ביאור בדעת מרן הגרא"מ שך ביש לו ביום ג' דחנוכה רק ב' נרות

[בן מנוח]

מעשה באדם דביום א' דחנוכה הדליק נר אחד וביום ב' ב' נרות ועתה ביום ג' יש לו ב' נרות בלבד האם ידליק רק נר אחד או דידליק ב' נרות כיום האתמול

והנה דעת האבי עזרי על הרמב"ם בהל' חנוכה דיש להדליק ב' נרות, [ותמה שם על הבית הלוי מדוע כתב דידליק רק נר אחד]
ומאידך דעת החיי אדם המשנ"ב ובית הלוי ועוד וכך פסק מרן הגרע"י בחזונו

אך ברצוני להבין סברת האבי עזרי מדוע סבר דמקיים עדיין בזה מעלין בקודש ואין מורדין הלא אין שום שייכות לב' נרות ליום ג' דחנוכה.?

 

[משנה אחרונה]

כבר קדמו הבית הלוי. ע"ש.

 

[בן מנוח]

כבר קדמו הבית הלוי. ע"ש.

עי' לעיל

והנה דעת האבי עזרי על הרמב"ם בהל' חנוכה דיש להדליק ב' נרות, [ותמה שם על הבית הלוי מדוע כתב דידליק רק נר אחד]

 

[ישראל סבא]

בס"ד פעם חשבתי להסביר סברא זו כך
בגמרא בשבת (כא:) מבואר שאנו מוסיפים כל יום לדעת ב"ה משום מעלין בקודש ואין מורידין והמקור לזה הוא במנחות צט. כמש"כ רש"י שם.
והנה הדין שמעלין בקודש ואין מורידין נלמד משני פסוקים נפרדים
ציטוט מהגמרא במנחות
"שמעלין בקודש ולא מורידין אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד ומנא לן דאין מורידין אמר רבי דאמר קרא (שמות מ, יח) ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא (במדבר יז, ג) את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל"

ולפ"ז י"ל שיש שני עניינים א. להעלות ב. לא להוריד ולכן י"ל שידליק בלילה השני ב' נרות

(ואע"ג שיש עוד טעם בגמרא י"ל שהעדיף טעם דלא להוריד מפני שהבאה"ל בסימן מ"ב מסתפק האם מעלין בקודש ואין מורידין הוא מדאו' או דר' וצידד קצת שהוא מדאו' ואף אם נימא שהוא דר' י"ל שטעם זה עדיף מטעם כנגד ימי החג)

 

[אנו עמלים]

אך ברצוני להבין סברת האבי עזרי מדוע סבר דמקיים עדיין בזה מעלין בקודש ואין מורדין הלא אין שום שייכות לב' נרות ליום ג' דחנוכה.?

ולפ"ז י"ל שיש שני עניינים א. להעלות ב. לא להוריד ולכן י"ל שידליק בלילה השני ב' נרות

פשוט דלפי טעם זה דמעלין בקודש אין שום עניין להדליק לפי מספר הימים, והוא רק במקרה דכיוון דהי' צריך להוסיף בכל יום נר ממילא ביום הח' מדליק ח' נרות. [ועי' בס' הררי קדם להגרי"ד סולובייצ'יק שהק' לשי' הרמב"ם (פ"ד ה"ב) דבעה"ב מדליק בעצמו כנגד מניין בני הבית וכ' הגר"א (בסי' תרע"א ב' ד"ה וי"א) דהא דל"ק לי' ק' התוס' דליכא היכרא משום דס"ל כהך טעמא דמעלין בקודש ולא כהטעם דהוא משום הימים הנכנסים עי"ש, והק' שם דא"כ אמאי מוסיף והולך כנגד מניין הימים דייקא ולא מוסיף נר אחד בכל יום עיי"ש] ולפי"ז פחות מחודש לומר דיש עניין לכה"פ שלא להוריד.