איך מחזקים את התפילות בימות החול בקהילות הקודש?

[ראש פינה]

להרבנים שליט"א
ברצוני להעלות נושא חשוב, והוא חיזוק עניין התפילות בימי חול בקהילות הקודש.

בעוד בקהילות רבות ישנם מניינים רבים לתפארה, ישנן קהילות לא מעטות שבהן הסיפור לא מתרומם כל כך.
ולא מדובר כמובן על הקהילות הפעילות משבת לשבת, אלא בכה"ג שביהמ"ד פתוח לרווחה
ולמרות זאת הציבור אינו שם את פעמיו לבית המדש.

ויל"ע בזה:

• האם בכלל חשוב שיהיו תפילות בימי החול בקהילה?
• האם יש סיכוי לעשות כן במקום שיש שטיבעל פעיל או"ד יש להתייאש מלכתחילה?
• איך ניתן לחזק את תפילות החול?

 

[אנו עמלים]

לדעתי זה חשוב, כי קהילה אמורה להיות משהו שקיים מעבר לתפילות שבת פעם בשבוע.
איך לחזק את זה, זה מאוד תלוי באופי הקהילה והמיקום שלה, וכמש"כ שבמקומות שאין שטיבלאך זה יותר פשוט ומסתבר אפילו שנוצר לבד ע"י הביקוש. במקומות שיש עוד בתי כנסיות, לדעתי צריך לדאוג לתשומת ליבם של האברכים לדבר, ואם הם מבינים את העניין אפשר לגבש שעות שבהם יש יותר מתפללים ולאט לאט אנשים יתרגלו ויבואו. מנסיון בדרך כלל זה חשוב יותר לאברכים היותר מבוגרים, שרוצים מניין קבוע ומסודר, אפשר להתחיל מהם וככה למסד את זה.

 

[מתוק מדבש]

בשביל להצליח צריך כמה תנאים.
א. זמן מדויק, ולזה יועיל שעון עם מספרים,
ב, לא להכביד על הציבור באריכות, כי בסוף הולכים לשטיבאלך,
ג, שיש לך בסיס של שלושים וחמש איש שמוכנים לבא קבוע, רק ככה יהיה לך מנין וחצי בטוח.
פחות מזה, אז יום מאחרים, ויום שמו"ע ארוך וכולם בורחים לשטיבלאך.
ד, להקפיד לכבד את כולם בשוה בעליות וכו'.
ה. חזן קבוע שעומד על משמרתו, ולא צריכים כל רגע לצעוק נו נו נו בכבוד, זה מייאש את הציבור.
ככה זה ילך מהר ובקלות
כל תנאי שיחסר מהנ"ל, נידון לכשלון חרוץ על בטוח במליון אחוז.

 

[מתוק מדבש]

ועיקר העיקרים,
זה הגיבוש האמיתי של הקהילה, ולא רק שבתות!!!
צאו וראו!!!

 

[אליהו]

לדעתי זה חשוב מאוד שיהיה מנינים בימי חול, כי בנוסף לתפילות כל קהילה רוצה שהבית מדרש יהיה פעיל, וטען לי פעם אברך ולדעתי הוא צודק ב100 אחוז אנשים אוהבים ללמוד במקום שיש להם מענה זה אומר, ספרים, קפה וכדומה, והדבר השלישי זה מניין להתפלל בו, אנשים לא אוהבים ללמוד במקום אחד ואח"כ לחפש מניין במקום נוסף.

 

[א צעטלה]

שאלה יסודית ביותר, והרבה יש להאריך בה.
ההשקפה שלי על הענין בכללות, כי אנשים מסכימים להקריב את עצמם-נפשם-רוחם-נשמתם-נוסח תפילתם ומה לא, בשביל נוחות רגעית של מנייני "חנה וסע". ללא טיפת מחשבה קדימה.
גם אצלינו נלחמים על המניינים בימי חול, ואני משתדל תמיד להציף את הבעיות לציבור, כדי שיקלוט את עומק הנושא, לאט לאט זה חודר...

