מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה, אמר ר׳ אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל. ובספר אסיפת חכמים וליקוטי שושנים שנדפס בשנת תפ״ה, העיר בשם הגאון הגדול מוהר״ר נפתלי הירץ אבדק״ק לבוב זצ״ל, איך מכרו בני ישראל מים למצרים, הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים, כמבואר בתענית כד: "אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא".
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.
עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.
במדרש רבה, אמר ר׳ אבין הלוי ברבי ממכת דם העשירו ישראל, כיצד, המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי הלך למלאות הקיתון מתוכה מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים מתוך הגיגית, והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם, ואומר לו נשתה אני ואתה מן קערה אחת וישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים, מכאן העשירו ישראל. ובספר אסיפת חכמים וליקוטי שושנים שנדפס בשנת תפ״ה, העיר בשם הגאון הגדול מוהר״ר נפתלי הירץ אבדק״ק לבוב זצ״ל, איך מכרו בני ישראל מים למצרים, הרי אסור ליהנות ממעשה ניסים, כמבואר בתענית כד: "אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא".
והנה לפי לשון המדרש לק״מ, כי נראה שמכר לו מהגיגית של הישראל, שלא נהפכה מעולם לדם, ולא מכר לו ממה שהיה ביאור או אצל המצרים שכבר נהפך לדם וחזר ונעשה מים ביד הישראל. וא״כ אין זה מעשה ניסים כלל.
עוד יש לומר, כי גם מים שכבר היו לדם ביד המצרי, וחזרו ונעשו מים אצל הישראל, לא נעשו למים חדשים, אלא חזרו להיות אותם המים שהיו בתחילה, ורק נסתלק מהם הנס שנהפכו לדם, וחזרו להיות מה שהם הטבע בריאתן, והוכחה לזה, דהרי דם גמור שבא ליד ישראל לא מצינו שיתהפך למים. [ולפי זה, אם היו מים מבושלים, שבאו ליד מצרי ונהפכו לדם, וחזרו ליד ישראל, חזרו להיות מים מבושלים ולא היו מים חדשים]. ולפי״ז מה שמתבטל הנס של דם וחוזר להיות כתחילתו אין זה נחשב הנאה ממעשה ניסים, דרק נסתלק הנס, וחוזר לטבעו.
