א שהדברים כפשוטם, וכל ארבעים שנה היה אהרון רשאי להיכנס לבית קדשי הקדשים בפר לחטאת ואיל לעולה, ולאו דווקא ביום הכיפורים.
ובמשך חכמה (אחרי מות שם ד"ה בזאת יבא אהרון) מביא דברי הגר"א וכותב "ונתגלה לנו טעמו בזה", על פי דברי הספורנו (ויקרא כב ג) שכתוב "כי בענן אראה על הכפורת", דהיינו שהענן הוא גילוי כבוד ה’ במשכן, וכל ארבעים שנה היה הענן קשור במשכן "כי ענן ה’ על המשכן יומם… בכל מסעיהם", וממילא כל ארבעים שנה הם כמו יום הכיפורים בבחינת הקרבת אלוקים והגילוי הגדול שהיה שם.
ושמא יש לומר שביאור הדברים הוא על פי מה שכתב הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות וז"ל :
וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד עכ"ל.
אם כך כבוד ה’ שממלא את המשכן הוא ממש המשכיות של מעמד הר סיני שבו כבוד ה’ היה מלא את כל העולם, רק כעת אחר חטא העגל נצטמצם למשכן, וזה יש בכל שנה ביום נתינת לוחת שניים ומחילת חטא העגל שהוא יום הכיפורים, אך במשכן זה גופא היה עניינו והיה קיים ענין זה בכל יום באותם ארבעים שנה.
אמנם בבית המקדש לא היה כך, אלא רק ביום הכיפורים היה מלא כבוד ה’ ואז חל ההיתר והציווי להכנס לקודש הקדשים, מפני שבית המקדש איננו בחינה של המשך מעמד הר סיני, אלא בית שיש בו קרבה וכבוד ה’ שכך היה רצונו שיהיה בית לשמו, אבל לא שהוא המשך החיבור המופלא של מעמד הר סיני ומתן תורה.
וחשבתי בזה לבאר מה שהרבה מקשים לפי המבואר ברבותינו (מאירי מגילה ט עיין גם משך חכמה פרשת ראה בפסוקי איסור במה, ועוד) שבזמן שהפלשתים לקחו את הארון הותרו הבמות להקריב בהם, ולכן כשהיה המשכן בנוב ובגבעון היה היתר להקריב בבמות.
ומקשים על זה שהלא בבית שני גם כן לא היה הארון במקומו ומדוע לא חזרו להיתר במות.
אך לפי"ז נראה לומר שכל זה במדרגה של משכן, שעיקרו ויסודו הוא הארון והלוחות, ואין המשכן אלא חידוש והמשך של מעמד הר סיני, מה שאין כן בית הבחירה שהוא מקום השראת השכינה ולא המשך של מעמד הר סיני.