• למה אני אמור להרגיש 3 פעמים ביום אורח פורח, במקום להרגיש בן בית? להיות בלחץ כל קריאת התורה, שהנה אוטוטו מגיע הספק הקבוע של הגבאי; "האם לתת "גלילה" לספרדי התורן, או לאיזה ילד חמוד בן 4 שעדיין לא נגמל מהמוצץ".
• וכאשר אני "אבי הבן", למה אני אמור להסביר לכולם עם האצבעות למה לא להגיד 'תחנון', במקום שמראש יקדמו אותי בצהלולים וישמחו בשמחתי?
• למה לבן שלי אין את האפשרות לעלות חזן בעצמו, ולקבל גב וביטחון עצמי? נשאל את זה כך: למה ישנם המוני אברכים שלא יודעים מה זה לעלות חזן, והפעם האחרונה והראשונה שהם היו ש"ץ היה בבר מצווה שלהם?
• מעשה שהיה אצלינו בקהילה: בחור ביישן לא רצה לעלות לתורה בשב"ק בגלל הפורום המורחב, אביו שאל אותי למה אין תפילות בימי חול, כדי שהבן שלו יוכל לעלות לתורה [אז עוד לא העזנו לנסות...] ולא ידעתי מה לומר לו. למסקנה, עד היום הבחור לא עלה לתורה.
• שהבן שלי יניח תפילין בפעם הראשונה בחייו, אני רוצה לשמוח עם ידידי ומכירי, ולא לחלק בכוח "משקה" לכל מיני אינשי דמעלי ודלא מעלי, שאין לי איתם שום קשר. [בפן האישי ה"מזזזזזל טויייב" הליטאי אחרי העלייה לתורה, עושה לי גרדת כשחין מצרים].
• למה נגזר על ספרדי מן השורה לקרוא שם לביתו רק בשבת? ואם הוא יעיז ויקרא שם בשני וחמישי, זה ע"פ רוב מחזה סוריאליסטי לחלוטין... ["ויקרא שמה בישראל איילה בס? בס? הא? מסיבה? חסיבה? הא?].

לפחות נתנחם כי בתעניות בה"ב, פתאום נראה את כולם בשחרית. הוא אשר פתחנו, הנוחות האישית גוברת על הכל.

 

[עשרה זהב]

• האם בכלל חשוב שיהיו תפילות בימי החול בקהילה?
• האם יש סיכוי לעשות כן במקום שיש שטיבעל פעיל או"ד יש להתייאש מלכתחילה?
• איך ניתן לחזק את תפילות החול?

חשוב ויש סיכוי.
לדעתי שלוש נקודות פשוטות ליישום:
1. חזן קבוע.
2. זמנים ברורים לתחילת התפילה ובעיקר לסיומה...
3. ק"ג רוגלך אחרי התפילה וכיו"ב, לסגור את הפינה של פת שחרית... (בביכנ"ס כאן (לא ספרדי) בשכונה הגדילו לעשות כל בוקר ארוחת בוקר, משום מה תמיד מלא שם...)

 

[MMH]

ועוד עיצה.
בביכ"נ אשכנזיים (ובולט מאוד בשטיבלך) תמצא הרבה ספרדיים,
להיפך, כמעט ולא קיים.

מדוע?
התפילה בסגנון הספרדי היא איטית ומתמשכת,
ובימות החול כשאנשים לחוצים בזמן, מחפשים תפילה בקצב יותר זורם.

הדבר בולט יותר אצל התימנים.
מישהו אמר לי שנדיר מאוד למצוא תפילת שחרית ביום חול בביכ"נ נוסח תימן.

אלא אם כן, מדובר במנין נץ ובשכונה בה יש אנשים מבוגרים,
שלא ממהרים לכולל / עבודה / הוצאת ילדים למוסדות לימוד.

כמובן שרצוי היה להתפלל במתינות וכמונה מעות,
אך כשמחפשים עיצות מעשיות,
צריך להפנות מבט אל המצוי והאפשרי, ולא אל הרצוי והאידיאלי.